מפעלות הטבע
משך הפנינים
מקום משך לפנינים גדול ויקר הוא במבא חוף ים הפרסי. שמה בתהומו רב החול ואבני הגיר ואלמוגים המנופצים, ומעמקיו שונים מחמש עשרה עד ארבעים וחמשה אמה. כל הבא יכולת בידו לצודד פנינים שמה; ואולם יתחרו השבטים שמה ויגרו מדון איש ברעהו על דברת צידם היקר הזה. בעת תעמוד אנית-קרב לשטן לריבם ומדניהם, אז ישוטו אל האיים ושם יפתחו הצבים אשר פנינים בם, גם שמה יבא דבר משפט למישור.
למען עצור במצה ומריצה אשר כח בהם להביא פרעות בעבודתם היקרה – ישומו שני צים אדירים במרחבי הים הגדול ורחב הידים הזה לעשות שלום להמה. אניות השיט (דיא באֶטהע) שונות הנה בגדלן ובבנינן, ותכילנה מעשרה עד שמונים טאָננען, (כל טאננע משקלה עשרים ככר.) נודע שמה אשר בעת צידת הפנינים ישלח אי באַחריין שלשת אלפים וחמש מאות אניות שונות, חוף ים הפרסי ישלח מאה, והארץ אשר בין האי באחריין ובין מבוא לשון הים עם חוף השודדים שמה ישלחו שבע מאות אניות שיט.
ערך הפנינים הנצודים בעת ההיא שנה בשנה הוא כארבעים אלף לאַק, השוים כארבע מאות אלפים פפונד בריטאנים והם כארבעים רבוא שקל כסף אוסטריים. באוניות שיט האלה ישוטו לשמונה ולארבעים אנשים יודעי הציד הזה, ולעת מצא ישפיקו ערך שלשים אלפים יודעי ציד במשיכת הפנינים מתהומות רבה. שכר פעלת הציד לא קצוב, כי אם לכל אחד ינתן חלק בפניני צידו כפי עבודתו. מס קטן ינתן לסוכן חוף הים.
כל מושכי הפנינים יכלכלו בתמרים ובדגת הים והארז אשר יביאו הבריטאנים למכרה יִקָנֶה מהם בלב שמח. עת ימצא מקום בלב-ים המלא שרצים הנקראים פאָליפען אז יתעטפו הצוללים במעטפות לבנות; ואם אין יסגרו מטפחת על חלצים, וכל יתר גויתם ערום ויחף. בצאתם לעבודתם יתפרדו לשתי מחלקות, המחלוקה האחת תותר באניה למען ידלו את המחלוקה הצוללת בים לעת מצא. אלה הצוללים יקחו עמהם סלים, יקפצו המימה ויתיצבו על אבן אחת האגודה בחבל ארוך, ואות ינתן למען יורדו עם האבן על ידי החבל הזה תהומה. צֵדֵי הפנינים כי ימצאון צבורים חמרים חמרים איש על אחיו, אז ינתקו שמונה וגם עשרה יחדו, ואז ינועעו את החבל בחזקה, והיושבים באניותם על הכלים ימשכום למעלה עם צביהם.
רגעי התמהמהם במצולות לא כבירים המה כאשר ספרו מקדם; דגי האי בולעי בני האדם מצער יארבו שמה; אבל דגי הַמְגֵרָה יִוָרְאו במאד מאד שמה. ויסופר מחכמי הטבע שצוללים כמה נחתכו מדגים האלה לשנים. שם על חוף ים הזה גדולים המה הדגים האלה יותר הרבה מגדלם ביתר מי היַמִים, תבנית גויתם הוא כתבנית בֵצָה (אָוואַל) וראשם חד לצד אפם, ואל פני ערפם יתעבה מעט ופתאום הנהו דק מאד. ארכם שש וחצי עד שבעה וחצי אמה, ועור בשרם כהה על גבם ולבנה על בטנם. המגרה (זֶאגע) הנוראה אשר על שמה יקרא שמו הוא חרטום דק, שלשה אמות ארכה וכחמשית אמה רחבה, ומשני עבריה שִנַיִם חדים דומים לשני הדג "האי".
אמרי נעם, שנה ראשונה, מס' 11, 5 בדצמבר 1861, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
נדפס במקור בכתב רש"י.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 