דבר הראוי להכתב בספר – 1878

לונדון. […] בימים האלה עברה אניה אחת היותר קטנה את ים האטלנטיק והגיעה לחוף עירנו בשלום. האני' ההיא מבאסטאן נודעת בשם „נאוטילוס“, ארכה רק חמש עשרה רגל ומספר אנשיה שני אחים, הצעיר חמש ועשרים והגדול שלשים שנה. שניהם לא היו מעולם על הים מלבד אשר הלכו סביבות החופים לצוד דגים. האחרון מלאכתו מעשה נֵבֶל ואחיו חורש עץ, ובאניתם הקטנה עברו את הים בארבעים וחמשה יום. תחת משא (באללאסט) הטעינו אותה במי שתיה ואת אשר שתו מלאו במי הים, בעת ישן האחד, נשא השני את משמרתו. ואם לא דבר חדש הוא, כי כבר קרה, אשר שני אנשים ונער אחד עברו את הים באניה משאה רק חמשה ככר, ופעם אחרת הצליח ביד רב-החובל אמריקאני עם אשתו וכלבן ג"כ, לעבור את הים בספינה אחת קטנה, בכ"ז דבר גדול ונכבד הוא וראוי הדבר להכתב בספר. הנאטילוס, אחרי נחה פה ימים אחדים הלכה לדרכה פאריזה להיות אצל שער-המצבה.


"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, מס' 53, 20 בספטמבר 1878, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חדשות שונות

[…]

(אניה קלה וחרף שני אחים) בבנין אחד קרוב אל מבוא שער המצבה בפאריז נהרו שם המון אדם רב לראות ולהתבונן בתשוקה עזה על צנת הים ואנשיה. האניה הזאת לא גדולה היא מספינת הנהר ויורדי הים באניה קלה כזאת המה שני אחים אמעריקאנים אשר בקליפת אגוז כזאת עשו את נסיעתם במשך זמן ארבעים וחמשה ימים על ים האטלאנטי מאמעריקא לפאריז. האניה בעצמה עם האמצעים הדלים נכונים היו בעמל על ידי האחים בעצמם. ידי האח הבכור מיורדי הים, אשר הוא חרש כנורות (קלאווירבויער), בנו את האניה הזאת בתכלית שלימותה, ועתה הוצבה האניה להראות לעיני הצופים. החרש כנורים וויליאם אנדרעווס הוא בן 32 שנים ואחיו וואלטער בן 23 שנים. ארבעים וחמשה ימים שחו בים בסירת דוגה זאת צפוים לכל אסונות וסכנות הים הרבות ותניני הים סבבום ורדפום אחריהם בחשבם בטח כי לחמם הם. בכל ארבע עשרה שעות חלפו את המשמר ועל ספון האניה היה תמיד רק אחד נקשר בחבל חזק לבלי יסחבוהו גלי הים. והשני היה בתא האניה לנוח מעמלו ויישן בבגדיו הרטובים ממים. כאשר נסעו ארבעה ימים על הים החל צעיר האחים להקיא דם מגרונו. צידה לדרכם לקחו רק טהעע וקאפע, 30 לטרות בשר מלוח, דגים יבשים ושני בקבקים ווהיסקעו ובחביתות קטנות לקחו עמם מים מתוקים לשתות, אבל המים כלו מכליהם ונאנסו להשקיט את צמאונם במי הים. וויליאם אנדרעווס נהג במשטר וסדר את ספר נסיעתו אשר יכלכל בתוכו דברים נכבדים. במוליאן קאוף הגיעו השוחים אשר השליכו נפשם מנגד במצב רע ומר, רגלי וויליאמס היו מלאות פצעים ואחיו האומלל הקיא דם רב מגרונו. על החוף הקטן הזה נפשו מעט מנסיעתם. מחוף הבריטאני באה האניה הקלה להאוור אשר שמה קדמו את פניה אניות עונג רבות ויברכו את הבאים. כל המון הצופים יתפלאו על חרף נפש האחים ונסיעתם הנפלאה אשר לא נשמעה כמוה. גם כל אחד יעניק להם כנדבת רוחו עד כי ריקם באו האחים לפאריז ומלאים כל טוב ועושר ישובו לאמעריקא – בטח לא באניתם הקלה.


"הלבנון", שנה חמש עשרה, מס' 15, 15 בנובמבר 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s