מסביב לימנו
אחת מתוצאותיה העקריות של המלחמה העולמית היא ההכרה הברורה שהגיעו אליה כל העמים, הגדולים והקטנים, כי אין מדינה מהמדינות יכולה להתפתח בלי מוצא אל הים. כשהוכרזה פולניה חפשית נצנצה לפניה שאלת השאלות – מהו הנמל אשר יפול בחבלה? ובהיות שמועצת-השלום לא מצאה לנכון להסכים לדעתו של וילסון, שרצה לספח את דנציג הגרמנית לפולניה המחודשה, הוכרחו חברי המועצה למצא פתרון אחר לשאלת הנמל הפולני: קרעו את דנציג מעל גרמניה ויעשוה מדינה עצמית קטנה, בזכיות קבועות לטובתם של הפולנים, וממערב לה הקציעו שפת-ים צרה, בת חמשים קילומתר לארך, שאין לה כל נמל טבעי, אלא שהפולנים יוכלו לבנות בה נמל משלהם אם ביום מן הימים תסגר דנציג את שעריה בפניהם.
כך היה הדבר גם עם ליטה, שהלטונים רצו לגזל מאתם את הנמל האחד הקרוב לגבולם – את ליבאו. מה עשו חברי-המועצה? נתקו מעל גרמניה את הנמל החשוב ממל, ויתנוהו במתנה לליטה. בנוגע לצ'יקו-סלובקיה נמצאו הענינים מסובכים רב יותר, שהרי בהיותה רחוקה מהים אי-אפשר היה לתת לה מוצא ימי; לכן הציעו הצ'יקוסלובקים שיתנו להם לפחות נמל נהרי, ובהיות המועצה נוטה להם אהדה רבה מסר מסרה להם את פרסבורג, אל נהר הדנובה, וחבל נרחב משני עבריה. על-ידי זאת יש לעם צ'קוסלובקיה נמל מספיק, שאניות בנות אלפים טון יכולות להלך במימיו ולחתר מפרסבורג ועד לים השחור. ובכדי שעתידה הכלכלי של המדינה החדשה לא יסבול ביותר, הוכרחה גרמניה להקציע לצ'יקוסלובקיה מדורים נמליים מיוחדים בסטטין אל הים הבלטי ובהמבורג אל הים הצפוני.
כן השיגה ג'אורג'יה את בטום שבים השחור, אזרבייג'אן את בקו שבים הכספי, אוקראינה דורשת את אודסה, חרסון ואת ניקולאיף. ורוסיה – פטרוגרד וארחנגל סגורות בימי החרף לרגלי הקרח החוסם את מבואותיהן, משתדלת לפתח עכשיו את נמל מורמנסק, קריה נדחה בליל-הצפון אשר ליד נוריה, מפני שאין מימיה נגלדים אף עם הקור הכי עז, ובים השחור עומדת היא על תביעותיה ביחס לנובו-רוססיק, שגם ג'אורג'יה וגם שבטי קיבאן דורשים עבור עצמם.
והרי, עם השתלשלותם המוזרה של עניני המועצה והחלטותיה עומדות עכשיו שתי מדינות חדשות בפני ים סגור לגמרי – הלא הן ארמניה מצד אחד ודמשק מצד אחר. ארמניה לא הצליחה לשכנע את המעצמות שתמסרנה לידה את טרביזונד, ודמשק יודעת כי כל זמן שתהא צרפת יושבת בבירות ובאלכסנדריה הקטנה לא יהיה לה כל מוצא אל הים הגדול. אכן, לרגלי מסלת-הברזל המחברת אותה אל נמל ג'דה בערב יכולות סחורותיה לעבר לים האדום. אך מדמשק עד לג'דה המרחק עצום כל-כך עד שאין לדרך מסחרית זו כל ערך כלכלי לעת-עתה.
