טלגרמות
(של הסוכניות הטלגרפיות).
ע"ד מלחמת הים.
לונדון, 19 מאי. מלאכות יפוניה מפרסמת את ההודעה האופיצילית הזאת ואשר באה אליה מטוקיה ביום 18 מאי:
נזקי אניות יפוניה במלחמת הים קטנים הם: לא הוצאה מן השורה לא אנית שריון אחת ולא אנית מרוץ ולא סירה מהרסת מוקשים ולא אניה אחרת, רק שלש סירות מוקשים לבד.
המיקדה מלא את ידי טאגא להתיר לנעבאגאטאוו לשלוח לקיסר הודעה מפורטת על אדות המלחמה ולערוך רשימת האופיצרים המתים והפצועים והשבויים. את השבוים מהאניות „ניקולי הראשון“, „ארעל“ „הגנרל אדמירל אפרקסין“ ו„האדמירל סעגיאווין“ הותר לשלח אל ארצם על פי הבטחה מאתם לבלתי הלחם עם יפוניה. ראזשעסטווענסקי הובא אל בית החולים אש בסאסעבא. מסירת המוקשים „בעדאווי“ לא נשבה כל אדמירל אחר זולתי ראזשעסטווענסקי לבדו. ההודעה הראשונה על אדות זאת היתה בטעות.
וואשינגטאן, 18 מאי. מלאך אמריקא שבטוקיה מודיע ע"י הטלגרף, כי ראזשעסטווענסקי נמחץ בקדקדו. מצבו קשה אך בלי סכנת מות.
סעאול, 18 מאי. היפונים רודפים אחרי האניות הרוסיות היוצאות משאנחיי.
שאנחיי, 18 מאי. ממקורים נאמנים מודיעים, כי בכל שעה ושעה מחכים פה, שתבוא האסכדרה של קאמימורא לתפוש את כל האניות הרוסיות מחוץ למימי חינה. האניה קוריאה היא באמת אנית מרוץ עוזרת. „סמאלענסק“, „קוריאה“ ו„סוויר“ השתתפו בודאי במלחמה. האופיצרים אמרו, כי היו האניות האלה ברצועת ים צזוסימא, אך זה אינו אמת. עתה אומרים האופיצרים, כי האניות באו מדזשיבוטי, אבל פרצים נראים באניות. לפי ההשערה היתה תגרה באחד המקומות, אך לא נודע איפה. על יד יאנצזי נשמעה ירית כלי תותח. ה„דנעפר“ עודנה בתור אניה שומרת.
שאנחאיי, 18 מאי. אנית הקיטור אוגדינא באה ממאדזשי והודיעה, כי על יד סלעי דאראס ראתה שתי אניות מרוץ רוסיות ואניות יפוניות רודפות אחריהן.
אנית הקיטור „פיאטען“ מודיעה, כי ראתה ביום 15 מאי אנית מלחמה רוסית הולכת דרומה עם אנית מלחמה צרפתית.
פטרבורג, 20 מאי.
