ידיעות העולם והטבע.
חרבות עולם.
(המשך מגליון 24.)
[…]
עוד בימי מלכי מצרים הקדמונים אשר מלאו את ידם לעשות גדולות ונפלאות בארצם, מצאנו כי עשו תעלה אחת המחברת זרוע הנילוס עם הים סוף. אריסטוטלוס ושטראבא יספרו כי רעמסס השני (1400 לפני סה"נ) עשה בראשונה התעלה ההיא, ולפי דברי הסופר העראדאט היה פרעה נכו מלך מצרים הבונה אותה, ורק לעצת החרטומים אשר חזו לו כי יבוא צר ואויב בה שב ויכסה אותה. ונראה כי בימי הכאליפים היתה התעלה הזאת עדיין במציאות, ואחד הכומרים הנודד לירושלים בשנת 825, מספר לפי תומו כי הלך ועבר דרך התעלה ההיא בימיו. החוקר הומבאלד מצא בבית עקד הספרים בוויימאר מפה אחת ישנה משנת 1424, אשר עליה נמצא רשום מהלך התעלה הזאת בימים ההם, אפס כי במשך הזמן הרב נסתתמה ונשכח זכרה, ובהיות הקיסר נאפאלעאן עם צבא חילו במצרים חקר ודרש אחריה, גם נתן פקודה לאחד ממהנדסיו לעשות מדידות שונות לחדש כמוה שנית, אבל אחר זמן ג' שנים שהשתדל המהנדס הזה שמה לא עלתה בידו למצוא מדידה מדוייקת מצד מסיבות שונות, עד אשר קם בימנו היום איש חכם לב מלא עצה ורוח גבורה השר פערדינאנד פאן לעסעפס יליד צרפת, הוא האיש אשר נשא את לבבו לדבר הגדול הזה, ולא לחבר זרוע הנילוס עם הים סוף אבל הים סוף עם הים התיכון; ואחר משך 16 שנים אשר השתדל בכל מאודו בחצרו מלכים ושרים, עלה בידו בשנת 1854 להשיג רשיון מאת משנה מלך מצרים ליסד חברה גדולה אשר תתן כסף מוצא על כל ההוצאות הנחוצות לתעלה הזאת, וזכות כל ההכנסות מן מעבר האניות עליה יקום בידי החברה עד זמן מאה שנים, ואחרי כן תשוב לממשלת מצרים לצמיתות. לפי החשבון שעשו אז, היה סך הכסף הדרוש לזה רק שתי מאות מיליאן פראנק, (סך כזה הוציאו ממשלות בריטאניע וצרפת בהצותן את ממלכת רוסיא במדינת קרים, כמעט בכל חודש!) ובכל זאת קצרה ידו להוציא הדבר הגדול הזה לפעולת ידים עד שנת 1859, אשר אז קרבו אל המלאכה הזאת לעשות אותה.
אפס כי לא נקלה היתה המלאכה ההיא להביאה למכון סדרה כמו שחשב בראשונה לעסעפס, ובארץ מלחה אשר אין עצים לבנות בתים ואין מים לשתות התנהגה המלאכה בכבדות. עד שנת 1862 היו 1600 גמלים נושאים יום יום רק מים לשתות לכל המון העם הרב מן כ' עד כ"ה אלפים אנשים העושים במלאכה, אפס כי במשך זמן הזה צלחה בידם לעשות תעלה אחת המולכת מים מן הנילוס לכל אורך התעלה הגדולה, ואז הלכו גם ספינות הקיטור עליה להספיק מזון וצידה וכל צרכי המלאכה הדרושים לחפצם, וכל אשר עשו וגמרו חלק חלק ממנה, מצאו להם רחבת ידים יותר להרבות כלים ומכונות רבות העוזרות על ידם. בשנת 1868 התעסקו בעבודה עד 300 ספינות עם מכונות הקיטור העושות פעולות ומלאכות שונות, מהן החופרות ומעלות העפר ע"י כח הקיטור, ומהן השואבות מים רפש וטיט ומוליכות ממקום למקום. כדי 100 לאקאמאטיווען ועד 1800 עגלות היו הולכים הלוך ושוב תמיד לתמוך ידי העושים במלאכה וכדי אורך 40 פרסאות חוטי טעלעגראפען נמשכו ביניהם המביאים פקודתם אל הרודים בעם.
