דברי הימים
ממקום מערכות המלחמה. (א)
(השקפה כללית על המקרים האחרונים).
הכונים שהיאפאנים עושים בקרבת פורט-ארטור הולכים הלך ורב. אחרי אשר נסו לשוא לסתום את המבוא אל הנמל – שבו לטורנטון. הצי היאפאני לא הצליח להטביע את ספינות-הפקק במקום אשר רצה להטביען שם, למען נעול את השער, וישב לצבוא במקום הנ"ל. במימי קוואנטון שבה המנוחה להשתרר. אם נאמין בידיעות הבאות מקור יאפאן – עלו הנסיונות ליאפאנים בחצי-חנם. אך 14 חללים ופצועים יחד. אבל עוד מקום הניחו לשתי האניות מהרסות-טורפידין להתגדר בו. שתי האניות האלה עמדו בקרָב ותאחרנה מאד בתוך להט המלחמה עם אנית השריון הרוסית Сильный – ולא נודע, כמה הומתו ונפצעו בהן. השעירים אשר עלה עליהם הגורל לעזאזאל – אניות המשא שנועדו להִטָבֵעַ לא הגיעו עד מחוז חפצם. היאפאנים מודים בפה מלא, כי עמלם לא נשא פרי „די צרכם“. נשמעה מהודעתו של רב החובל טוגו איזו אנחה שוברת חצי הגוף. אבל הוא לא אמר נואש ולא שבר את הלוחות. לפי דבריו – יוסיף לנסות ולנסות עד אשר תצלח בידו. ואמנם לא לעדות היאפאנים אנו צריכים, שנסיונות הסגירה לא עלו יפה. גם אין אנו צריכים לתלגרמות האנגליות, הבאות כדי שלא להוציא את הנייר חלק, אף לא לידיעות רשמיות שלנו. אולמא-דעובדא הוא החזק והנערץ מאולמא דכל אות ומופת. ועובדא היא, שהאסקדרא הרוסית הפליגה בים אל החוף החיצון – אחרי ההתנפלות האחרונה. תנועת מסע זה אָרכה רק שלש שעות; יציאת אניות המרוץ החלה בשעה 7, ובשעה 9 עם 15 רגעים, כבר עמדה האסקדרא חוצץ ערוכה לקרב מיוזנת ומזורזת באין נגרע דבר – בחוף החיצון. כשאנו משוים ארך זמן יציאה זו אל ארך זמן היציאה הקודמת לה ביום 14 מאֶרץ נראה שהיציאה האחרונה היתה קלה ומהירה יותר, וזה אות שהחוף לא נסגר, ושהאניות הרוסיות הן עתה במצב טוב מהמצב שעמדו בו ביום 7 מאֶרץ.
מעמד התכסיס כולו בין רוסיא ויאפאן תלוי הוא בשאלה הסתומה: איה עתה מקום האסקדרא הרוסית המורכבת מאניות-מרוץ, שהקאפיטאן רייצנשטיין מפקד אותה? שאלה זו, כמו שהיתה סתומה לפני ירח אחד וחצי כאשר שב הקאפיטאן רייצנשטיין מיציאתו (פעברואר 2–27 ינואר) ומהטביעו בתהום איזו אנית מסחר יאפאנים – כן גם עתה אין לה פשר. בכל האופנים אין ספק עתה, שהאסקדרא של הקאפיטאן רייצנשטיין לא באה לפורט-ארטור עד יום 15 מאֶרץ. זאת אנו למדים מהודעותיו של מאקארוב. לפי הודעתו, יצא ביום 15 מאֶרץ עם כל האסקדרא שלו במשך שלש שעות מן החוף הפנימי אל החיצון. לפי תבנית החוף ההוא ומְמַדָיו יכולות אך עשר אניות לצאת יחד במשך שלש שעות. לוא כבר היה אז הקאפיטאן רייצנטשיין בפורט-ארטור, כי עתה כללה האסקדרא הרוסית ארבע עשרה אניות, ואין להעלות על הדעת, כי יציאת ארבע עשרה אניות נעשתה במהירות גדולה מהמהירות שבה יצאה האסקדרא של 10 אניות ביום 9 מאֶרץ – ארבע שעות; ומה גם בשים על לב, כי באסקדרה של רייצנטשיין יש אניות ארוכות וצרות, שֶׁהֲשָׁטָתָן קשורה במכשולים עצומים, בהמצאן במחנה אניות אחרות, ובהזקקן לשוט אחריהן ולנטות ימין ושמאל בתוך מים לא-עמוקים אשר בקרבת חוף שאיננו מרווח מאד. ועוד ראיה אחת לדבר, שאין האסקדרא של רייצנשטיין נמצאה עוד בפורט-ארטור, כי אין על אדות זה ידיעה לא מאת היאפאנים, ולא מאת האנגלים – ואם אולי עוד יש לשער, שהאניות של רייצנטשיין חמקו, התעלמו מעיני מצביאי האניות היאפאניות וגם מעיני המרגלים התרים אשר להם המשוטטים כילק, רחוק הוא לשער, שהסופרים האנגלים הרבים הרצים הנה והנה ביבשה ושטים בים באניותיהם לא ראו כאשר עברו דרך הים הצהוב ארבע או חמש אניות מלחמה גדולות. והים הצהוב הלא אך ים הוא, ולא אוקינוס.