טלגרמה נכנעה של מפקד אנית-המרוץ „איזומרוד“, הקפיטן באראן פערזען. הטלגרמה יצאה ביום 19 מאי בשעה 9, 55 מינוטים בערב:
אני מודיע בהכנעה להוד כבוד מלכותך, כי [האסכדרא] של ראזעסטווענסקי, שבו היו אניות-השריון: „הנסיך סובאראוו“, „הקיסר אלכסנדר השלישי“, „באראדינא“, „אראל“, „אסליאבא“. האניות של פעלקערזאם: „סיסאי הגדול“, „נאווארין“, „גענעראל-אדמירל אפראקסין“, „אדמירל סעניאווין“, „אדמירל אושאקאוו“. אניות המרוץ: „אלעג“, „דגל האדמירל ענקוויסט“, „נאחימאוו“, „אוורארא“, „מאנאמאח“, „דמיטרי דאנסקאי“, „סוועטלאנא“, „אלמאז“, „אוראל“, „שזעמטצוג“, „איזומרוד“. אניות המוקשים: „באדרי“, „בומני“, „בראווי“, „בלעטיאשצי“, „בעזיפרעטשני“, „דימטרי“, „בעדאווי“, „גראזני“, „גראמקי“. הטרנספורטים: „קאמטשאטקא“, „אנאדיר“, „אירטיש“, „קארעא“. אניות הקיטור: „רוס“ ו„סוויר“. אניות בתי־חולים: „אראל“ ו„קאסטראמא“ – כל האניות הללו נגשו ביום 14 מאי אל האי צוסימא, ושם פגשו את האסכדרה של האויב בשלמותה. בשעה 1 התחילה המלחמה. מראשית המלחמה כוון האויב את האש אל „סובאראוו“ ו„אסלאביא“. עד פנות היום נטבעו אניות השריון: „אסלאביא“, „הקיסר אלכסנדר השלישי“ ו„באראדינא“. נזוקו ואבדו „סובאראוו“, „קאמטשאטקא“ ו„אוראל“. הפקודה נמסרה להאדמירל נעבאגאטאוו. כבוא הלילה נסתדרו אניות־השריון „הקיסר ניקאלאי הראשון“, „אראל“, „אפראקסין“, „סעניאן“, „אושאקאוו“, „סיסאי הגדול“, „נאווארין“, „נאחימאוו“, וכן אנית־המרוץ שתחת פקודתי „איזומרוד“, ויתר אניות־המרוץ אבדו מנגד עינינו.
על פלוגת אנית השריון השתערו היפונים במוקשים. כעלות הבוקר נתגלה, כי נשאר בפלוגה רק האניות האלה: „הקיסר ניקאלאי הראשון“, „אראל“, „אפראקסין“ ו„סעניאווין“.
ביום 15 מאי כעלות הבוקר התראה עוד הפעם באופק עשן הצי של האויב ועל אדות זאת הודענו באות להאדמירל. האדמירל צוה למהר את מהלך האניות. „סעניאווין“ ו„אפראקסין“ התחילו להתרחק לאט לאט ולהשאר מאחורינו.
בשעה 10 התראו אניות האויב מפנים ומאחור' מימין ומשמאל. אחת הפלוגות של אניות המרוץ התחילה לעשות תנועת-הקפה מאחור ומימין וע"ז התרחקו מהאסכדרה וכל יכולת לא היתה להן להתאחד עמה עוד הפעם ולכן החליטו להתפרץ ולהפליג לוולאדיוואסאק. אז התחילו האניות ללכת מהר במנוסה מאת אניות המרוץ היפוניות הרודפות אחריהן.
בחשבי לפגוש את אניות האויב בדרך וולאדיוואסטאק ומחוסר עת ופחמים – נכנסתי אל המפרץ „וולאדימיר“. כשנכנסתי עלתה אניות המרוץ על אבני החוף, לרגלי חשכת הלילה. מפני שהיו אצלנו רק עשרה טאנן פחמים ובראותי, כי לא יעלה בידינו להציל את האניה – הורדתי את האנשים על החוף וכדי שלא תפול האניה אל האויב צויתי לפוצץ את האניה במוקש. נפצעו במלחמה ששה אנשי צבא נמוכים. האופיצרים ויתר אנשי האניה בריאים.
הטלגרמה השניה של הגינירל לינעוויטש מיום 17 מאי:
הגינירל קאזבעק מודיע לי ע"י הטלגרף, כי ביום 17 מאי בשעה 10 בבקר בא לוולאדיוואסטאק האניה נגד מוקשים „גראזני“, שנשארה מאחורי האסכדרה בעת מלחמת הלילה. לדברי המפקד הלכה לצפון גם אנית-המוקשים „בעדאווי“, שעליה נמצא האדמירל ראזעסטווענסקי והשטאב שלו. מצפון האי דאשזעלעט פגשו אניות-המוקשים שלנו שתי אניות יפוניות נגד מוקשים, שהתגרו בנו מלחמה. בעת המלחמה ראו, כי „בעדאווי“ טבע ממפץ. גורל האדמירל איננו ידוע. בעת המלחמה הטביעה „גראזני“ אניה נגד מוקשים. אל האי „אסקאלד“ נגשה האניה „בראווי“.
