חברת ספינות „נורדוי“ בים כנרת – 23 באוגוסט 1921

שאלות גלויות

[…]

בעברי בימים האחרונים בטבריה נודע לי ע"ד המעשה הנעשה על ידי מר גליקין בענין חברת הספינות „נורדוי“ שעל ים כנרת.

ידוע לרבים כמה רעש, סנסציה והפרזה הוקמו בעתונות הציונית בכלל בחו"ל בקשר עם חברת סירות הקיטור, שע"י הרקלמה וההשתמשות בשם נורדוי – הפך הדבר בעתונות ל„צי העברי נורדוי“ שעל ים כנרת. והנה בשקט, מבלי שהקהל ידע זאת עברה החברה החדשה ורכושה לידי ערבי טבריה ועוד יותר לידי י.א.ע צוררנו הידוע מאז. לפי הידיעות שיש לי הרי המעשה היה כך:

החברה היתה משותפת ליהודים ולערבים. ליהודים היו ½52 מניות ולערבים ½47. בהנהלה היו 3 יהודים ו 2 ערבים. החברה במשך ½2 שנות קיומה שלמה ריוח על כל מניה 73 לי"מ, ובהיות שמחיר המניה היה 58 לי"מ, יוצא שכל החברים הוציאו כבר את כל כספם ובריוח של 15 לי"מ על כל מניה. והנה קרה מקרה שטדרוס אפשטין, מיהודי טבריה, עשה מעשה־בגידה ומכר את 4 מניותיו בכדי להכריח את החברים היהודים שיהיו אח"כ במיעוט למכור לו את מניותיהם – אחרי מעשה זה הלך גם מר גליקין, חבר הועד הלאומי ועסקן בעל השפעה בטבריה, ומכר את מניותיו לערבים, ולא זו בלבד אלא שהשתתף גם במכירת מניותיהם של שאר היהודים. נמצא אמנם יהודי שני, עבדלה לוי מזרחי, שרצה לקנותן והציע 50 לי"מ בעד מניה, אך הערבים הרי שלמו 58 לי"מ וטעם זה הספיק כנראה למר גליקין וחבריו לבכר את הקונים האחרים ע"פ היהודי!

היתה אמנם יכולת לפעול שבמשך הזמן הקרוב יהיו היהודים שוב רוב בחברה – הם יכלו להשתמש באותו האמצעי עצמו שבו השתמש הערבי י.א.ע. והכריח אותם לקבלו בתור חבר לחברה. אך היהודים לא ככה עשו. והאם יש צורך לבאר את הערך של אמצעי הנסיעה וההובלה על ים כנרת בשביל יהודי טבריה וגם בשביל כל יהודי הגליל התחתון והעליון! וכמה חשוב שלכל הפחות בסביבה זו עם האוכלוסין היהודים המרובים לא נהיה תלויים באחרים על הים. ים כנרת היה המקום היחיד שרכשנו לנו עמדה במקצֹע הספנות ויכולנו לפתחה והנה הלכו מר גליקין וחבריו ולשם לירות אחדות עזרו להריסת העמדה הזאת. ומה תגידו לאלה שהלהבתם אותם ב„צי העברי נורדוי" – תודיעו לכהפ"ח את הדבר ברבים – למען ידעו.

 הנני מרשה לעצמי לפנות בשאלה גלויה לועד הלאומי: אם הועה"ל עדיין לא רכש לו די אוטוריטט בכדי להכניע למשמעתו סתם יהודים, אבל על חבריו הוא, באי כח הצבור, בודאי ובודאי שצריכה להיות לו השפעה. ומה יענה הועד הלאומי, אם מר גליקין, חבר הועד הלאומי, ב"כ ועד הצירים כשהשעה צריכה לכך, ועסק וב"כ מושבע בכל מקרה ומקרה, עושה מעשה פשע כזה?

י. אפטר


"הפועל הצעיר", שנה ארבע עשרה, מס' 36, 23 באוגוסט 1921, עמ' 18. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s