אחרי יום 2 פברואר באו איזה ידיעות קלות כמו בעד הערפל, אך במכתבי הסופרים מוולאדיוואסטוק במכה"ע הרוסים, במכתב מיום 10 פבר. במכ"ע מוסקבאי אחד, מודיעים כי ביום 6 פברואר יצאו אניות המרוץ הרוסיות מוולאדיוואסטוק אל הים. אח"כ, מיום 17 פברואר הודיע סופר הנאוו' וור', כי ביום ההוא שבה האסקדרא הרוסית לולאדיוואסטוק בשלום, ויושבי העיר קבלוה בששון ובתרועת המון חוגג. עפ"י המכתבים האלה יש לשער, כי מן יום 6 עד יום 17 פבר' שנים עשר יום שוטטה האסקדרא הרוסית בים היאפאני שוט ורדף את אניות המסחר של יאפאן, או חתור ועמל לנתק את החבור בין הינזאן ובין יאפאן. לפ"ד סופר הנאוו' וור' היתה תוצא האכספדיציא של רייצנשטיין הֲבָאַת שלל. קרוב לשער, כי השלל הזה היא אנית המסחר היאפנית שנחטפה בלשון הים הדיומידית. אבל דין וחשבון גמור ע"ד מעשי האסקדרא הרוסית אין לנו, אע"פ שכבר עבר ירח אחד, ואין כל צרך להעלים את הדברים.
נ. ס.
דברי הימים
ממקום מערכות המלחמה. (ב)
(השקפה כללית על המקרים האחרונים).
ואמנם גם אחרי אשר נדע ע"ד תשובת הקאפיטאן רייצנשטיין לולאדיבוסטאק ביום 4 פברואר, עוד העיקר חסרמן הספר: אין אנו יודעים, איה היו אניות המרוץ הרוסיות ביום 22 פברואר, בעת אשר הצי היאפאני התנפל על ולאידבוסטוק, וימטר עליה את כדוריו. אמנם קרוב הדבר לשער, שהאסקדרא נמצאה בעצם היום ההוא בולאדיביסטוק, ותסתתר בחלק הצפוני מלשון הים „קרן-הזהב“, לבל יראוה היאפאנים. שם הרים גבוהים עוטרים את מפרץ-הים האוסרי, ותוכלנה האניות הרוסיות להתעלם מעיני היאפאנים. ומיום 18 לחדש ההוא החל זעף גלי הים, וקשה היה לאניות לצאת מן החוף. כן גם נחוץ היה הדבר לאניות הרוסים להצטיד בפחים, כי במשך מסע שנים עשר יום, עפ"י החשבון, צריכים היו לשרוף לערך 4.000 טונא (לערך 1/4 מליון פוד), ולטעינת כמות גדולה שלפחמים כזו דרושים ימים אחדים. לפי זה, אם נכונה השמועה שבאה בהנאוו' וור', קרוב לאמת, שהיאפאנים לא ראו את האסקדרא הרוסית, בעת אשר היא עמדה בחוף הפנימי, ותמרות עשן לא עלו ממנה. גם יוכל היות, שאיזה מאניות המרוץ היו אז בתוך הדוקים (מקום בנין האניות ותקונן) לטהרן ולמרקן אחרי המסע האחרון. איך שיהיה, האי גברא דמרא לא סייעיה, האדמיראל קאמימורא, לא הראה כשרון גדול בזריזות יתרה, בהודיעו, כי מן הנמנע היה לו להוכח לדעת, הנמצאה האסקדרא הרוסית בחוף, או לא.
