מעשים בכל יום:
ג) באה"ק.
ירושלם, ת"ו י"ד אד"ר תרנ"א. – ביום החמישי שבוע העבר היתה מהומה ומבוכה בעירנו, וקול צוחה בחוצותינו, לרגלי הבשורה הרעה שהודיע ע"י הטלגרף הרה"ג ר' נפתלי הירץ הלוי רב דק"ק יפו לרבנו הרה"ג הגדול ר' שמואל סלאנט לאמר: „האניה הרוסית טובעת בים צריכה רחמים, התפללו“. השמועה הרעה הזאת התפשטה חיש מהר על פני עירנו, ותסב מהומה ומבוכה, מכל עבר ופנה נשמע אנחות שוברות כל הגוף, הרה"ג מהרש"ם הזעיק את תלמידי ישיבת „עץ חיים“ והת"ת והמון רב לביהכנ"ס „בית יעקב“ להתפלל ולשפוך שיח לפני ד' הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, כי יציל את האניה וכל הנפשות הנמצאות עליה מרדת תהומות. נורא מאד היה לראות את המתפללים בקול צעקה, גם ב„שופר“ הריעו כדין: „על האניה המטורפת בים“.
הרה"ג מהרש"ם הי"ו שלח טלגרמה להרב ביפו, לשאלו „מה שלום האניה והאנשים אשר בה“, ויקבל אחר הצהרים מענה, כי כל הנוסעים כבר נצולו. הטלגרמה הזאת הרגיעה מעט המית לבנו. ביום המחרת יום הששי נודע לנו כי שמונה משפחות מאחינו – כששים נפשות – נמצאו בהאניה, והן עם יתר הנוסעים ניצלו הודות לד'; אך אשה אחת יצאה כמעט מדעתה, כי לא מצאה פרי בטנה בהגיעה ליבשה, ותצעק בקול: הוי, בני ירדו במצולה, כבר נהיו לברות לשיני חזירי וכלבי הים! אבל ערבי אחד הוציאם מבין הגלים וישיבם להאם האומללה.
[…]
דוד בוימגארטען.
"המליץ", שנה שלושים ואחת, מס' 51, 13 במרץ 1891, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
ב"ה ירושלם ת"ו ט"ו אד"ר.
יום פחד וחרדה, יום נורא ואיום היה יום החמישי העבר לאחינו יושבי יפו, ויום בלהות ומהומה ליושבי ע"הק, כי בבוקר הגיעה שמועה רעה ע"י הטעלעגראף להרה"ג מוהר"ש סאלאנט, אשר האניה הרוססית בשם „צאַר“ טובעת בים והמים באו עד נפשות הנוסעים והנן בכל רע. עד מהרה התאספו אחינו פה לביהכנ"ס להתפלל לה' על הספינה החושבת להשבר, ורבים רצו אל בית הטעלעגראף, לשאול על קרוביהם ומיודעיהם. אך לפנות ערב שקטה העיר, כי באה הבשורה אשר כל הנפשות נצלו. כפי הנשמע התנגשה האניה בשני הסלעים, עוד בטרם בואה לחוף אלכסנדריה, ושם התפוצצה המכונה, אך רב החובל חזק את בדקיה באלכסנדריא וילפת ארחות דרכו ליפו, אולם רוח הקדים ששרר על הים חשב להוריד את האניה במצולות, וכראות רב החובל כי סכנה קרובה, מהר לחזק כן תרנה ולפרוש נס ולהגיע לחוף יפו, והתחבולה הזאת עמדה לו ויבא בחצי הלילה ליפו והים היה הולך וסוער ולא ראה את החוף כי לאסונו לא דלקה העששית המאירה על הים וירעם רב החובל בכלי תותח ויקיצו יושבי יפו והנה אהה; האניה באה בין הסלעים וגלי המים הזדונים פרצו בה פרץ, וקול יללת הנוסעים המתאבקים עם המות עלה עד השמים, וינסו המלחים וכל תופשי משוט אשר ביפו להצילם ולא יכלו, כי הרוח שם את הים כמרקחה, וכה נמשך החזיון הנורא עד הבוקר אשר אז נח הים מזעפו, וימשכו המלחים את האנשים מהאניה בחבלים כל עוד נפשם בם. – אחד מאחינו היודע לשחות שם נפשו בכפו ויקפץ הימה ויצלח אל החוף ויעמוד וינגן בקול רם שירת „אז ישיר“. – מספר אחינו אשר באו על האניה הזאת, היה ששים וששה, הרב מיפו הודיע, כי אשה אחת אבדה את בנה האהוב לה, ומרוב השמחה במצאה אותו, יצאה מדעתה, ואיש אחד נאלם והדבר אין בפיו. – תודה רבה יאתה לאחינו יושבי יפו, כי עמלו הרבה לטובת האומללים ויאספו נדבות ובגדים ויחלקום להנוסעים ולא הבדילו בין יהודי לנכרי.
י"ד.
"הפסגה", שנה שניה, מס' 45, 20 במרץ 1891, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
Чихачёв, Chikhachov
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 