קפיטן ל. פרסיוס.
במצולות ים.
העתונות האנגלית מתחילה להתרגז על הטבעת מספר רב של אניות המסחר ע"י הצוללות. היא מראה על הסכנה הצפויה להספקת מזונותיה של אנגליה ע"י הפחתת אניות המסחר. „דיילי כרוניכּל“ כותב: „זה 23 חדשים שמתנהלת מלחמה בין האמיריה האנגלית ובין „שודדי הים“ הגרמנים ואולם עכשיו מתחילה ידם של שודדי הים להיות על העליונה“.
ולא רק באנגליה כך.
בצרפת, למשל, גדול המחסור בפחמים. בית-חרושת בפריז מן הכי מפורסמים מוכרח היה להסגר לזמן ידוע מחוסר פחמים. בתי חרושת אחרים נסגרו לגמרי. „ז'ורנל“ מעיר, כי בוזרה של העבודה אומרים, כי מחסור הפחמים מקורו בהטבעת אניות המסחר. ואותו עתון מוסיף, כי אם הדברים יוסיפו להתפתח בדרך זו יתחדד מצבה של צרפת, כאשר נשקפת סכנה לכל התעשיה שלה.
וכן הדין באיטליה. „אגנציה נסיונל“ מודיעה, כי מחוסר פחמים תגדיל הממשלה את הזמן של מהלך הטרם ושל ההצגות.
באנגליה דואגים ביחוד להספקת התבואה.
עתון חקלאי כותב: „בלי ספק עתיד הצי שלנו להתגבר על הצוללות. ועד אז מוכרחים אנו להשלים עם הרעיון, כי כמות גדולה של תבואה תרד לטמיון, מה שמעורר דאבון לב ביחוד בשביל השנה הנוכחית“.
אמנם בעולם הגדול אין מחסור בתבואה. באוסתרליה, למשל, היתה שנה מבורכת והתבואה שנאצרה שם במחסנים מספיקה להאכיל את בני אוסטרליה במשך שלש שנים. ואך חסרות אנית להביא ברכה זו לאנגליה. משום כך עולה מחיר הלחם באנגליה לגובה שלא היה כמוהו באנגליה. הוא כמעט פי שנים מאשר בגרמניה.
המחירים שמשלמים עכשיו בעד ההובלה – לא יאומנו כי יסופרו. לפרקים הם גבוהים משל הסחורה בעצמה. כך משלמים, למשל, בעד טון תורמוס בארגנטינה 110 מרק. בשעת השלום שלמו בעד הובלת הטון מארגנטינה לאנגליה לכל היותר 14 מרק. כעת משלמים בעת הובלת הטון 150 מרק!
מחסור האניות מקורו בדברים אלו:
1) טביעת אניות מסחר ע"י צוללות ומוקשים.
2) השתמשות באניות מסחר לצרכי מלחמה.
3) התמעטות בבנית אניות חדשות, כאשר בתי מבנה אניות עסוקים באניות המלחמה.
4) בשעת שלום היו אניות המסחר של המרכז ג"כ מובילות סחורה לאנגליה ועכשיו חדלו.
5) התמעטות אניות הנאוטרלים ע"י אבדות של מוקשים וכיו"ב.
החרמת ספינות המרכז באיטליה, פורטוגל ויון לא הועיל הרבה לגבי המחסור הגדול.
וזיר אנגלי אשר בבית המורשים: אנו מתאמצים בכל כחותינו לבנות ספינות חדשות אבל י מעצורים קשים. בימי המלחמה הפסידה אנגליה קרוב לשני מיליון טון של אניות סוחר. זהו יותר מכל צי המסחר של צרפת לפני המלחמה. ע"פ משקל של ברוטו עולה ההיזק קרוב לשלשה מליון טון. אנגליה צריכה להתאמץ כדי שלא לבוא במצב של הסגר. אף ציד דגים אינו מביא ברכה. הדיגים מוציאים ברשתותיהם יותר מוקשים מאשר דגים. הביצים של רוסיה חדלו ואף הובלת חלב סובלת הרבה.
מורשה אחד אמר, כי יבול החטה של אנגליה גופא הביא השנה רק 83% מאשר קודם. שליש של הפועלים החקלאים הוכנס לצבא והנשים אינן עלולות למלא את מקומם כהוגן.
„דיילי ניוס“ כותב: „הגרמנים מקוים כי ארצות ההסכמה תגענה עד מחסור גמור. צריך להודות בגלוי, כי תקוה זו יש לה יסוד. מצב ההסכמה קשה בנוגע למזונות יותר מאשר לצבאות. גרמניה יכולה בדוחק לפרנס את עצמה, לא כן ההסכמה. הם זקוקים למדינות מעבר לים. והאויב זומם וחורש להפחית כ"כ את אניות המסחר עד שלא יספיקו להוביל את הכמות הדרושה.“
צדק בזה העתון האנגלי. ביוני שנה זו 101,000 טון, ביולי 103,000, באגוסטו 202,347, ובחודש ספטמבר 254,600 טון.
הצוללת 35 הטביעה במשך 9 חדשים 270,000 טון והצוללת של הקפיטן פורסטסן הטביעה עד חצי אגוסטו 260,000 טון.
ואנו משכללים את הצוללות! 1)
1) מתוך „ברלינר טגבלט“ גליון 593.
"החרות", שנה תשיעית, מס' 88, 23 בינואר 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 