
האנגלים ומלחמת הצוללות
האורגן של בעלי־האניות האנגלים „פיר פלי“ אומר כי האבדות באניות בחדש פברואר היו „כמעט כבדות“ ("fairly heavy").
עורך העתון אומר כי ממשלות ההסכמה צריכות לאחז במדות הכי קשות בכדי להנצל מסכנת הצוללות. „אנו, האנגלים, כותב בעל הממר, סובלים עתה מאד. האניות הנאוטרליות המוכנות לשרתנו אינן מספיקות למדי את צרכינו ואין לנו, איפוא, להתנחם בהן. מלחמת הצוללות משמידה את צי המסחר שלנו, מגרשת את האניות הנאוטרליות מחופינו, מכריחה אותנו להשתמש רק באמצעינו אנו, אשר הגנתם היתה צריכה להיות למעננו חובה קדושה. אניות אנגליות רבות וגדולות ירדו לתהומות הימים, משאות חשובים שאין תמורתם אבדו לנו. מענין הדבר כי כמעט כל פעם טובעות שתי אניות בבת אחת ע"י התרפיד הערום. למה נוסעות האניות שתים שתים? לאיזו מטרה אנו מתקרבים בפעולות המסוכנות האלו? בעלי-האניות מתמרמרים בעיקר על טביעת אניות הנוסעים שמשקלן הוא גדול מאד. אסונות כאלה משאירים רושם נורא על הקהל האנגלי והמוניטין שיצאו לנו בעולם מה יהיה עליהם? מה יאמר העולם אם יראה שאין בכח צינו הגדול להבטיח את מסע האניות נגד אויבים קטנים כאלה? אבדותינו באניות נוסעים מביאות, אם כי באופן בלתי ישר, תועלת רבה לנאוטרלים. הנוסעים לא ירצו עוד לסכן את עצמם באניות אנגליות ויבכרו על פניהן את האניות הנאוטרליות המגינות עליהן בדגלן הנאוטרלי. דוגמה מעציבה לזה היא טביעת האניה „ורצסטר“ בעלת 7000 טון בהמצאה על הקו בומבי-ליברפול שהשאירה רושם חזק על דעת הקהל הכללית“.
ואחר זה עובר בעל המאמר אל השטה הפוליטית של לורד כרסון ומבקר אותה באפן חריף: „מה עשה עד עתה יורש כסאו ותיקו של בלפור? אין אנו רוצים להמצא עוד במצב של אי-ידיעה כמו עד עתה. ידבר אלינו מר כרסון בדברים ברורים ואל יסתיר מעינינו את החשוב לנו לדעת לטובתנו. הפרלמנט והעם האנגלי רוצים לדעת את האמת לאמתה, את המצב כמו שהוא. עול גדול עושה כרסון בהשאירו אותנו במצב כזה. אין אנו יודעים ואין אנו מכירים את המדות שבהן אחז, לפי דבריו, הצי האנגלי נגד הצוללות. היינו שמחים מאד לו בשר לנו לורד כרסון לפחות פעם אחת ע"ד טביעת צוללת גרמנית. לדאבוננו עוד לא שמענו זאת מפיו והוא מנחם אותנו בהבל, עונה לנו בדברים של מה-בכך. מעציב מאד יהיה הדבר אם גם בוזרה של לויד ז'ורז' מצאנה שגיאות שבהן האשימוו את הוזרה הקודמת של אסקוית. עת עתה עוד לא למדנו מן הנסיון…“.
"החרות", שנה תשיעית, מס' 136, 21 במרץ 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.