לקט פרחים.
[…]
באחרונה נשליך פרח אחד על קבר רב וחכם בישראל – במים אדירים. שמועה מעוררת תוגה הגיעה לנו בימים האלה מעיר באלטימארע אשר באמריקא: הרב הד"ר בעטטעלהיים מבאלטימארע, בשובו מאשכנז לעיר מגוריו, גוע ויאסף אל עמיו באנית הקטור „מינכען“, ונקבר במצולות ים ברב פאר וכבוד כיאות לרב. ב"א של הנפטר, אשר היה בן לויתו במסעו האחרון, הזה, יספר, כי הרב בעטטעלהיים, אשר עוד לפני זה היה ידוע חולי, חלה ויאָנש ביתר עז ביום השני לרדתו באניה, ומחלתו אכפה עליו לדרוש ברופאים. התרופות לא העלו גהה ולב הרב ידע מרת נפשו כי קרבו ימיו למות. נוסע אחד יהודי, ד"ר שטיין, ושני כהנים קתולים מוואשינגטון, שפכו צקון לחשם אצל מטת הגוע, לאות אשר נתן להם הרב רגע אחד בטרם רוח מבינתו עזבתהו. אחרי אשר השיב הרב רוחו אל האלהים, הוכנה גוית המת – ע"פ פקודת רב החובל – אל סדר ההלויה והקבורה אשר יצאה לפעולות בלילה. שני מלחים ואחד משרי האניה התעסקו בקבורת המנוח. הירח יקר הלך על חוג השמים, וכל פקידי האניה ומלחיה בלוית כל הנוסעים התאספו אל הספון ויחנו כדור סביב המת. הד"ר שטיין התפלל תפלת צדוק הדין וככלותו את תפלתו נתן רב החובל אות והגויה הורדה אל מצולות ים.
לאבל בני משפחת המנוח ועדת היהודים בבאלטימארע אין קץ, כי הרב בעטטעלהיים ז"ל היה אהוב ונחמד לעדתו וזכרונו יקר מאד לכל היודעים אותו. המקרה זה יזכירנו עוד הפעם מאמר חז"ל: „דגלוהי דבר גש אינון ערבין בזה, לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה". תנצב"ה.
א. ד. פינקעל.
"הצפירה", שנה שבע עשרה, מס' 223, 24 באוקטובר 1890, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 