כלי תותח, טארפעדאס ואניות לובשי שריונים – 1876

התקוה לשלום אמת *)

בבואנו לחקור ולדרוש על הדורות הראשונים שהיו לפנינו מראש מקדמת ארץ, נשמח כעל כל הון, בהגלות נגלות לנגד עינינו מבין קברותיהם כלי נשק אשר השתמשו בהם אז, בהיותם לנו לקנה המדה, אשר לפי תכונתם וחומרם, אם הוא מעצם, מאבן, מנחושת-קלל (בראנצע) או מברזל, נמוד את מדרגת ההשכלה אשר הגיעו אליה בימיהם. וגם בימינו היום, אולי עוד יותר מאשר לפנים, תחשב הממלכה העשירה בכלי קרב היותר טובים, והמוכשרת יותר למלחמה, לממלכה השלימה ביותר גם ביחס ההשכלה. בשערי המצבות בפאריז גם וויען, משך עליו כלי נשק הענק של בית מלאכת קרופ את עין הרואים, ביתר שאת מכל שכיות החמדה אשר נמצאו שמה. כל המצאה חדשה, לא תמצא עזר ומסעד, ולא תראה שכר טוב, כהמצאה טובה אשר תביא נצחון ביום קרב. וגם  חוקרי-הטבע החדשים ישימו את הקרב ליסוד ההשכלה היותר נעלה, אשר בו מותר האדם מן הבהמה, כי לבד אשר יגין על קניני האדם היותר נשגבים: הדת, ההשכלה, אהבת האדם באשר הוא אדם, הבטחון והשלום, אבל גם יפיץ אותם בזרוע עוז וחוזק יד על פני האדמה. לא רק אלה האנשים האומרים כי  לעולם לא תחדל מלחמה מקרב הארץ, כי בבוא קצו ירבץ מין האדם תחתיו עד אשר יבוא רקב בעצמיו; אבל גם אלה המאמינים בשלום אמת אשר יבוא באחרית הימים, ישמחו בטוב לב אל צעדי הענק אשר עשתה השתלמות כלי הנשק בזמן הזה, ואשר רובם כבר נהיו למכונות מדע בידי אנשי חיל מלומדים ומשכילים בתחבולות מלחמה; וזה חסדם אשר יעשו עמנו, בעבדם בכחות הטבע בענינים האלה, בבטחונם, כי לא תמשך המלחמה זמן כביר בארץ, ובהעלותם את חכמת הקרב מעלה מלעה, יקרבו את קצו, בהגיעו אל תכלית השלמות. המשורר הצרפתי Dumas יציג לפנינו באחד משירי חזיונותיו החדשים, איש אשר יאמר להביא טובה גדולה מאין כמוה למין האנושי בכלל, בהמציאו כלי משחית חדש איום ונורא מכל ההולכים לפניו, אשר בצאתו לפעולת אדם יעורר זועה וגועל נפש באופן מאד נעלה, עד אשר יעשו כל העמים והממלכות שכם אחד לבלי התגרות עוד מלחמה, ויהפוך לבב כולם לבלי הרפות עוד מהשלום, כלי מחזיק ברכה בעולם.

חוקרי ההשכלה החדשים יסירו לפ"ז את מלאכת הדפוס מהיות גברת ההמצאות בימי הבינים, ויתנו את כבודה לרעותה הטובה ממנה, לפי דעתם, היא המצאת אבק-השרפה בראשונה הבלול מזאלפעטער, גפרית ופחם, כי עוד גם עתה ישב לכסא אשר בנתה לו חכמת הכעמיע המדינית (שטאאטס-כעמיע), הערוך לתלפיות על הרי גלגלות אדם וכובד פגרים. הסבה לזה היא, כי בכל החומרים החוצבים להבות אש, אשר המציא הדור החדש, אף כי נעלים הם בכח פעולתם החזק מאד, אין גם אחד במו אשר תתאחדנה בו כל סגולות אבק השרפה הטובות, והן: אורך קיומו, פעולתו השוה תמיד, ושלותו בעת המנוחה. אך למטרות אחדות, כמו למחתרת (מינע) הנעשה מרחוק באדמה להרוס מצב האויב, או להטארפעדאס*) ימירו את אבק השרפה בחומרים אחרים, יותר נאותים. זמן לא רב אחרי אשר הראו והוכיחו המושלמנים להנוצרים באייראפא התיכונית את הטוב אשר יביא אבק השרפה, נתעוררה השאלה, אשר גם עתה, ייחלו לפתרונה כל ממלכות אייראפא, והיא: באיזה אמצעים נוכל להביא את פעולת אבק השרפה אל תכלית השלמות? עוד בסוף המאה הי"ד נעשה תותח רעם „הגרעטע המתלהלהה“ (דיא טאללע גרעטע) מגענט, אשר אך כלי משחית החדשים יגדלו ממנה, ארכה יותר מן 5 מעטער וכובדה 16,000 קילאגרמם. משקל כדור האבן אשר הקיאה 340 צאנטימעטר, הקנה נעשה מן 32 מטילי ברזל חרש, אשר נדבקו ע"י 41 טבעות ברזל, חוברות אשה אל אחותה.

