ופגשו ציים את איים…
העתון „המודיע“ מבזל כותב:
עם התפרצות המלחמה האמינו הכל, כי תיכף ומיד תהיינה מלחמות־ים סוערות. הן תמיד היו האנגלים מודיעים, כי היריות הראשונות תהיינה של תותחי הספינות. והן הלא לא לחנם הוציאו מלירדים על ציי־מלחמה, על מבנה ספינות נאדרות אשר קראו להן „דרידנוט“ לאמור: אל תירא! ואולם המלחמות האלה טרם היו.
בתחלה בארו את הדבר הזה: מחזיקים את ה„תנינים“ הנוראים האלה לשעת ההכרעה. ניכר היה, כי אומרים דבר זה רק מן השפה ולחוץ שהרי התועלת של הצי החזק דורשת, שימהר להתנפל על הצי החלש, למען אשר לא ימצא פנאי להתחזק. והרי בשביל כך היו האנגלים אומרים תמיד, שהצי החזק שלהם יתנפל תיכף ומיד בלי שום שהיות במקרה של מלחמה על צי האויב ויעשה בו כלה. בינתים נתחבר לו הצי הצרפתי, שהוא חזק כמעט כצי הגרמני, נתחברו לו ציי רוסיה ואיטליה, שכל אחד מהם חזק מן הצי האוסתרי. ציי ההסכמה חזקים אפוא פי כמה וכמה מצי גרמני, ובכל זאת יושבים הם בחבוק ידים, על יד האיים שלהם, ועד היום לא נועזו להתנפל על צי גרמניה ועל חופיה.
מה פשר חזיון זה?
ראשונה: ההסכמה היתה, כנראה, בטוחה, בנצחון מהיר. היא סמכה בזה על המספר הענקי של צבאות ההסכמה. משום הכי חפצה להסתפק במלחמות היבשה מבלי לסכן את הצי. אנגליה ביחוד רוצה לשמור את צי המלחמה שלה, כדי שהוא ישאר בתקפו גם לאחר המלחמה. כל כך היו בטוחים בנצחון מהיר וחזק עד שדברו בתחלת המלחמה, כי ידרשו מגרמניה, שתמסור בעצמה את צי המלחמה שלה לידי אויביה. בינתים החמיצו את השעה של התנפלות מפתיעה, הגרמנים הספיקו לבצר את חופיהם והצוללת התחילה להראות את כחה ויכלתה. כיום כבר אי אפשר להתנפל על החופים האלה, אעפ"י שערים אלו גובלות על הים.
עכשיו אין לדבר עוד, שצריך להחזיק את ציי המלחמה בשביל שעת ההכרעה. בינתים נכרת עד מאד השפעת הצוללות, שהספיקו להשחית כמה מאות ספינות אנגליות וגרמו לעלית מחירי ההובלה באופן מבהיל והביאו בכלל את אנגליה במבוכה, מה שנתגלה בשאלת הובלת פחמים מאנגליה לאיטליה. והנה באה ה„מובה“ והטביעה ט"ו ספינות משא ואיזו ספינת־מלחמה וגלתה לכל, כי בעצם ימי המלחמה נוצר בגרמניה טפוס חדש של ספינות, שבכחו להשפיע על מהלך המלחמה.
כל הדברים האלה גרמו לרוגז עצבים באנגליה. אם בתחלה הגינה אמריקה בדרישות שלה על הטכסיס האנגלי, בדרישה, כי הצוללות הגרמנית מוכרחות להזהיר בתחילה את ספינות המסחר בטרם אשר יירו עליהן (מה שגרם לרוב, כי ספינות המסחר האלה הקדימו לירות על הצוללות) הנה לאחר שהצליחה גרמניה לגלות את הפקודות הסודיות של אנגליה (לירות על הצוללות מבלי לחכות למעשה-איבה מצדן) אי אפשר כבר לאמריקה להגן עוד על דרישתה. ואמנם הפתגם הגרמני: „ספינות מסחר מזוינות דינן כדין ספינות מלחמה“ הולך ומתקבל גם באמריקה. בתור תוצאה מזה רואים אנו, כי כבר עכשיו התחזקה מלחמת הצוללות ואין לך יום שלא יורידו תהומות ספינה מספינות ההסכמה.
עכשיו התחילו שוב לדרוש באנגליה, שהצי האנגלי יראה בפועל את כחו. לאחר שנתפרסמו מעשי ה„מובה“ כתב ה„מנשסטר גרדיאן“ מאמר ראשי „היכן הוא הצי האנגלי?“ שמצא לו הד בכל אנגליה. „עתון הספינות“ כותב: „אלמלא הצוללות הגרמניות ירד מחיר ההובלה על 75 אחוזים. הודעה זו מענינת באשר בדרך כלל מכחישים עתוני ההסכמה כי יש לצוללות איזו השפעה שהיא על מחיר הסחורות. בעתוני צרפת מהתלים בצי האנגלי ואומרים, שע"י התנפלות על חופי גרמניה יכולים להחריב את בתי-החרושת של הצוללות.
מטעם זה מתחזקת הדרישה באנגליה, שעוד עכשיו יצא צי־המלחמה מן האיים אשר הוא מסתתר בהם וישתתף באופן אקטיבי במלחמה. באסיפה אחת שהיתה בנדון באנגליה גנו את הממשלה בשביל התרשלותה בנדון זה. נשמעו קריאות מעין: „צריך להעמיד את הממשלה לפני בית משפט-צבאי!“ „צריך לתלות אותם“ „צריך להשליך אותם לבית האסורים!“. כמובן שאין עוד ערך מעשי להופעות אלו. אבל אפשר מאד כי הרוח הזאת תכריח את הממשלה למלחמת-הים, למרות מה שבינתים נשתנו התנאים לרעה.
"החרות", שנה שמינית, מס' 175, 10 באפריל 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 