העתק הטלגרמה של מפקד אנית המוקשים „בראווא“ מוולאדיוואסטאק:
ביום 17 מאי באתי בשלום לוולאדיוואסטאק, בהשארי מאחורי הצי ביום 14 מאי בשעה 9 בערב. בעת הזאת ראיתי בשורת האניות את כל אניות השריון, מלבד „אסלאביא“ ואניה מטפוס „הנסיך סובאראוו“. בעת המלחמה הצלתי מהאניה הטבועה „אסלאביא“ 175 אנשים ואת האופיצרים סאבלין, קאלאקאלצאוו, איוואנאוו ובאצמאנאוו. בשעה הרביעית, בהמצאי תחת אש האויב, נפל רמון על מכסה האניה, הזיק את המכונות, נהרגו תשעה אנשים ונפצעו ארבעה ובזה הלייטינאנט גערקא. בשביל שהאניה נזוקה לא יכלתי ללכת יותר מי"א מילים ובשעה ולכן לא הלכתי אחרי האסכדרה, כי אם המשכתי את דרכי בזהירות אל חופי יפוניה כדי לצאת מחוג מעשי המלחמה של נושאות המוקשים היפוניות, ובזה פגשתי בט"ו מהן השבות מהמלחמה. כדי שלא ירגישו באניתי הסירותי את התורן וציירתי את ארובות העשן בצבע לבן. ביום 16 מאי הבקעה הארובה בקלחת השלישית ולכן יכלתי לעבור רק חמשה מילים בשעה. מחוסר פחמים הבערתי את כל העצים. ביום 17 באתי בחליפת דברים ע"י הטלגרף עם וולאדיוואסטאק.
השטאב הראשי מודיע, כי ע"פ בקשת מיניסטריום הים בקש המיניסטריום לעניני חוץ את אחדות ממשלות חוץ, שבעזרת מלאכיהם יבררו את שמות האופיצירים מאניות האדמירל ראזעסטווענסקי, הנמצאים ביפוניה, וכן לאסוף ידיעות ע"ד האבדות במלחמת הים של 14, 15 מאי.
טוקיה. סופר ה„דיילי טלגרף“, שנמצא בגליל מלחמת הים, מודיע את סדר המלחמה.
התכנית הראשית של האדמירל הרוסי היתה: להחצות את כחות היפונים. לתכלית זו שלח אניות-מרוץ למפרצי צוסימא לרגול. וכחות הרוסים הראשיים שנו את מהלכן, והיה מראיהן כאילו הן אומרות לשוב לרצועת באשי. אך ביום 14 מאי בבקר עברה האסכדרה הרוסית דרך רצועת ים קוריאה ופניה מועדות לסאישיאוטאוו; הצי היפוני עזב בשעה זו את מקום עמדתו. צי אחר יצא כדי לדחוף את הרוסים אל האי איקיסאמא, הרוסים עברו מהר על יד האי איקי והלכו לצפון, אך היפונים היו מוכנים למלחמה והצי העוזר סבך את הדרך בפני הרוסים. התחילה מלחמה גדולה. אניותיו של טאגא עבדו באופן היותר טוב. במהרה הוקפו הרוסים מאש היפונים מהחזית ומשני האגפים. החזיון שנתגלה לנגד עיני היה נהדר ונורא. ירו תותחים מחמשים אניות מלחמה. מתחלה ענו שני הצדדים כל אחד על יריות אויבו. אך בהיות אניות היפונים מפנים ומאחור של אניות הרוסים – נוצח ראזעסטווענסקי. כעבור שעות אחדות נפל ראזעסטווענסקי בפח, אשר טמנו לו היפונים מיום שעזב את מאדאגאסקאר. ובראותם כי האויב נפל – המטירו עליו אש יריות. ואחרי שהאניות „אדמירל נאחימאוו“, „קאמטשאטקא“ ואחרות ירדו מצולה, נשבת סדר האניות הרוסיות. היפונים התחילו להתקרב. האניות הרוסיות נחצו לאסכדרות אחדות, שהלכו לכל צד על יד חופי יפוניה. באותו יום וביום המחרת נסו הרוסים להתפרץ לצפון, אך בכל פעם סככה בעדם האסכדרה היפונית את הדרך. כבוא הלילה התחילה השתערות אניות המוקשים של היפונים. אניות השריון הרוסיות השתדלו להתקומם בכל עוז. מספר נושאות המוקשים היפוניות היה גדול מאד. ראזעסווענסקי לא חשב, כי ישנן במספר גדול כזה אצל טאגא. תותחי הרוסים לא יכלו לעמוד נגד אניות המוקשים.
