האסון הנורא אשר קרה את עיר החוף סאנטאנדער – 1893

על ארץ רבה.

(עוד ע"ד המהפכה בסאנטאנדער). האסון הנורא אשר קרה את עיר החוף סאנטאנדער בספרד עולה הוא על כל האסונות הנוראים אשר נקרו ויאתיו בשנים האחרונות בתבל ארצה. מי שלא ראה חוף גדול בוער במבול אש, אניות גדולות וקטנות עפות ברוח, אלפי אנשים נופלים לארץ, פגרים מתאים שוכבים למאות חמרים חמרים, חוטי התלגרף נתקים ועמודיהם נמוטים, מסע מסלת הברזל מוכה לרסיסים, בתים, מקצתם מעי מפלה ומקצתם בוערים באש, חנויות ובתי מסכנות רבים נפוצים ומושלכים על פני השדה, אויר מלא אדים השמים מחנק לנפש מעשן, נפט ועלי קטרת, בתי מלון ובתי שעשועים נהרסים, ארבות עשן עפות מן הגגות, עוגני אניות מושלכים בגובה כמה מאות מיתר מעל פני הים, ים סוער והומה בכח חמש מאות תבות דינאמיט, – מי שלא ראה כל אלה לא ראה אסון ושבר גדול ונורא, אשר כתומם באו על העיר סאנטאנדער.

העיר סאנטאנדער היא – או יותר נכון – היתה עיר סוחרת העמים ושניה במדרגתה לברצלונה. חופה הוא טוב מאד, אצל לשון ים נהדרה אשר מימיה לא יהמו ולא יסערו ויכול להכיל את הציים האדירים בתבל. אצל החוף גן שעשועים נחמד למראה הנשקף על פני הים. מעבר האחד להגן ההוא ישתרע הים בהדר גאונו ומעבר השני יתנשאו הרי גבנונים בשיא גבהם.

נמל סנטנדר, 1867. צילום: Juan Laurent. מקור: ויקישיתוף

הידעתם, קוראים נכבדים, מה נשאר מכל אלה? מכל מחמדיה אשר היו להעיר סאנטאנדער: מחנויותיה, אוצרותיה, בתי המלון ובתי המשוש נשאר – עי מפלה אחד מקרשים וקורות, אבנים ולבנים שרופות, שלשלות ברזל של האניות הנהרסות, שברי סירות דוגה ובתי חרשת נהרסים. שלשה רגעים היו דים לשים את כל העיר, שאונה והמונה ואשר בה – לתהו ובהו! התלגרמות כבר הודיעו את כל פרטי האסון. נודע כי האש שפרצה באניה „מיטשיטשאקא“ הסבה בדבר הזה, כי הדינאמיט אשר היה שם בכמות רבה (חמש מאות תבות) ואשר הבריחוהו מן המכס עשה את השמות האלה. עד כה לא נודע אנה חפץ רב חובל האניה הזאת להוביל את המשא. האסון קרה ברגע אשר האניה „אלפונסו XIII“ באה אליה לעזור לה בצרתה. האניות השתים ההן וכל אשר בהן וכל האנשים אשר שם כרגע היו כלא היו, כי התפוצצו לרסיסים דקים מן הדקים, ואף נפש אחת מהן לא נמלטה, כי עפו כרוח השמימה וירדו אחרי כן ויכס עליהם הים כצלמות.

כבר הודענו, כי בני העיר, ומה גם שרי הממשלה מאנשי הצבא ושרי האזרחים, בשמעם על דבר האש שפרצה בהאניה, מהרו בהמוני המונים אל החוף להציל את האניה, ולכן היתה בהם יד האסון לרעה. אחד הוא ראש העיר (מער) אשר ארח פלא השלך כעשרים צעדים רחוק ממקום האסון וינצל.

אחרי שלשת ימים מצאו את גוית שר הפלך, סאמעז. הגויה היתה קרועה בשלשה מקומות וכמעט כלה הפכה פחם. המארקגראף גראס פאמבא, אחד האצילים הגדולים יושב העיר הזאת אשר לחוף ימים תשכון, אבד ולא היה נודע מקומו איה, ואך אחרי ימים אחדים מצאו אחר עמל רב את גויתו מחוץ לעיר הרחק ממקום האסון, אשר השלך שמה בכח המפץ. בבתים הרחוקים ממקום האסון נשברו החלונות וכלי הבית התהפכו וירקדו כאילים.

