תיבת המצולה (טויכערגלאָקע)
הפנינים (פערלען) כעין הבדולח לטהר אשר יעדו הנשים על צואריהם – ופה בגאליציען גם בצעיף על ראשן הם להיות להם לעטרת תפארת – ממעמקי ים, בתיבה אשר לפנינו יביאו, וממצולה ברחב בינתו, ידלם האדם.
יוקר הפנינים לרב ערכם על שני דברים המה: לאשר כי ימעט מאוד מספרם, וכל דבר הנמצא מעט עלי תבל ארצה יגדל ערכו ויעלה מעלה מעלה בערך מציאותו; ר"ל אם המצא ימצא הדבר הזה על דרך נקל, לנפוץ על כל הארץ, כי אז ימעט מחירם; אולם אם יכבד להשיג החפץ הלזה ולא ימצא כי אם לפעמים, ויזל מחיר הכסף אשר יתנו בעדו; ולאשר כי לא ישנו את מראיהם לנצח, וכמראיהם מקדם מיום גיחם מרחם השרץ, כן גם מראיהם עתה ויהי גם עד עולם. הסגולה האחרונה הזאת אך לגופות מעטים היא: האבנים יתפוצצו מן האויר והמטר יפתת אותם והיו לעפר; העצים יבולו, וכל אשר נשמת חיים באפיו ירקב ברבות הימים, וגם הזהב יועם מרוח גפרית אולם הפנינים ואבנים הטובות המה לעד; לא יחליפו מראיהם ואך באש יכלו ויאבדו!
אולם לא לבד להביא פנינים ממצולה תועיל התיבה הזאת, כי גם לדברים אחרים הנה: אם תשקע ספינה בים, בתיבה הזאת ירדו אנשים תהומות לבקש את הכלים אשר היו באניה ולהביאם היבשה.
(המשך)
* * *
שניתי ואשלש כי כל דבר הממלא מקום מה נמנע לעצם אחר להיות גם הוא במקום ההוא בלתי אם יעזוב הראשון את מקומו.
תיבת-המצולה (בציור אשר לפנינו) על הסגולה הזאת מיוסדה – התיבה נראתה מחוץ כזכוכית הפוכה ופיה למטה וממעל לה רתוקות ברזל אשר בהם נאחזה באניה אחת מעל למים. קנה-עור (שלויך) ימשך מהאניה אל האיש אשר ילך לבקש הפנינים* ויכסה את פניו וחוטמו. ובכלי-שואב-רוח יתנו לו כפעם בפעם רוח-צח ויעבירו ממנו האויר הרע למען לא יחנק.
איש שני ישב בתיבה וכל אשר ימצא הראשון יושיט לו והוא יאספנו. –
לתיבה פנימה לא יוכלו המים לבא באשר אויר בה** ולכן ישב השני שלו ושקט; זעם שטף המים לא יגעו בו:
*) הפנינים ימצאו במין שרץ כמו צב, הנקרא: צב-פנינים (פערלמושעל); ולא בכל צד כזה ימצאו פנינים כ"א במעט מהם. והחוקרים יאמרו כי הפנינים הם כמו צרעת לשרץ הזה, ועת יחלה את חליו כי אז מגופו יזיעו הפנינים; צרעת ממארת לשרץ, אשר לבני האדם לעדי עדים הוא!
**) בהיות למתחיל קשה להבין – וגם ימצאו אנשים אחדים אשר לא יאמינו – כי לתיבה המים לא יבואו, יקחו האנשים האלה זכוכית ויהפכוה עם פיה למטה ויתנוה לתוך המים (ואך ישמרו לבל יטוה על צדה) וימשוה אחר כן, ואז יראו כי הזכוכית חרבה היא פנימה ולא היו שם מים כי עתה לא היתה חרבה. ונסיון אחר יורה אמתת הדבר אשר כל רואיו יודו ויגידו כי כן הוא. על עץ קטן יותן נר קטנה משעוה ויתנו העץ עם הכלי על מים וידליקו את הנר ויתנו ממעל לה הזכוכית ויורידו את הזכוכית למטה ואז יראו כי הנר דולק בתוך המים.
הציר, שנה ראשונה, מס' 9, 29 בנובמבר 1861, עמ' 3; מס' 10, 3 בדצמבר 1861, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 