לבנין החוף על שפת ים התיכון, היו נחוצים אבנים גדולות מאוד לשקען בקרקע הים, ולהקים עליה נמל מבצר חזק אשר יעמוד בפני שטף גלי הים, ולתכלית זה עשו להם בית מלאכה גדול ליצירת האבנים, והן הנעשות מן הרכבת חמרים ידועים ותחבולות טבעיות אשר במי הים הן מתקשות לסלעים חזקים כצורי החלמיש, ואבנים האלו הן כאבני גזית מחוטבות המכוונות במדתן הראויה להן. גודלן עד 280 רגל מעוקבות ומשקלן 40 צענטנער, ועד כדי 250000 אבנים כאלה שקעו בבנין הנמל אשר על חוף הים התיכון לבד.
כח כל מכונות הקיטור אשר עבדו עבודתן במלאכת התעלה היה כקיבוץ כחות מן 22000 סוסים, ושיעור כמות העפר והאבנים אשר חפרו והוציאו ממקומם, עלה עד 2128 מיליאן רגל מעוקבות! אורך כל התעלה לפי סדר מהלכה מן חוף ים סוף אצל זועץ עד העיר Port-Said מקום החוף על שפת ים התיכון הוא 162 קילאמעטער, ורוחבה ע"פ רוב 100 מעטער, עד כי עליה תלכנה אניות מן משא ג' אלפים טאננען. בחודש מערץ משנת 1869 נגמרה המלאכה, ואז פתחו לתוכה את מי ים התיכון, ואחרי כן גם מי הים סוף, ואחרי שנתמלאה כולה, הקימו עליה מגדלים המאירים בלילה במקומות הנחוצים לספני הים, ואז יצאה התעלה לפעולתה ופתחה שעריה לכל האניות הבאות אליה ממזרח וממערב.
והנה הצגנו פה לעיני הקורא מפה קטנה המציירת כל חבל הארץ אשר עליה תעבור התעלה הזאת עם איזו מקומות מצויינים הסמוכים וקרובים אליה, C הוא שפת הים סוף ומעמד האניות, B הנמל, L מגדל המאיר שם, F העיר זועץ היושבת על הים, הדרך O O O היא מסילת הברזל ההולכת מקאהירא לאלכסנדריא, הדרך העולה מן T עד P ועד O היא מסילת הברזל החדשה ההולכת מן העיר איסמאילי אל זועץ ועד שפת הים, מימין המסילה הזאת וקרוב לה נמשכה התעלה מן מי הנילוס דרך P P עד העיר זועץ, E הוא מקום הימים הנקרא מלפנים ימים המרים (Bitter Seen), ודרך שם תעבור התעלה להלאה דרך ים שני הנקרא Timsa-See מקום מעמד לאניות אצל העיר Jsmailia הבנויה לתלפיות כאחת מערי ארופיא עם י' אלפים תושבים, R הוא המקום רעמסס*) על שפת הנילוס, ודרך שם מן T תלך מסילת הברזל מן קאהיר אל איסמאילי, K היא העיר קאנטארא העומדת על חוף התעלה ההולכת משם להלאה לתוך הים M הנקרא Manzala See, והוא המתפרד ליאורים ואיים רבים, ונפרד מן ים התיכון רק ברצועת ארץ צרה מאוד המפסקת בינה ובין שפת הים, A מקום הנמל, L הוא מגדל המאיר העומד על שפת הים אצל העיר Port Said מקום חוף לאניות, עיר נאוה ומהודרת אשר מספר תושביה י"ג אלפים, שמה מושב חברות הקיטור וצירי ממלכות שונות השולטות בים.
התעלה החדשה הזאת הביאה ברכה בכל חבל הארץ הזאת, תעלת המים אשר משכו מן הנילוס השקתה את האדמה ותשא פרי תבואה למכביר, לרגלי המסחר רבו מספר יושביה וערים חדשות נושבו, ומידי יושביהן נטעו הרבה גני חמד ופרדסי אלנות, רבוי המים בארץ הרטיבו את האויר יותר, והמטר והגשמים לא יעצרו עוד כמלפנים, באופן שבמשך זמן קצר, זה חמש שנים, נשתנה תכונת האקלים.**)
"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 25, 30 בדצמבר 1874, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 