בארצנו:
[…]
קיוב. – האיש החפץ לדעת את עניותם הנוראה של היהודים בתחום המושב בימינו, יסור הנה אל התחנה של אניות-הקטור העושות את דרכן במי הנהר דניעפר, ואז מחזה נורא קורע לבבות יגלה לעיניו; מחזה מאות יהודים אמללים בהם אבות ובנים, נשים ובתולות, ישישים וצעירים, אברכי משי ושוליא דנגרא בעלי פנים חורים ועצמות יבשות אשר שאלת הקבה הטרידתם מבית מירכתי ליטא ללכת לנוע אל המורד (נין) לבקש פת לחם להשיב את נפשם ונפש ב"ב, וצאן ישראל אלה שוכבים חונים על התחנה עדרים, עדרים, עדר הנוסעים במורד לבקש שם את ההצלחה. והאמללים האלה אשר פרוטותיהם ספורות יושבים ומחכים עד יום ג' ויום ו' בשבוע ימי ההתחרות אשר בהם אניות עולות למעלה אל הערים לאָיעוו האָמעל באָברויסק, ויורדות למטה אל הערים קרעמענטשוג ויעקאערינאסלאַו – בזול, במחיר 10–15 קאָפ' מכל איש בין למעלה בין למטה.
והנה ביום ג' 29 יולי העבר יצאה האניה „מיראָטוואָרעץ“ נושאת המון נוסעים (ובהם גם יהודים רבים) מהמין הנזכר מקיוב יקטרינוסלבה. אך בהגיעה האניה בליל 29 יולי לא הרחק מהעיר קרעמענטשוג קרה מקרה לא טהור, כי האניה נשברה פתאם אל צור סלע והחלה לרדת תהומות. הנוסעים הרגישו פתאום דחיפה עצומה ויפלו כלם על פניהם ארצה. ואחר כן נשמע קול צעקה: „הצילו את נפשותיכם, האניה טובעת, אבדנו אבדנו!“ ואמנם כבר החלו המים לשטוף בחזקה אל תוך תאי האניה והנוסעים מהרו להמלט ולעלות אל מכסה האניה בקול יליל וצעקה. הנוסעים החלו לדרוש מרב-החובל כי יוריד סירת-דוגה (שליופקע) אל המים להציל את הנוסעים. אך רב-החובל צוה להמלחים לתת „נסיגה-לאחור“ להאניה ולחתור אל החוף, והנוסעים היודעים לשחות בראותם את החוף מהרו לקפוץ המימה למען הציל את נפשם. אך הודות לאל כעבור רבע שעה הגיעה האניה אל החוף וכל הנוסעים עלו היבשה וכל אסון באדם לא קרה אך נזקי-כסף היו כי רוב מלתחות הנוסעים, בגדיהם וכליהם נשחתו, ורבים אבדו ואינם.
תיכף הבהילו להביא מקרמנוג את האניה „Держава“ וכל הנוסעים עלו אל האניה הזאת לעשות דרכם הלאה. אך גם באניה הזאת קרה אסון כי במשך הנסיעה התפרץ ריב בין אחד ממשרתי בית האכל (בופֿעט) אשר באניה ובין אחד הנוסעים ע"ד כסא שלקח הנוסע לשבת עליו, והמשרת הפך את הכסא ודן את הנוסע ברותחין שנשא בידו, ויהי עוד הפעם קול שאון ומהומה והנוסעים בתוך המחלקות לא ידעו מהנעשה שם על המכסה, ובשמעם את קול השאון, חשבו כי עוד הפעם נשברה האניה ויחלו לקרוא: „הצילו את נפשותיכם, האניה טובעת“! ורק אחרי עמל רב עלה ביד רב-החובל להשקיט את המהומה ולהרגיע את לבב הנוסעים; בין כה סבלו מסדר מסעות זה הרבה יהודים עניים אשר בנסעם לבקש את ההצלחה שם „במורד“ אבדו להם גם שמלתם לעורם וגם הכר היחיד והמיוחד אשר מתחת לראשם.
אהרן הלוי איזגור.
"המליץ", שנה שלושים ושבע, מס' 181, 24 באוגוסט 1897, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 