ב„חברת האניות“ על ים כנרת
מטבריה כותבים ל„הארץ“.
חברה זו נוסדה בשנת תרע"ט, אחרי הכבוש האנגלי, ע"י יהודים וערבים מטבריה בשותפות, לשם חזוק הקשר בין תחנת מסה"ב הגלילית צמח והנקודות השונות הנמצאות על חוף הים: טבריה, כנרת, מגדל וטבחה. ממאת המניות של החברה היו 52 וחצי בידי יהודים מטבריה והשאר בידי ערבים. הנהלת החברה היתה מורכבת משלשה יהודים ומשני ערבים, מבעלי המניות. ברשות החברה נמצאה אנית הקיטור „נורדוי“. במשך שתי השנים וחצי שהתקיימה התפתחה החברה יפה ונתנה ריוח ידוע לבעלי המניות. על-יד החברה התפרנסו משפחות אחדות עבריות, שהיו עובדות באניה ובסירות, המעבירות את הנוסעים והמשאות. בסוף החורף נוסדה בטבריה עוד חב' אניות אחת ע"י ערבים מצמח וטבירה שהתחילה להתחרות עם חברת האניות הראשונה. לחברה זו היתה איבת האניה „שריעה“. אחרי חדשים אחדים נוכחו בעלי החברה הזאת שלא יוכלו להתחרות עם חב' האניות העברית-ערבית, והוכרחו לבקש דרכים אחרות כיצד להוציא את העסק מידי היהודים. והנה כאן קרה דבר מוזר: החברים היהודים מכרו את מניותיהם לחבריהם הערבים ובאופן כזה עברה כל החברה לידי הערבים יושבי טבריה, שבראשה עומד אחד מ„ידידינו“ י. ע. הראשון מן היהודים שעשה את המעשה המחפיר הזה היה אחד מ„פני“ העיר בטבריה מר ט. א. ואחריו החרו החזיקו גם שאר בעלי המניות היהודים, שבהם גם העסקן הגלילי הידוע מר ג–ן. מספרים, שנמצא יהודי אחד ספרדי מטבריה שרצה לקנות את המניות של היהודים, אלא שלא רצו למכור לו משום שהציע מחיר פחות קצת (בלירות אחדות) מן המחיר שהציעו הערבים. ובאופן כזה בעזרת יהודים עברו כל מניות החברה לידי ערבים. מה המריץ את החברים היהודים לעשות את הדבר הזה, ביחוד אחרי שכבר קבלו ע"י הרוחים את כספם שהשקיעו במניות – חידה היא.
למותר להאריך כאן בערך הדבר הזה בשביל כל הישוב העברי שלנו בגליל התחתון, בטבריה והגליל העליון.
כל הסחורות המובאות מן החוץ לטבריה, מכבישים הסמוכים וגם למושבות הגליל העליון וצפת היו עוברים דרך ים כנרת.
עובדה היא, שאמצעי ההובלה על ים הגליל בין חופיו השונים היו כמעט בידינו ולרצוננו הוצאנו אותם מידינו. ירשם הדבר לזכרון.
"הצפירה", שנה שישים, מס' 220, 16 באוקטובר 1921, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 