אניה עלובה („אלבה“) – 1895

אוניית הנוסעים והמשא Elbe. צילום על גלויה. המקור: ויקישיתוף

אניה עלובה

בטח כבר הרגיזה השמועה הנוראה מאסון האניה עלבא את כל יושבי תבל ארצנו, האניה הגדולה והחדשה כלה מקשה ברזל עשת אשר יצאה ביום 29 העבר לפנות בוקר מחוץ ברעמען בהיות ערפל למסך על פני הים, ותבא אנית גחלים לקראתה ותפגשנה שתיהן ומחוזק הדחיפה מחצה האחרונה את הראשונה ובעוד עשרים רגעים טבעה העלבא במצולות מי ים הצפוני (נארדזעע) ומן שלוש מאות וששים הנוסעים עליה לא נמלטו רק תשעה עשר נפש ויתרם צללו כעופרת במים אדירים, ואם אמנם ארבע סירות דוגה (באאטען) נקשרות היו אל האניה לא יכלו מלט מהם רק צנה אחת אשר בה מצאו מפלט מתי מספר אלה, והשלש צנות טבעו גם הנה עם האניה, אנית הגחלים אשר הכתה את העלבא חרם כמו קלעה אל כיור אש העלבא ובעוד רגעים אחדים ירדה תהומה מבלי השאיר עת להציל יותר, ואל האסון הנורא ההוא נלוה גם רוח סערה נורא מאד והגלים התנשאו כמו הרים גבוהים, וישליכו את העלבא מדחי אל דחי כמו כדור, ואם אמנם רב החובל אשר על העלבא נתן אותותיו בכל רגע בירית כדורי תותח למען ישמרו חובלי אניות אחרים מפגוש בה, אבל אנית הגחלים לא שמעה לקול האותות ולא שמה לבה, ותלך הלך וקרב, ותט בכח על העלבא ותקוב חור גדול בחדר המכונה ותשבר את היורה וכרגע נתמלאה האניה מים, והנוסעים רבם ככלם נמו שנתם ולא ידעו מכל הנעשה; ברגע המהומה והמבוכה נסה רב החובל לצוות על המלחים לפתח את מוסרות הצנות מן האניה להושיב בם את הנוסעים, אבל מפני הקרח הנורא היו החבלים נקפאים כאבן מבלתי יכולת לפתחם ולהפרידם מן האניה.

לספר את כל הפרטיים אשר מרבים מכה"ע לספר ממקרה המבהיל הזה ברגעים האחדים אלה, קצר הגליון מהשתרע עליו, ואמנם נכון לדעת כי בין הנטבעים האלה, כפי רשימת בעלי האניה, מצאו גם שמונים ואחד ילידי אסטרייך קברם, ורק אחד נמלט לחיים איש בעהמען. 81 נפשות אנשים ונשים וטף רבם נודדים לאמעריקא בתקותם להמתיק להם שנותיהם בנעימים היו לברות לתניני הים, ומהם ארבעה ילידי וויען, 12 בעהמים, 52 גאליציונים, וארבעים מאונגארן, (ומשמות הטבועים יש להכיר כי נמצאו גם יהודים רבים בתוכם.) האיש הבעהמי הנצל ממות העיד לפני המשפט כי חובל העלבא ומלחיה יחד הרפו ידיהם בהצלת האניה הטובעת, ומרפיון רוחם הגדיל האסון עשרת מונים, כי מרגע השברון ועד השקע העלבא כלה ארכו חמשה ועשרים רגעים, ובכל אלה הרגעים לא עשו חובלי האניה דבר לטובת הנוסעים כי אך על נפשם דאגו למלט, ולא שמו לבם להציל, ומרב החובל ועד משיק התנור לא יאתה לה שם „יורדי הים“ כי לא דבר קשה היה במשך 25 רגעים להביא סדרים בצנות הקטנות למען הציל עם רב, אך כלם יחד נואשו מרגע הראשון מדאוג לכל הנפשות האלה, וכן העיד עוד איש אחד כי החובלים והמלחים חטאו בנפשותם ונפשות האומללים.


"מחזיקי הדת", שנה שתים עשרה, מס' 8, 8 בפברואר 1895, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות עברית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s