בעיר הזאת אין אף תקון אחד מהתקונים הטובים הנמצאים בשאר ערי אירופא, ולכן היתה לאל יד האסון להתרחב ולהתגדל. בסאנטאנדער אין מים לכבות תבערה. העבודה להמשיך אליה גלות מים ממעינות רחוקים מהעיר תמשך זה שנים רבות, ועוד תמשך עת כבירה עד אשר יהיו להעיר החשובה הזאת מים לכל צרכיה. אין שם גדוד מכבי אש, גם לא כלים למטרה הזאת. מזכיר הפלך, הנצל בארח פלא מן המהפכה, הודיע להמיניסטריום לעניני הפנים כדברים האלה: „אין לי כל עצה להלחם בהאסון!“

ואמנם לא היתה כל תחבולה להציל את העיר ואנשיה הנשארים מן המהפכה. נגדה נא לים של להבות אש דאג כל איש אך לנפשו ולאחרים לא שם לב. בין הנהרגים נמצאו למחרת היום ההוא כמאתים ילדים אשר הביאום אל בתי החולים תחת מחסה הממשלה, עד אשר יבואו אבותיהם הנשארים בחיים ויכירום.

רוב בניני העיר היו בנוים מעץ נארוועגי אשר גם הם הועילו להותם להרחיב האש. גם יראו אנשי העיר לנפשותם להתקרב אל הבתים להצילם, כי עברה הרגה בעיר, כי כמות רבה מדינאמיט טמונה בבתי העיר וכאשר יריח לשון אש יעלו הבתים בסערה השמימה.

מזכיר המיניסטריום לעניני הפנים הודיע את פרטי המקרים. לפי הידיעות הערוכות ע"י הממשלה יעלה מספר המתים הנכרים בפניהם מי המה – למאה וחמשה, ומספר המתים אשר לרגלי פצעיהם הנוראים לא יכירום – לעשרים ותשעה; שתים עשרה אניות סוחר גדולות טבעו בים; חמשים ושנים בתים נהרסו כלה; בתים למאות בתוך העיר יהרסו במצות הממשלה מפני הסכנה המרחפת על פני יושביהם לבל יהיו בתיהם קבריהם. על קרנות הרחובות הדביקו מודעות, כי הממשלה עושה את כל אשר ביכלתה להקל על יושבי העיר את ענים וצרותיהם. המלכה המושלת לפי שעה בספרד התחלחלה ותתרגש מאד בשמעה את דבר האסון הנורא אשר קרה את עבדיה בסאנטאנדער ותנדב את נדבתה הראשונה למשען בני העיר.

המיניסטרים שלחו אל מקום האסון את אחד מחבריהם, המיניסטר לעניני האוצרות, אשר הוא יליד עיר סאנאנדער. כארבעת אלפי איש חכו לו בקרבת בית תחנות מסלת הברזל.

יודעי דבר יעריכו את הנזק בסך מאה מיליון פראנק.

רב החובל אשר לאנית „מיטשיטשאקא“ לא הודיע עד הרגע האחרון כי נמצא בהאניה חומר דינאמיט. האניה בערה באש והוא ידע כי אסון נורא רובץ לרגליה ויעש עצמו כלא יודע. כפי הנראה חכה לעזרת מה, אך תקותו נהפכה לו לאכזב, ואך ברגע האחרון צעק בקול מר: „דינאמיט“! .. „דינאמיט“! . והנה המהפכה! ..

הים ישליך עוד היום מתוכו בכל רגע גויות מתים. ראש המרקגראף פאמבא נמצא במרחק מאה מיתר מגויתו.

 הצוללים בקרבת העיר יחליטו, כי עוד ארבעים תבות דינאמיט תמצאנה בקרקע הים, אשר לא הריחו אש.

כשמוע בני העיר כי יש את נפש הממשלה לצוות להוציא את הדינאמיט מקרקע הים ברחו לנפשותם אל ההרים אשר מסביב לעיר.


"הצפירה", שנה עשרים, מס' 241, 16 בנובמבר 1893, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s