לכן משתדלת ארמניה לפעל על וילסון ואמריקה, שתנתן לה לפחות עיר-החוף הקטנה אתינה (אשר אין להחליפה בעיר-הבירה היונית אתונה), עיר שמספר כל יושביה לא יגיע לאלפים נפש ושרק על-ידי בנין דוק גדול ורציפים יקרים יהיה אפשר לעשותה לנמל כל שהוא. ובהיות שאהדת האמריקנים לכל דבר ארמני ידועה היא למדי, קרוב לודי שתקותם האחרונה הלזאת של חברינו הארמנים תמלא. ואם כי ההרים המפרידים בין אתינה ובין אריואן וארזרום גבוהים מאד ואין דרך ישרה מקשרתן, אין ספק בדבר שהארמנים יבחרו להאריך בנסיעה שביניהן ובלבד שלא ישתמשו בנמל גורג'י או תורכי.
שאלת הנמל הערבי קשה היא יותר, ויש לראות מראש כי הפתרון הכי מחוור לה יהיה שהדמשקים ישתמשו בנמל החיפאי בתנאים נוחים להם ולנו גם יחד. ובהיות שבירות תרצה למשך אליה את סחר ארבעת הערים (דמשק, חומס, חמה וחלב) ושגם אנחנו נאבה להשתמש לטובת עצמנו בסחר זה, יושב מעמדה של מדינת דמשק עד מאד גם מבלי רדות בנמל מיוחד לה לעצמה. בשעת חירום הן ישאר המוצא השלישי, דמשק-ג'ידה, פתוח לפניה בכל עת ובכל מועד.
ובהיות שיון זכתה, בסן-רמו, לפרץ אל ים השיש ואל ים השחור, ושתורקיה לא תמחק כליל מרשימת העמים המזרחיים, יש לשער שהמשא והמתן המסחרי בים-התיכון המזרחי יתרכז מסביב לארמניה, לתורקיה, ליון, לסוריה הלבנונית ולארץ-ישראל. אלא שמכל אלו המדינות ים-התיכוניות רק יון היא הכי נכבדה, כי מושלת היא כבר בצי מסחרי עצום (קרוב למליון טון) ושספינותיה עוגנות בכל נמלי המזרח וטוענות ופורקות את סחורותיהן במחירים נוחים. תורקיה באה רק במדרגה ששית לה, וארמניה, סוריה ואף ארץ-ישראל עודן בחתוליהן.
אם רוצים אנו העברים לתפס מקום חשוב בסחר המזרח הקרוב; אם אומרים אנו לקמץ בהוצאות ולהרבות בהכנסות; אם חושבים אנו להבטיח את עתידנו הימי, שהוא יסוד-היסודות להצלחת כל עם השואף לשחרור כלכלי – עלינו להחל מיד בהכנות הנחוצות לקראת התפתחות ימית חשובה, עלינו ליצר מיד כפרים ימיים לציד-דגים; עלינו לבנות בתי-חרשת לבנין סירות ואניות קטנות; עלינו ליסד בית-ספר למלחות; עלינו להשתדל להביא ארצה ישראל את אנשי-הים שלנו מסלוניקי, מאזמיר, מקושטא ומאסתרחאן. עלינו לבוא בדברים עם חברינו היונים, הארמנים והסורים, ויחד אתם עלינו לכונן חברות משותפות למסחר ולספנות. שרות ימית בין ערי-החוף בא"י ובסוריה תוכל להקבע תיכף ומיד. שרות ימית בין ערי יון וערי א"י תדרש זמן יותר ולעת-עתה יהיו היונים העומדים בראשה. ושרות ימית בין חיפה ואתונה היא אולי השלישית בזמן, אך חשיבותה לא פחותה מהאחרות. החברות האנגליות בטח תעזרנה לנו בכל התכניות האלו, מפני שכל הצלחה ימית עברית תכניס ברכה לבריטניה.
ואל-נא ננוד בראשנו ונאמר כי „עוד חזון למועד“. לא ולא! הגיעה השעה כבר, ועלינו למהר – פן יקדמונו אחרים. ארפה כלה תנסה לכבש את השוק המזרחי, ואם לא נעמד על המשמר ילקח מקומנו ומי יודע מתי נגיע אליו שוב?
ירושלם-דמשק-בירות-אתונה-קושטא-ארזרום – מרכזי מזרח אלה עתידים להביא מהפכה כלכלית שתהפך את מזרחנו כליל.
איתמר בן-אב"י
"דאר היום", שנה ב', מס' 195, 31 במאי 1920, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 