מיומני
ב
[…]
ו) בעלי החלוקה של הישוב הישן וחברי הקאופרטיב של הישוב החדש
בעלי החלוקה של הישוב הישן, זה ה„אלימנט הרקוב“ היו מתנהגים בערך ככה: היו שולחים שדרי"ם לכל קצוי תבל, מאספים פרוטות ומחזיקים מוסדות משלהם כגון ישיבות, בתי יתומים, וכדומה.
חוץ מהילדים היתומים ובחורי הישיבות היו מתקיימים על יד המוסדות האלה גם ממונים, גבאים ומנהלים ועוד. חיי המותרות של ה„אלימנטים“ האלה ידועים גם לנו, בני הישוב החדש. האנשים האלה לא היו מלובשים בגדי-מלכות, לא נסעו באוטומובילים ולא התאכסנו במלונים הגדולים. כל חפצם בטת התבטא בקנית עוד שטריימל אחד לשבת. מחיי המותרות של בחורי הישיבות הלא אין מה לדבר כלל. ואז באנו אנחנו בני „היישוב החדש“ והתחלנו ללחם בכל אלה ה„פרזיטים“ וגזרנו כליה עליהם, וכמעט שהנצחון היה על צדנו. ועתה נראה נא ונתבונן למה ש„יצרנו“ אנו בני „הישוב החדש“ על חרבותיהם של אלה ה„פרזיטים“, ואל לנו להתפשט ולהתרחק הרבה ולא נדבר בחצאי מלים וברמזים אלא בעובדות. הנה למשל:
חברת אסדות וספנות חפית ארצי ישראלית (קואופרטיב).
לפני בערך כשנה נדבקו מודעות גדולות ברחובות יפו שבהן קוראים לאספת עם בשבת אחה"צ. הקוראים היו האדונים ר. ג. ופ. „העם“, בריה עלובה זו, שכלם מדברים בשמה, התאסף בשעה הקבועה ושמע את הנאומים הנלהבים של האדונים הנ"ל שבהם הסבירו כי רק חברת א. וס. ח. א"י היא היא שתציל את הישוב ותבנהו. הקהל התיחס לזה ברצינות גמורה ושלם תיכף להנואמים במטבע טובה שיש לה מהלכים בשוק הא"י, ז.א. „מחיאת כפים“ כנהוג. ובזה נגמר הענין, כי הקהל הרחב לא יכול מתחלה לתת יותר אמון בחברה זו מפני טעם פשוט, ומפני הקללה הידועה הרובצת ביחוד על הישוב החדש כי עוד בטרם נולדה „חברה“ בארץ כבר מוכן ומזומן משרד ופקידים והוצאות לאין סוף ואלה הפקידים הם הם המנהלים תעמולה לטובת חברה זו או אחרת. והם הם שמנהלים אותה.
ומאז התחילו לפרסם מודעות גדולות וצעקניות בעתונות האמריקאית בדבר אותה החברה ומבטיחים שם הרים וגבעות ובלבד שיקנו מניות, ובכרוניקה של „די צייט“ נו' 98 אנחנו קוראים ש- חבר פ. בא לאמריקה לאסוף מניות בשביל חברה זו, ובין יתר הדברים שם נאמר שחור על גבי לבן: „די שיף געזעלשטאפט איז איינע פון אדייהע קאאפעראטיווע אונטערנעמענון וואס ווערען געפלאנט אין א"י. די געזעלשאפט פונקציאנירט שוין אין מאכט גוטע געשעפטען“.
ואני עומד תוהה ומשמים ושואל: אדוני הנכבדים מר ריבוצקי, אפרתי וכו', אתם פקידי החברה שאינה כמעט במציאות, הגידו נא לי: האין גבול לשנוררות המודרנית של הישוב החדש? איה היא החברה שבשמה אתם מדברים? ואיה העסקים שהם „כבר טובים“? הזהו רבותי החלוף שהחלפנו במקום הממונים והגבאים של הישוב הישן? הכדאית היתה המלחמה? הכדאי הנצחון?
אשמדאי
"דאר היום", שנה שניה, מס' 108, 28 בינואר 1921, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
מכתבים אל המערכת
א.
ב„דואר היום“ גליון 108 מביא מר „אשמדאי“ בתור דוגמא ל„שנוררות החדשה“ את הידיעות ע"ד חברת אסדות וספנות חופית ארץ-ישראלית, שבאו באחד העתונים באמריקה.
והרינו להעיד:
א) בעת שנשלחו מא"י לאמריקה ידיעות ע"ד חברתנו, היתה עוד הספינה „החלוץ“ קניננו ועבדה אז באמת בין אלכסנדריה ויפו. אבל בינתים מסרנו את הספינה הזאת לבעליה הקודמים, מפני שהעסק לא התאים לחברה. על הדבר הזה הודיעו לאמריקה, ובינתים התחילה התעמולה, ולא אשמתנו אם בחוץ לארץ רגילים להגזים קצת ידיעות מא"י אפילו בעתונים הגונים.
ב) כנראה, ערבב מר אשמדאי את ענין מכירת „החלוץ“ עם ענין קיום החברה. אי הצלחתו של עסק ראשון איננה בשום אופן סבה מספיקה להפסקת ענין כלכלי, שהוא בכל אופן חשוב בשביל התפתחות הארץ. אין יכולת לפתח מקצעות עבודה ותעשיה, שהם לגמרי חדשים בשביל העובד העברי, אם נסוג אחור מפני הקושי בזמן הראשון.
ג) בעזרת מוסדות-פועלים, התומכים ב„חברת אסדות וספנות“, מסתדרים עכשו עניני החברה הזאת באופן משביע רצון, גם בין הקהל הרחב וגם בין בעלי המניות. בקרוב תנתן לקהל הרחב אפשרות לדעת באופן מפורט את עניני החברה ומצבה הנוכחי.
ד) התוכחה לפקידי החברה לא נכונה היא לגמרי. עוד לפני הפסקת ענין „החלוץ“ ותרו פקידי החברה המועטים, על פי האיניציאטיבה שלהם, על כל משכורת, וגם הנהלת החברה איננה מקבלת שום שכר בעד טרחתה.
בכבוד רב
הנהלת חברת אסדות וספנות חופית ארץ-ישראלית, בע"מ
"הארץ", שנה שלישית, מס' 482, 6 בפברואר 1921, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 