טוקיה. עפ"י ההודעה השביעית של טאגא יוצא כי „אסלאביא“ נטבעה בשעה 3; „סיסאי הגדול“, „נאחימאוו“, „ולאדימיר מאנאמאך“, שנזוקו קשה ביום 15 מאי, נזוקו כל כך בלילה ע"י האניות היפוניות נגד מוקשים ונושאות המוקשים, עד כי לא הצליחו כלל למלחמה. למחרת בבקר מצאו אותן אניות-המרוץ היפוניות אצל צוסימא, אך הן נטבעו טרם הספיקו לחפשן. 915 אנשים שנשארו חיים הובאו אל אנית-מרוץ והורדו אל החוף. האניה „נאווארין“ נזוקה מארבעה מוקשים ונטבעה ביום 14 מאי; „סוועטליאנא“ נמצאה בשעה 9 בבקר והורידוה מצולה. במה שנוגע לאבדות היפונים, נטבעו בליל 14 מאי שלש סירות-מוקשים. נזקי האניות הגדולות והאניות נגד מוקשים – הם אי-חשובים. סכום אבדות היפונים באנשים שמונה מאות איש.
הודיעו באופן רשמי, כי האדמירל פעלקערזאם נהרג. לפי ידיעות אחרות מת ממחלה משני ימים לפני המלחמה. אתמול נגמרה הורדת אנשי האניות הרוסיות על החוף. האניות בתי-חולים „אראל“ ו„קאסטראמא“ הובאו ביום 15 לסאסעבא.
– המיקאדא שלח אגרת לטאגא ובו הוא אומר, כי אבדן הצי הרוסי הוא נצחון בלתי מצוי לטאגא. הוא מודה לו ולהצי היפוני.
לונדון, מפקד האניה „נאחימאוו“, שנמצא עתה בשבי באסאטא, מספר ע"ד מלחמת הים את הדברים האלה: אנחנו ראינו בראשונה את היפונים ביום 14 מאי. הם התראו פתאום והוריקו אש. כעבור שעה וחצי נשמע מפץ מתחת ל„נאחימאוו“. האניה נטבעה במהרה. בה היו כששים איש, שרובם נטבעו, אנכי ועוד אחדים צללנו במים עד אשר הגענו לאניה קטנה. בשעה 10 בבוקר תפשה אותנו אנית-דיגים יפונית.
– מטוקיה מודיעים ע"ד מלחמה ליד ליאוקור: היפונים הקיפו את אניות הרוסים והוריקו עליהן אש. האדמירל טאגא, שראה כי ההתנגדות של הרוסים לא תבוא כל תועלת, הציע לפני האניות הרוסיות להתמסר אל היפונים, והן עשו את זאת. היריה היתה נוראה דומה היה כאילו רעדה הארץ. הסירות הצוללות הביאו ליפונים תועלת גדולה, „קאמטשאטקא“ ירדה מצולה ואנשיה כנ"ו איש נצולו באניות. מפקד האניה נהרג, שלשה אופיצרים נטבעו, שנים נפצעו, גורל יתר האנשים איננו ידוע.
פטרבורג, 20 מאי. שב הלום סגן-האדמירל בירילעוו.
[…]
"הזמן", שנה שלישית, מס' 108, 4 ביוני 1905, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 