על המדינות בו יאמר

[…]

מלבד הסכסוך בין צרפת ופרייסען פרץ ריב דברים גם בין ענגלאנד ושפאניען והסיבה לזה היתה: בשנה שעברה לקח ביד חזקה רב החובל של אניות המלחמה לשפאניען, אניה אחת של ענגלאנד באמרו כי הובילה סחורות אסורות לשפאניען, וממשלת שפאניען חרצה המשפט למכור הסחורה הנמצאת באניה, וגם האניה עצמה מכרה והכסף לא השיבה לבעליה, ואת אנשי האניה גרשה מן הארץ בחרפה. זמן רב הריצו הממשלות דברים זו לזו אדות הדבר הזה וממשלת שפאניען עמדה בדעתה כי היה לה הצדקה לעשות כאשר עשתה. עתה בשבוע העבר, כאשר נשאלו שרי המלוכה בענגלאנד בבית הועד אדות זה, ענו ואמרו כי לפני ימים אחדים שלחה ממשלת ענגלאנד התראה, הנקרא בשפת הדיפלאמאטיה (Ultimatum) אל שפאניען לאמר: אם לא תמהר שפאניען לשלם במיטב כספה את כל הנזק לבעלי האניה כן בעד האניה והסחורה וכן אל אנשי האניה, ואם לא תבקש מענגלאנד לעין השמש סליחה וכפרה על חטאה שפשעה נגדה, אז תקרא עליה מלחמה. ולתת ידים אל ההתראה שלחה ענגלאנד אניות מלחמה אל חוף שפאניען להיות מוכנות למלחמה אם לא תמלא בקשתה. כרגע לא נודע עוד מה שהשיבה שפאניען על זה, ולפי ההשערה תתעשת שפאניען ותכוף ראשה טרם תצא למלחמה על ענגלאנד האדירה אשר נכונו לה מידה ימי חושך וצלמות.

"המגיד", שנה אחת עשרה, מס' 16, 17 באפריל 1867, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.