גם מנחושת קלל יצקו במאה אשר לאחריה כלי נשק גדולים כאלה, אבל אך מעטים נשארו עד היום הזה, כמו: „הגרעטע העצלה“ (דיא פוילע גרעטע) מברוינשווייג, הנקראת כן מפני כובדה, ואשר יספרו בשבחה, כי לא שפכה דם אדם מעולם; וכלי-נשק הענק, אשר צוה מוהאמעד השני לצקת באדריאנאפעל בעת ההיא (לעך 1451) ואשר הביאוה שלם על 60 שורים אחרי נסעם שני ירחים, לפני שערי קאנסטאנטינאפאל, אבל התפוצץ לרסיסים עוד טרם נכבשה העיר. – מהמאה השש עשרה יאות להזכיר את תותח-קיסר (царь-пушка) הרוססי, בלועו הפתוח על 90 צענטימעטער, הגרייף אשר הוצק בטריער וארכו 5 מעטער, ונחש-השדה (קאלוברינע) מנאנציג וארכו 7 מעטער.

השנים האחרונים וכן „אזיא“ הנוראה בגדלה, אשר יצקה אח"כ בברלין, לא היו ערוכים לפי משפט ומדת כלי הנשק הקדמונים, אשר ירו מהם גם חביות מלאות עופרת, יתדי ברזל, שברי זכוכית, ושיד בלתי מכובה, וגם בגללים ובנבלות מגפה, למען הצר לאנשי המבצר כי יסגירוהו עד מהרה; כי אם אז הוחל לירות כדורי רובה יותר גדולים מוצקים מברזל וממולאים לפעמים באבק שרפה, מתוך קני-קלע ארוכים או קצרים, ונקראו אז לחיל צרפת זמן רב על שם שר-גדוד אחד, קאממינגעס; ויאמרו כי לודוויג הארבעה עשר בנה אותם בשם הזה בצאתם לאור ראשונה. ענק מפואר ממין קני-הקלע האלה נמצא בבית-הנשק אשר בוואאלוויטש (באנגליא), מחובר ממטילים כמשפט „גרעטע המתלהלה“ משקלו 90,000 קילאגראמם, אבל אחרי שלחו את הכדור הרביעי ממשקל 15,000 קילא, נבקע ולא יצלח עוד למאומה,  ומאשר הוציאו עליו כססף רב ולא ראו פרי, קראהו העם בדרך שחוק והתולים „סכלות פאלמערסטאן“. יען בפקודתו עשו אותו בראשונה.

*) תוכן המאמר נעתק ממכה"ע „גארטענלויבע“.

*) הטארפעדאס הם כמו תיבות קטנות של ברזל סגורות מכל צד, ובפנימיותם הם ממולאים באבק השריפה, ישקיעום בקרקע הים הרחק מן החוף, מן התבות האלה יוצאים שני חוטי נחושת מתחת המים, ומגיעים אל היבשה לחדר מיוחד אשר שם תעמוד סוללה עלעקטרית, וכאשר יראו השומרים מרחוק כי אנית האויב מתקרבת לבוא אל החוף, אז יגעו שני צירי הסוללה זב"ז. וע"י זרם העלעקטרי ההולך דרך חוטי הנחושת עד הטארפעדאס, יתלהב בקרבם אבק השריפה, ואויר הגאזע הנולד מזה ירומם שאון גלים גבוהים לפעמים עד ששים רגל, ויוכלו להפוך גם אניות מלחמה היותר גדולות. אפס כי לעומת זה המציאו בעלי המלחמה תחבולות שונות איך להשמר מן הפגעים ההם, וע"כ המציאו שוב טארפעדאס אחרים אשר ישתמשו בהם גם באמצע הים בשעת מלחמה, והם עשוים כדמות ספינות קטנות אשר ישוטטו מתחת המים ע"י כח אויר הנלחץ בקרבם (עיין הצפירה ש"א נו' 13), וכאשר ישליכום לתוך הים, הנה ע"י חוטי הנחושת היוצא מהם יוכלו לישר דרך מרוצתם עד ספינת האויב, ושם יתפוצצו כרגע ויעשו פעולתם, ובימינו היום ישתמשו את הטארפעדאס ג"כ לשבר ולפוצץ את הקרח המכסה פני הים. המו"ל


התקוה לשלום אמת

(סוף מגליון 41).

