ידיעות שונות.
רבים הם הפלאים אשר יספרו לנו כתבי הקדש ואנחנו מאמינים, כי היו ונבראו רק לשעתם, אבל באמת לא כן הדבר. משפוני טמוני הטבע יגלו לנו לעתים רחוקות מראות כאלה, אשר מעולם לא קוינו לראותם בעינינו, ואז נזכור, כי הדברים אשר חשבנום למעשה נס או לדמיון ומליצה, באמת יסודם והם דברים ככתבם וכפשוטם.
אחד הספורים המפליאים לבות קוראי כתבי הקדש הוא גם הספור מיונה הנביא, כי היה במעי הדגה שלשה ימים ושלשה לילות, אבל עוד יותר יפלא לשמוע, כי הפלא הזה יקרה גם בימינו אלה ולא רק את איש קדוש ונביא, כי אם גם את איש פשוט וגס.
וזה אשר יספר קורבע בהזורנל „העולם“ (“Cosmos„): כאשר צדו זה לא כבר במסבת הנסיך ממאנקו את התנין הגדול הנקרא קאשעלאט (physeter marcocepholus) ע"י צלצל דגים, החל התנין להריק מקרבו דגים גדולים הידועים בשם דגי הדיו (Tintenfische). אגב אורחא יספר החוקר הזה את אשר קרה פעם אחת לאנשי האניה “Star of the East„ בצאתם לצוד תניני הים במימי מאלווינען. כאשר ראו הצידים מרחוק את התנין מהרו לרדת בשתי סירות דוגה לרדוף אחריו ולהשליך עליו את צלצל הדגים, אשר פצע אותו פצעי מות. ובהיותו מכה בזנבו בחזקה על פני המים מעצמת מכאוביו, נהפכה סירת דוגה אחת על פני יושביה, רבים מהם נצלו בעזרת רעיהם, ורק על שנים הקיץ הקץ: את האחד משו מן המים מת, ואת גוית השני James Battley בקשו ולא מצאו. אבל אחרי אשר הגיעו אל החוף ואחרי אשר עלתה בידם לבתר את התנין במשך כ"ד שעות, מצאו את רעם קבור בבטן התנין ועוד רוח חיים בו. רבות יגעו חבריו עד אשר הקיצוהו לתחיה, ורק אחרי עבור שלשה שבועות החל לזכור נשכחות ויספר, כי זוכר הוא עוד את הרגעים הראשונים אשר בא במעי הדגה. בעמל גדול שאף ברגעים הראשונים רוח וירגיש בנפשו כאלו מוקדי שאול תחתיו וכאלו מבושל הוא חי על האח, ואחרי כן נתבלבלו רעיוניו ולא זכר את אשר עבר עליו.
ולכן רק זה הפלא האחד, כי יונה הנביא בהיותו שלשה ימים במעי הדגה לא אבדה רוח בינתו.
"המליץ", שנה שלושים ושש, מס' 232, 4 בנובמבר 1896, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.