זהו נוסח המברק השני שנשלח לנו מיפו ע"י עורכנו ה' איתמר בן-אב"י, אתמול, יום ו', בשעה אחת-עשרה ורבע, ושמסבות בלתי תלויות בנו לא הגיענו עד לחתימת הגליון.
הנציב בארצנו
קבלת הנציב ביפו
השעה עשר ועשרים דק בדיוק, ובאפק – עוגנת ספינת-מלחמה אנגלית, אפורה ומלאה הדר. בנמל התרגשות ותנועה. המפקד סטורס, בלוית פקיד-הים ג'יון וקצין-השוטרים ליום אחד, אברהם שפירא, נכנסו לתוך הסירה שעמדה מוכנה לקראתם. ראש-היממים עלי, הידוע לכלנו, קורא לאנשיו להכות במשוטים. אני נגש אל המפקד סטורס ומבקש ממנו להביט אחורנית, אל פני הרציף, כי שם, מאחורי לסורג-עצים עומד בן-דוב המאושר ומכונת-הראינוע לצדו לקלט את התמונה הנפלאה של מושלי המקום בצאתם לקראת הנציב היהודי. סטורס מצטחק בשמחה והתמונה נקלטת – כשהסירה מתחלקת על פני המים שבנמל השקט.
הרגעים עוברים והכל – עיניהם נטויות לשם – אל הספינה הגדולה אשר מעל לשלשת תרניה מנופפים דגלים אנגלים באויר הצוחק של שמש הבקר החמה. הנה הגיעה סירת המפקד סטורס אליה, אך, המרחק גדול יותר מדי ואי-אפשר לראות היטב מה סדר-הדברים – מי עלה לראשונה, מי קבל את פניהם והיכן הוא – הנציב?
פתאם – יריה באפק. הטקס החל, איפוא, כאשר מסר לי המפקד סטורס עוד לפני שלשה ימים במשרדו שבירושלם, וידעתי מראש ששבע עשרה פעם יקלעו המקלעים – שהרי אחת ועשרים פעם קולעים לקראת נסיכים, ומאה ואחת לקראת מלכים גדולים. אנו מתחילים למנות: אחת, שתים, שלש, ארבע – עד לשבע עשרה. הסירה הקטנה שגחרה לצדה של האניה הגדולה נתקת מעליה וחותרת היא לחזר אל הנמל. אנו נרכנים כלנו לראות את אשר נוכל, אך הסירה בחרה בדרך עקלקלה ותמלט מעינינו לרגעים. לבנו שואל: האם הכל כשורה?
והנה שקשוק משוטים, קריאות היממים, עלי משמיע את קולו: והאנגלים קוראים שלוש פעמים תרועות-גיל (היפ-היפ-הוררה) לקראתו. הסירה עברה בשלום את הסלעים, שקצף רב החל לכסותם, ובעשותה חצי-מעגל התנהלה לארך גדרו של הרציף מאחורי בית-המכס, עד שצצה לקראתנו בכל קלותה – ובן-דוב מראנע בלי הרף.
המצביאים האנגלים, שיי וחבריו, שעמדו על מפתן הרציף, מרכינים את ראשם לקראת הבאים: סטורס יוצא ראשונה, להכין את הדרך להנציב העליון, והנה מופיע הוא בעצמו לבן כלו, בבגדי-שרד של מושל עליון. שרווליו וענקו מקושטים עלי-זהב וסרט רחב, ארגמן-סגול, מסביב לחזהו, תחוב אותות-כבוד מזהירים, ולירכו – חרב הכבוד.
הוא קופץ בתנועה קלה מתוך הסירה אל מפתן-הרציף, כשאברהם שפירא עוזר לידו. המצביאים משתחוים ומציגים לפניו את ראש העיריה, את ראש תל-אביב, את ד"ר אידר, ה' לנדמן וה' ניורוק, באי-כח ועד הצירים ועוד אחרים – ומנהלים אותו מיד אחר-כך לקראת הרחבה הנמלית הנאה שלארך שפת-הים. התזמרת הצבאית עמדה כבר הכן לקראתו ולקול המנצח החל במהלכת המלך ותמשיך במנגינות צבאיות שונות, כיאות לכבודו, ומשמר-הכבוד, כמאה איש בערך, מרים הנשק לאות משמעת.
אז יעבר הנציב העליון בין שתי שורות המשמר לברך את אנשי-הצבא ולפקדם, ומשם – צועד הוא בצעדים מדודים אל פני האהל שנתקע בשבילו ואנחנו כלנו – העתונאים, האורחים, – מרחק-מה ממנו אחריו.
