התנין הגדול אשר בים – 1868

מיטולין. כסלו. הא לכם קוראים נכבדים את אשר העתקתי משפת פולנית. […]

(התנין הגדול אשר בים) תרי הארץ וחוקרי הטבע יזכירו אותנו תמיד ובכל דור ודור אדות תנין גדול מאד אשר התוו והכינו לו למשכן את הים הצפוני. בספרי הקודש מצאנו רבות על דבר התנין הזה, אך עוד יותר מאלה מובא הוא בהבלי המיטהאלאגיע אשר להיונים. הנוסע פטאלאמעוש אומר כי ראהו בעצמו באלכסנדריא  בעודנו חי. דיאדער הזיציליאני בדברו ממנו יעיד, כי נמצא הוא שם על חוף הים ויטרוף העדרים. בעללעפארעסט יציגהו לפנינו כזה: גדלו הוא בלתי טבעיי, מכוסה בקשקשים ובעל מהירה נפלאה, ובהכותו בגופו אניה קטנה אשר פגשו התפוצצה ברגע והיתה שבבים, והאנשים אשר בה היו לברות לו. ראשו כעין ראש זאב, אזנים קטנות לו על גבו ולשונו גדולה מאד. המליץ פיאטר דאכס יתארהו במראה כזאת: אורך התנין הזה הוא שלש מאות אמה ולבוש הוא על פני כלו במגינים ושריונים וקשקשים מלוחים, ראשו נדמה לראש סוס, עיניו שחורות ובוערות כגחלי אש, ותלתלי ראשו וערפו הנוראים ינועו ויורו מעליהם זיקים וברקים.

בספר ישן נושן ובלתי נמצא במציאות, קרוא בשם „מונדוס מיראביליס“ יספר לנו מחברו כדברים האלה: התנין הזה התראה א"ע בחדש הראשון לשנת 1656 בתוך מפרץ הים בנארוועגען, ואחר זה בתוך הנחלים מואס ובאנץ, ומשם שב וישוט הימה. מקול נחרו היתה אימה נוראה, עד כי בעת צלל מצולה חרדו כל הדגים מהחוף, וחפרו הדיגים ובושו משליכי ביאור חכה, כי לא אספו במכמרתם מאומה תוך איזה שבועות. כותבי תולדות הטבע משאטטלאנד, חקרו הרבה על התנין הנורא הזה, ענק הים, ומלאו ספורי ספריהם ממנו, וחשדו אותו למין אוכלי אדם, ומהמין הזה הכי גדול הוא. –

מפלצות ים. תחריט מאת Johann Christoph Wagner, Ausgburg, שנה: 1684. מקור: ויקישיתוף

השמועות אשר פרשו כנפיהן כי בארצות דרומית באמעריקא התראה פעמים, הפיח רוח האמון בלב המאמינים, מחדש. שם היה נראה היטב היטב, מראה כלו כמראה תנין ומהיר במריצתו עד להפליא, בעתות השקט ודממה ובהאיר היום, שט על פני המים. התגולל א"ע בעגולים רבים כעין החומט ויורד תהומה. המראה הזאת העירה באמעריקא התבוננות רב, גם אנחנו נראה כי לא נואלו תושבי ארץ נארוועגען באמונתם השלימה במציאות חיה כזאת ונוראות כאלה. ובכל זה עודנו צריכים לראות על הים חזות נגלה ונקיה עדי נוכל לטעת את הדיעה זו בכרם החכמה ולהכירה לדבר אמת. ונתבונן נא כי תנינים נוראים כאלה נראו בזמן החדש רק בחופי ימי אמעריקא ובריטניא.

אחר הדברים האלה, יוסיף כותב המאמר הזה שנית ידו לקנות ולאסוף עוד איזה ידיעות ומקרים אשר קרו באמעריקא, ויאמין כי דלה פנינה מתהום האמת, אך עד ארגיעה חלפה ונכרתה האמונה מלבו ויחשוב כי העלה חרס בידו ואסף רוח בחפניו. כן יקולע המחבר בין אמונה ותפונה, סופר ומונה ושוקל, בונה וסותר ידחה ויקרב, יחליט ויתעשת, ישמיע לנו כי נמצא בהשמים ממעל וגם על הארץ ובין הימים מתחת נשגבות ופלאות כאה אשר לא יחזו כל חוקר ופלוסוף אף בחלומות, אך גם ישיב אותנו אחור ברסן מזכיר: כי פתי יאמין לכל דבר ולא כל הכתוב ראוי להשמע: אולם אנכי המעתיק מעיד כי לפי הידיעות היותר חדשות אמנם אמת היא, ומציאות תנין כזה לא יסופק כמעט עוד אחרי אשר שמענו זה שנתים מפי מגידי חדשות משוועדען, נוראות ונפלאות על אדות התנין הגדול והנורא מאד מאד, אשר העלוהו שם מלשון הים אחרי אשר המיתוהו. –

י. ש.


"עברי אנכי", שנה חמישית, מס' 8, 27 בנובמבר 1868, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s