תחבולה נגד כלי תותח כאלה, הפוערים פיהם לבלי חוק, היא אך להלביש האניות מגנים עבים. וכבר במלחמת האזרחים באמעריקא הצפונית, מצאו לנכון להלביש את אניות המלחמה בשריונות ומגנים של ברזל. ובכן נתעוררה השאלה: כמה פחי ברזל יחוברו יחדיו לתכלית הזאת. הבחינו הראשונות נעשו בטבלאות ברזל עבים 10 אצבע, אבל אח"כ נסו לקרקר ולנפץ בכלי קרב גם טבלאות עבים 12 וגם 14 אצבע. וכהוסיף המגנים על עובים, כן הכבידו נגדם כלי התותח את כדוריהם; ואחרי כלי נשק הענק של קרופ הנזכר, אשר משקל כדורו היה 600 ליטרות, יצא לאור כלי-נשק חדש בכדור משקלו 1000 ליטרות, וזה ירחים אחדים נגמר בוואלוויטש כלי תותח העולה גם על האחרון, משקלו 81 טאנן, אורך הקנה 8 מעטער, וירית הכדור במשקל 125 קילאגרמם, תדרוש כמעט 2 ככר (200 ליטרות) אבק שרפה לכל פעם. נקל להבין, כי גם השריונים הוסיפו טבלאות ברזל במספר רב, וכה תוסיף מלחת המתנגדים מזה ומזה, עד אשר יכבד המשא על אניות המלחמה, ותתנהגנה בכבדות ותצללנה במים אדירים, כאשר כן קרה לאניות-מגן רבות מענגלאנד, אשר תעסוק מאד במלאכת השריונים; וכפי שאומרים נגמרו עתה בבתי מלאכת החרשים בשעפפילד מגנים עבים 22 אצבע (צאלל).

בעוד אשר המגן וכלי התותח יתחרו זה בזה, הגיעה הידיעה ממקום המורים בדילמען, אשר איזה כלי-נשק קטנים, הנפעלים בכח עלעקטרי וקולעים אל מטרה אחת בזמן אחד, ישוו בפעולתם אל כלי תותח גדול אחד; צחוק עשו להם האנשים בהציגם מגן צי-אדיר, אשר מחירו עלה 150,000 מארק, ולבחינה ירו עליו 12 ככרי ברזל ע"י פעולת 4 ככרים אבק שרפה בארבעה קנים ברגע אחד; והנה השריון הזה העב 24 אצבע, עשוי מברזל ועץ טעאק, התפוצץ כלה. אולי יציב הדבר הזה גבולות לגודל כלי התותח וישים קץ להמגנים הכבדים, אשר יועילו אך לאסון האניות ולהותן, ולא יצילו ביום רעה; להצלחת גוים וממלכות, אשר כסף תועפות תוציאנה על אניות המגן וכלי התותח הענק.

מעת השכילו לערוב לנחושת קלל מעט פאספאר, ולהגדיל אח"כ ע"י גלילה ולחיצה את סגולת מתיחתו, נולדה השאלה: אם ברזל מוצק (גוסטשטאהל) או נחושת קלל יכשר יותר לחומר כלי התותח. לפי דברת מכה"ע, כימיקער אשכנזי הרכיב חומרם, חרש-חושב צרפתי הראה משפט מלאכתם, וקרופ עשה את תבניתם (מאדעלל), לבלי הבקע ע"י מתיחת קני נחושת , הם לא ייראו רע בשנויי האויר ושן הזמן לא תנחת בהם. האנגלים ישתמשו כפי הנראה כאז כן עתה בנחושת קלל פשוט ובברזל חרש, אחרי אשר יחברו את הקנה מרקועי-פחים רבים, יחזקו את הדבק הזה בטבעות אשר יעלו עליו מלמעלה בהיותן בוערות באש והמתקצרות בהתקררן.

בעוד אשר מרבית תקון כלי-הנשק תפולנה כמשא כבד על מדינה ומדינה, בהחליפה ובהמירה את כלי מלחמתה ישנים בחדשים כפעם בפעם, תוכל המצאה אחת להתהלל במחירה המעט, היא המצאת אַבעל, למלאות את כדורי הרובה ורמוני המפץ (גראנאטען) במי באר טהורים*). הכדורים האלה, אשר הראו בעת הבחינה בשנה העברה באנגליא את כחם כי גדול, יכילו בחדר מיוחד מעט חומר מפרק (עקספלאזיאנסשטאפף) ועל הרוב צמר רובה (שיעסוואללע). פעולתם נעלה, באשר נקל ללחוץ ולדחוק את המים, הממלאים את חלל הכדור הנשאר, וכן באשר יפיצו זועה ורעד לכל עבר במדה שוה. הכדור הזה המוצק מברזל יתפוצץ לרסיסים רבים יותר מכדור מלא אבק שרפה.