הריהו באהל, עומד במרכז, כשממעל נשמע רעש שני האוירונים העפים לכבודו ובמזרח נשמע רעש מקלעי היבשה הקולעים לתהלתו. שוב מנגנת התזמרת – עד שראש-העיריה מוציא מגלה מתיבה של עץ-זית וקורא בערבית את ברכת ברוך-הבא.
המתרגם מוסר באנגלית, ואחריו פושט ה' דיזנגוף, ראש-עירית תל-אביב, מגלה גדולה וכתובה הדר, וקורא מתוכה ברכה נלהבת בעברית להאיש שזכה להיות המקים הראשון את הבטחתו של בלפור, ללויד-ג'ורג' למלך אנגליה ולעם העברי. והמתרגם היהודי, מר גורדון, מפקידי הממשלה, מוסר את טופס המגלה באנגלית צחה.
הנציב העליון שומע ברצינות רבה ולכשנגמר הכל – פותח הוא במנאם תשובה. מלים לא רבות, בקול קצוב ומובן היטב, מגיד הוא מדוע בא לכאן בשמו של מלכו – מלך בריטניה הגדולה: לפתח את הארץ, לעשותה מה שהיתה לפנים, ולהשליט צדק בין כל תושביה, יהיו מי שיהיו, יהודים, נוצרים, ערבים.
והטקס נגמר, כשנמסרות לו המגלות, ששלישו הצבאי מקבל מידי הנותנים. הרגע היותר גדול בדברי-ימי ישראל נחתם. למן רגע זה סיר הרברט סמואל הוא המושל על הארץ הזאת – בקשר ישר עם בריטניה הגדולה.
אך הנציב העליון לא רצה לעמד בתקף הסדר המקובל, ויבקש משלישיו ומהקצינים העליונים להציג לפניו את כל האורחים כלם, שבאו לבושי-חג לקבל את פניו. ומאיש לאיש עבר, בבת-צחוק על שפתיו, לברכם בשלום – אותם שהכיר מימי שהותו לפני הפסח ואותם שידעם בפעם הראשונה. לכלם לחיצת-יד, לנוצרים, לערבים, ליהודים, עד שהגיע למכונית שעמדה הכן להסיעהו הלאה מיפו הנמל.
[…]
בסירה לקראת הנציב
עד-ראיה מסר לנו את הפרטים הבאים:
בשעה עשר ושלשה רבעים ירדו לקראת הנציב, הקולוניל סטורס, המיור דז'ון, מר אברהם שפירא (שלבש להזדמנות זו בגדי שרד מיוחדים, כי לא הורשה לכל מזרחי להמצא בנמל) ועוד סרדז'נט מיור אחד. בסירה אחרת עלו רופא ההסגר דר' שמי ואנשיו, אליהן נלוו שש סירות ובהן ספנים ערבים שהקיפו את אנית הנציב במשמר כבוד. בכל סירה היו שני שוטרים. האניה עגנה בשעה אחת עשרה בדיוק. אנית המלחמה היתה מקושטה יפה בדגלים אנגלים וחיילים אנגלים מלאוה. רופא ההסגר עלה ראשונה ובקש כנהוג תעודת הבריאות שנמסרה לו מיד ע"י נציב הארץ בטקס הרגיל. אחרי שנבדקה האניה בכל חדריה ותאיה הורשונו לעלות לאניה, עלה ראשונה הקולונל סטורס, ואח"כ יתר בני סירתנו. הקצינים ברכוהו בכבוד צבאי.
לפני רדת הנציב לסירה עמדו באולם האניה כמאה חיילים מצבא הים שבאו באנית המלחמה במשמר כבוד, בחרבות נעוצות והנציב עבר במשמר כבוד. ברכות הפרידה מרב החובל וממלחי האניה היו חמות, הסרז'נט מיור ומר אברהם שפירה הלכו לפני כל ואחריהם ירדו בסירה הנציב והפקידים שעלו על האניה לקבלו. אוירונים עופפו וכשסימנו את שעת רדת הנציב ניתנה פקודה לתותחנים לירות את י"ז היריות. בתוך משמר כבוד של סירות עברה ספינת הנציב. הספנים הערבים הרימו משוטיהם בכבוד צבאי וברכו את האורח הנעלה בתרועות גיל והשוטרים עמדו על רגליהם.
כדרוך רגלי הנציב על הרציף ענו תותחי החוף בשבע עשרה יריות.
"דאר היום", שנה שנייה, מס' 222, 2 ביולי 1920, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 