ומה עשה הקאפיטאן רייצנשטיין אחרי אשר האדמיראל קאמימורא נסוג אחור מולאדיבוסטוק – קשה לפתור. האגנטורא של לאפפאן הודיע, שאניות המרוץ הרוסיות שמו פניהן לסאחאלין, להבקיע להן דרך בתוך הקרח, ולהגן על מחפורת הפחמים של הרוסים מפני תגרת יד היאפונים. אבל לפי הציורים המתארים את סאחאלין אנו יודעים כי עד יום 8–7 מאֶרץ היו שם 20–15 מדרגות-קור במעלות ריאמיור, ויהי האי מוקף שדרה עבה של קרח, ובמצב כזה אין כל יכולת לאניות לגשת שמה, ולוא גם הצליח רייצנטשיין להבקיע לו דרך עד סאחאלין, ספק גדול הוא, אם יכול היה להצטיד שם בפחמים. הן אמנם פחמי סאחאלין טובים הם מפחמי סיביר ומדינת אוסוריה (הם במדרגת כח החמום פחותים רק כדי 10%–5 מפחמי אנגליא), אבל חשיפת הפחמים בסאחאלין היא כה מועטת (לערך 1 מליון פוד), עד כי אין לשער שבמחפורת ההיא נמצא יותר מן 3–2 אלפים טונא, וגם מן הנמנע היה להגדיל את עבודת חפירת הפחמים והוצאתם – בתקופת חורף עז. לפי זה היה הקאפיטאן רייצנשטיין יכול למצוא בסאחאלין פחמים בשעור לא רב משעור הפחמים שהיו דרושים להסקת אניותיו די צרך הזמן לנסוע שמה. תחנות-הפחמים האחת של אניות הרוסים במקומות ההם היא ולאדבוסטוק, אם לא יוכלו הרוסים להוביל פחמים מאנגליא.
ובנודע פסקה הובלת הפחמי מאנגליא, מפני הסכנה, ואורך הדרך, ורוב ההוצאות, ולכן, בעיקר, היו פנים מסבירות לההשערה, שמצביאי הצי שמו את עיניהם לסאחאלין, מצוא שם פחמים. אבל אין זה דבר לפי שעה. בימי הקיץ, אם יהיו תנאי המקום ואפני העבודה הטחניים מתאימים ומקבילים, יוכלו להגדיר את החפירה, להעמיק יותר ולהוציא יותר ממעבה האדמה, ואז, אם לא תפתר שאלת הפחמים כולה במקצתה תפתר. אך בתקופה הזאת אנוס הצי להתפרנס רק מהפחמים האצורים בחוף ולאדיבוסטוק.
עפ"י כל האמור, הנה ההשערה הקרובה ביותר אל האמת היא שהקאפיטאן רייצנשטיין עם אסקדרתו נמצא, בתחלת מארץ, בולאדיבוסטוק, או היה משוטט בים היאפאני. בעת האחרונה פרחו שמועות זרות שונות ע"ד אחרית הקאפיטאן רייצנשטיין. אך לכל בנות-הקול האלה שמה קץ השמועה הרשמית, שהממשלה הרוסית העלתה את הקאפיטאן למעלת מצביא ראשי על אסקדרת אניות המרוץ. גם נפלא הדבר, שבידיעות היאפאניות אין קול ואין קשב ע"ד רייצנשטיין. בכלל נסתם חזון מאת האדמיראל קאמימורא, תחת אשר טוגו נותן פריו בעטו, ומונה את החללים ואת הנפצעים בקנה מקטין-הראות. בקרבת ולאדיבוסטוק – מקרים גדולים מתרגשים לבוא.
נ. ס.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 68, 5 באפריל 1904, עמ' 1; מס' 69, 8 באפריל 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 