כלי תותח הזורקים כדורים, אם הם עשוים מברזל, מברזל מוצק (שטאהל) או מנחושת קלל, עכ"פ הם נראים לעין ונוכל למצוא תחבולות נגדם לפגעם ולהחזיק מעמד לעומתם, אבל דורנו הנאור יתהפך בתחבולותיו ויעשה במחשך מעשהו. וגם רב חובל, אשר אניתו מלובשה במגן עב 24 אצבע, נפשו עליו תאבל, בהעלותו על לבו את דגי הטארפעדא, אשר אולי אורבים עליו בסתר תהום רבה, ואשר שריונו העב כאין וכאפס נחשב להם. מתחלה הורידו אותם קרוב אל החוף ובאשד הנהרות, ומרחוק הביטו אם אניות האויב באות אל המקום אשר הם שם, הבעירו אותם ע"י זיק-עלעקטרי, אם לא היו ערוכים לאחוז בהם האש מעצמם ע"י נגיעה בלבד. ועכ"פ מקום מעמד אניות המלחמה בתוך הים היה שאנן מפחד רעה. אבל עתה השכילו לפחת רוח חיים באף הטארפעדאס, אשר כדגי טרף יתנפלו על שללם, ובנגעם בו יחצבו להבות אש. בחוף פיומא עשו טארפעדאס בתבנית דגים מפחי ברזל מוצק, מלאום בצמר רובה ובשאר מעשה שטן, ויזרקום ממרחק איזה חצאי פרסה אל המים. ולמען לא ייעפו בלכתם יתנו להם על דרכם אויר דחוק בתוך מלוה מעורר. וגם נוכל להטותם לכל צד ע"י שני חוטי-ברזל, אשר יחברו לשני עבריהם, וזרם העלעקטרי יריצם מהר, למען לא יעברו את העת הנכונה. אבל כל אלה הנה עד עתה אך בחינות בעת השלום, ומה נורא יהיה אפוא מראה מלחמת-הים, בבואם באמת להשחית ולחבל?

האניות לובשי השריונים גם המה לא שמו יד בצלחת, וימצאו תחבולה, אשר אמנם לא רחוקה היא, כי נודע לכל באי עולם אשר את הדגים יצודו חרם, ולכן השכילו לסבב את האניה ממרחק איזה מעטער בשבכת חוטי ברזל, נשואה על מוטות ברזל, לבלתי נתון את דגי-הטארפעדאא עבור בגבולה, והחיץ הזה לא הפריע הרבה את האניה ממהלכה. באנגליא ישימו בה מבטחם עוז במחסה צעיפי-הברזל, עד אשר יערכו עתה שבכה כזאת להצי האדיר „דעוואסטאטיאן“, אשר הוציאה עליו הממשלה זה ארבע שנים כסף תועפות; ובזה לבד יוכל לעמוד נגד גדי הטארפעדא ולא יירא רע.

פחד מלחמת הים אשר היה בימי הבינים, כי תאחז האש באניות המלחמה, לא יהיה עוד פחד בימינו אלה, אחרי כי לבוש מתכת להנה. וזאת אמנם להצלחתנו, כי הכעמיע החדשה תתן להלוחמים תערובות למלאות את כדורי הרובה, אשר האש הנודע בימי הבינים בשם האש היוני, אם כי הפיץ זועה ופלצות בין חיל נוסעי הצלב, כאין וכאפס נחשב לעומתם. התערובות מפעטראלעאום עם שאר הרכבות יסודי הפחמי והמימי, מהולות במתכת קאליום או בפאספארקאליום, יש להן סגולה מיוחדת, לא אך לבלי הכבה במים, כי אם, לשים ים למרקחה ולהפוך מימיו סביב לאש לוהט. כן ישנן תערובות אחרות, אשר אם יזה מהן על עץ, שש, או טל, תאחז בהן האש מעצמה. סוף דבר, חכמת ההריסה הנאורה יש לה על מה לסמוך, ולא תבוש כי תדבר את אויבים בשער. – כמעט אין שוה להזכיר עוד בין הענקים האלה את המיטראליעזען החדשים, אשר אחד מהם, ומוצאו משוועדען, נבחן זה לא כבר לפני ההערצאג מעדינבורג ירה  800 כדורים בשני רגעים (מינוטען), ובגשם נדבות הזה נקב את עגול המטרה (ציעלשייבע) ככברה. – הקורא הנכבד יראה ויתבונן, כי, אם אך צדק המשורר דומאס במשפטו אשר הוציא ע"ד קץ המלחמה, יש לקוות גם עתה, כי קרוב לבא עתה וימיה לא ימשכו.

בנימין צבי שיינפינקיל

*) עיין מה שכתבנו מזה הצפירה שנה ב' נומר 48.


"הצפירה", שנה שלישית, מס' 41, 1 בנובמבר 1876, עמ' 5; מס' 42, 8 בנובמבר 1876, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s