המלחמה.
אנית השריון „פטרופאוולאווסק“ שנקרעה ואבדה ע"י טורפידה במלחמה האחרונה ליד פארט-ארטור, נבנתה בשנת 1894 בפטרבורג, ותהי כמעט דומה בגדלה אל „רעטוויזאן“. היא הכילה 10,060 טון. בה נמצאו כלי-תותח גדולי ובינונים 16, מהירים 37. מהלכה לשעה היה 17 קשרים. עליה נמצאו 700 איש צבא.
„פטרופאוולאסק“ היתה אנית האדמירל מאַקאראוו, שאבד יחד עמה.
משנה-האדמירל סטיפאן בן אָסיפ מאקארוב נולד בשנת 1848, ומשנת 1865 בא לעבוד בצבא הים. בשנות 1872–1876 בעמדו על יד האדמירל פאָפאָוו עסק בתקון מכשירי אניות השריון. במלחמת תוגרמא בשנת 1877 הצטיין מאקאראוו בתור מפקד האניה „הנסיך הגדול קונסטנטין“. בשנת 1881 התחקה על זרם המים בבספאָָר, ואת תוצאות מחקרו פרסם בספרו „על דבר שנויי המים בים השחור והתיכון“ ( 1883). בספרו השני „וויטיאז והים השקט“ (1893) הביא את מסקנות חקירויו ע"ד מזג החום והמשקל של מי הים השקט הצפוני, אשר חקר בעת מסעו סביב לכדור הארץ באניה „וויטיאז“.
משנת 1891 עד 1894 היה מאקארוב המשגיח הראשי על חיל התותח בים, ובעת מלחמת יאפאן עם חינא היה מפקד האסקדרא הרוסית בים השקט. עד ירח פברואר לש"ז היה מפקד הצי האדיר ליד קרונשטאדט, ובירח פברואר נתנה עליו הפקודה מטעם כבוד הדר מלכותו להיות המפקד הראשי על האסקדרא הרוסית ליד פארט-ארטור.
משנה-האדמירל מאקאראוו השאיר אחריו אשה, בת ונער בן י"ב שנה היושבים בפטרהאף.
– למשפחת המנוח מאקאראוו נודע דבר האסון אתמול בשעה 8 בבקר ע"י הטיליפון מפטרבוג. האלמנה לא האמינה לשמועה הרעה ותסע לפטרבורג להוכח אם נכון הדבר. בשעה 6 שבה לביתה חולה.
בקרונשטאדט נערכה אתמול במעמד האדמירלים והאפיצירים אזכרה לנשמת המנוח.
השמועה ע"ד מות מאקארוב עשתה רשם מרעיש בכל מקום.
[…]
– בדבר אבדת האניה „באָיאַרין“. על אדות האסקדרא שלנו בפורט-ארטור יש להעיר – כן אומר ה„רוס. וויעד.“ – כי לה אבדה אנית-המרוץ הקטנה „באָיארין“ שמכסֶהָ היה מצופה שריון. בלי תפונה כבר נודעה אבדתנו זאת ליאפאנים: גם בלי הודעות מכה"ע, בעת היריה על מפרץ-ים העיר דאלני ביום 26 פברואר אי אפשר היה ליאפאנים לבלתי ראות את ארובות אניתנו ותרניה הבולטים מן המים. ע"כ טוב היה, כי התפרסם עתה אבדת „בָאיאַרין“ בדרך אופיצילי. כפי שאפשר לשפוט ממכתב ה' .B.P ב„רוס. וויעד.“, אבדה „באָיאַרין“ לא בעת התנפלות הטורפידין היאפאנים בחוף פארט-ארטור בליל 1 פברואר (כאשר הודיעו מכה"ע בחו"ל), ורק ע"י מקרה אסון, כזה שקרה ל„יעניסיי“.
אחרי אבדת „יעניסיי“ במפרץ דאלני, בעת הניחה מוקשים ביום 29 יאנואר ותתקל בפח שהניחה בעצמה והוא צף למעלה ויפגע בחרטומה, נשלחה האניה „באָיארין“ מפארט-ארטור לדאַלני. מטרת הִשָׁלְחה יכלה להיות אך לגמור את מעשה הנחת המוקשים, שלא נגמר ע"י „יעניסיי“. יותר מזה לא היה לאנית-המרוץ הקטנה לעשות בדאלני. בפארט-ארטור נמצאת עוד אניה נושאת פחים „אַמוּר“, שנעשתה בדמותה ובצלמה של „יעניסיי“. אם לא שלחו את „אַמוּר“ לגמור את אשר החלה „יעניסיי“, אך שלחו את „באָיארין“ שלא הוכשרה ביחוד להטמנת מוקשים, היה זה בל"ס, יען כי „אמור“ היתה עסוקה בעת ההיא בהנחת פחים בחוף החיצוני של פארט-ארטור. ברשות האדמירל אלעקסעיעוו נמצאו עוד שתי אניות-מרוץ פחיות „ווסאַרניק“ ו„היידאמאק“, המוכשרות היטב למטרה כזו (האניות האלו עוד לא נזכרו אף פעם אחת בכל משך המלחמה, לא בידיעות רשמיות ולא בפרטיות). אפשר, כי הן היו עסוקות במקומות אחרים, למשל בנייטשואן.
אבדת „באָיאַרין“ היתה, כפי הנראה, ממש כאבדת „יעניסיי“ לפני ימים אחדים. לפי שמודיע ה' .B.P נתקלה „באָיאַרין“ בפח שלנו, אשר ודאי צף למעלה. ודבר השנות מקרה כזה פעמים יתברר לנו ע"פ תכונת מבוא הים לחוף דאלני. המפרץ הגדול הזה הנהו גלוי לגמרי לפני רוחות ממזרח, המרתיחים פה מאד את הים. זרם המים עז פה מאד, וקרקע הים מלא סלעים, והפח שלא נדבק יפה בעוגנו אל הסלע מתחת יוכל על נקלה להקרע ולצוף למעלה.
להצלחתנו עלתה אבדת באיאַרין כמעט בלי קרבנות אדם. האניה שנבנתה יפה טבעה לאט, במשך שתי שעות תמימות, ורק ששה אנשים טבעו, תחת אשר יעניסיי ירדה תהומות במשך 15 מינוטין. אבדת „באיארין“ לא תוכל להיות מורגשת לאסקדרא שלנו, שבה נשארו עוד חמש אניות-מרוץ, המספיקות למדי למעשי ההתחקות והתיור. „באָיאַרין“ נבנתה בשנת 1901 בקופנהאגן, ותדמה מאד אל „נאוויק“, ורק מכונתה לא היתה איתנה כל כך. מהירות לכתה היתה 23 קשרים בשעה“.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 75, 15 באפריל 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 