דברי הימים.
יפו ג' אייר תרח"ם.
בשבוע שעבר, כן בשבוע זה נפתחו לנו בחסדי ה' ארובות השמים, וגשמי ברכה ירדו לנו על הארץ אשר חדשים רבים צחה מרוב עצירת גשמים. שמחה אשר אין לאל ידי אנוש לתאר מלאה את לבות כל יושבי פלשת, ויותר אנשי ירושלים, אחרי כי המה סבלו יותר מכל יושבי פלשת מרוב עצירת הגשמים, וביום ש"ק פ' שמיני כאשר החלו הגשמים לרדת, אז מרוב שמחה על קוי התלגרף הודיעו לשאר עירות סביבותיה, וכן גם ליפו באה הבשורה כי בירושלים ירד גשם.
גם ביפו ירדו גשמים בו ביום רק מעט מזעיר. אכן ביום ו' שבוע שעבר וביום ש"ק ירדו לנו גשמי ברכה, וכן בהמושבות סביבותיה, בראשון לציון ירדו גשמים הרבה, בעקרון מעט, – וכן בשאר המושבות, אולם בכל זה, לבות כל האכרים מלאים תקוה, כי לא יהיה עמלם לשוא, וכי יבא פרי למעלליהם. רוח חזק רוח שאינה מצויה, עבר עלינו וארבעה ימים הסעיר את הים הגדול, ומימיו התנשאו על כל גדותיו, מיום חמישי שבוע שעבר עד יום שני שבוע זו. – הזק רב הסב הרוח הזה, חמש אניות תורן טעונות אורז ותפוחי זהב, אשר עמדו על החוץ נשברו לרסיסים והשלכו על היבשה, ההפסד עולה לסך ארבעה אלפים לירא וששה אנשים מבעלי האניות ומעוזריהם מתו מרוב עבודה וטלטול. – בכל הארבעה ימים לא יכלו אניות קיטור להשליך עוגניהן על החוף, אמנם ביום אתמול עלתה לשתי אניות קיטור ברוב עמל ותלאה להשליך עוגניהן ולהעצר רחוק מהחוף. ספינות קטנות התחילו לגשת אליהן להוריד הנוסעים מבלי שים לב אל סכנת המות המרחפת על ראשיהם מגלי הים, – עד כי אחת מהם נשלכה מגלי הים על האבנים רחוק מהחוף, ונשברה לרסיסים – והאנשים מתוכה נצולו, בהחישם להם מפלט בספינות קטנות וסירות דוגה.
"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 96, 13 במאי 1888, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.