פרייסען.

[…]

פיללויא. לפני שבועות אחדים נשב סער גדול על הים במשך ימים אחדים ואניות הרבה נשברו וירדו מצולה עם כל אשר בהם. באחד ימי הסער הנ"ל עברה אניה אחת ממדינת שוועדען בקרבת חוף הים אצל פיללויא אשר גם היא חישבה להשבר, כי נשברו תרניה ואבדה את ספינותיה הקטנות אך עוד שתה מסלות בים לחתור אל היבשה. בקרבת המקום הנ"ל ראה רב החובל לאניה ההיא אניה אחרת נשלכת על אחד מאיי החול וחלק אחד ממנה כבר נשבר, ואנשיה התמלטו על חלקה הנשאר ויקראו בחזקה לבא לעזרתם, אך רב החובל של האניה לא היה לאל ידו להתקרב עם אניתו אל המקום ההוא להציל את האומללים כי הסער היה הולך וגדול והשליכם אחור. אח"כ הצליח בידי רב החובל לחתור אל מקום אחד על החוף ויודיע לגרי החוף מכל אשר ראה וידרוש מהם שימהרו באניות קטנות למקום אשר רשם להם להציל את האומללים הנ"ל, אך כאשר באו האנשים למקום ההוא לא מצאו כל מאומה משרידי האניה וישובו לביתם. אחרי שמונה עשר יום הטיל הים את חרבות האניות הנ"ל אל החוף במרחק פרסאות אחדים מעיר הנ"ל, ומכל אנשיה לא היו בחיים רק רב החובל ואחד ממלחיה, והאחרים כלם מתו ברעב וצמא וקור וחוסר כל, והשנים הנשארים בחיים החיו נפשם במשך הזמן ההוא רק מבשר אחיהם הפגרים מתים!

"המגיד", שנה אחת עשרה, מס' 4, 23 בינואר 1867, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.