מלחמת ההצלה בלב-ים בתת-מימית הנטבעת
האדמירל האמריקני ברומביי מנהל מפעל ההצלה של התת־מימית 4.0 שנטבעה זה לא כבר הציע לתת לצולל קעדי אות הצטיינות הכי־גבוהה בעד עוז־רוחו. בשעת הקטסטרופה נמצא קעדי בביתו בניופורט. זה היה ביום השבת. הוא נקרא לבוא למקום הקטסטרופה ע"י הטלפון. התאספו אחד עשר צוללים. שלשה אוטומובילים חכו להם. המשטרה פתחה לפניהם את הדרכים הסגורות הקצרות המובילות אל החוף, ובחצי הראשונה לערך אחרי חצות הלילה הגיעו הצוללים לפריגסטון. זה היה בוקר של יום ראשון מעונן ועגום. האניה „פלסון“ עמדה על עגנה, וחבל נמשך ממנה אל כדור משוטט צהוב. זה היה סימן שנפגשו בקרקעית הים בדבר מה שחושבים כי זוהי הסירה התת־מימית.
קעדי התלבש בשלש חליפות בגדי צמר. על ידיו שם נעלי יד חמות של צמר שהמציא בעצמו ושאינם סופגים מים, ועד מהרה לבש את מלבוש הצוללים שלו. מדת החום של הים עלה אז לאחת וחצי עפ"י צלסיוס. אחרי השעה הראשונה טהרו השמים וקעדי יצא בבגדיו הקשים שמשקלם עלה ל-200 ליטרות בכדי לרדת לתהומות הים. את העומק של 31 מטרים לאורך שלשלת העוגן עבר בזמן פחות מדק אחד, והוא נצב על פסגת המגדל של הסירה הנטבעת. כשנגעו כפות רגליו בסירה הגיע אליו אות רפה מהאסירים האומללים. הסגורים הרגישו בודאי את צעדיו הקשים במגפי הצולל עם סוליות העופרת שלהם.
קעדי צעד הלאה לצד זה שמשם הגיעו אליו הדים חלשים. אז נתן קעדי אות בקורנס שלו. התשובה מהרה לבוא. בכדי שיוכל לציין בדיוק היותר טוב את המקום שמשם הגיעו אליו הדי הקולות ירד למטה ונשען בזרועיו בחלון העשת הקטן, הסוגר את הטורפדה מבפנים.
הוא הרגיש מבפנים את ההכאות למול כף ידו וגלי הצלילים חדרו וחלפו דרך בגדי הצוללים שלו אל הטלפון הנקשר אל הקובע שלו. באופן כזה קבל כבר רב החובל שעל ה„פלסון“ ידיעה שבמגדל התת־מימית נמצאים אנשים חיים. עוד הפעם נתן קעדי אות לנסגרים על ידי הכאות אחדות בקורנס שלו, וששה הדים ענו לו. הוא חזר עוד הפעם על שאלתו בקורנס ושוב נענו לתשובתו שש דפיקות מפנים התת־מימית. ברור היה, שששה אנשים חיים נמצאים בסירה.
קעדי שמסר אחרי כן את רשמיו, בדק את התת־מימית וקבע שהחלק התחתון התחתון שלה נבקע לשנים. כשדרשו מעמו מספינת „פלסון“ שיודיע להם את מקומה של הספינה הנטבעת, הלך לאורך הספינה ובעבועי האוויר שהתרוממו מקובעו הראו למצילים ב„פלסון“ שראש הספינה הנטבעת נמצא בכוון המערבי-הדרומי.
הצוללים האחרים היו כבר מוכנים לרדת לעומק הים. בעומק של 12 מטרים הוכרח קעדי, בהתאם לתקנות, לחכות ולהנפש חמשה רגעים. אחרי שלשה המטרים הבאים הוכרח לחכות רבע שעה, אחרי כן משו אותו על מכסה הספינה והכניסו אותו לחדר מיוחד. לאחר חצי שעה שב לאיתנו.
אחרי קעדי ירד לעומקי הים התופס בהגה קאר, וחזק את חבל ההצלה ואת מעביר האויר.
ביום הראשון בערב ירד לעומקי הים מיכלס, התופס בהגה השני, בכדי לקבוע שם מעביר אויר חדש, מפעל מסוכן וקשה מאד, שבתנאים אחרים לא היו נועזים לבצעו. הוא לקח עמו פנס צוללים בן אלף וואט.
עוד לא עברה חצי שעה משעה שירד לקרקעית הים והנה הרגיש שנסתבך במעביר האויר שלו ולמרות התאמצויותיו הקשות לא יכול להשתחרר ממנו. הוא הודיע על הדבר מצבו ל„פלסון“. קעדי ישן אז. העיר[ו] אותו משנתו וקראו אותו לרב החובל. הלה מסר לו את המצב שבו נמצא מיכלס ובקש אותו שירד פעם שניה לעומקי הים. עתה הוכרחתי כבר ללבוש בגדים יותר קלים מבראשונה – מספר קעדי. האות האחרון של מיכלס הודיע: „מסרו לקעדי שיקח עמו מספרים חזקים, בכדי לגזור את חוטי הברזל. בכדי שאוכל להשתמש ולעבוד במספרים הוכרחתי לותר על נעלי היד החמים שלי. משחתי את ידי בשומן. לקחתי פנס וסכין וירדתי לעומק הים לאורך חבל ההצלה של מיכלס.
מצאתי את מיכלס – מספר קעדי, – כשהוא מונח בראש התת־מימית, כשמעביר האויר נאחז באיזו חתיכת ברזל על יד ההגה. נעשה ברור שאי אפשר לשחרר את קנה האויר מסבל הברזל. מיכלס הבין לדברי, כשהרכנתי את חלון הקובע שלו אל חלון הקובע שלי וקראתי אליו בכל כוחי, שיתפוס בפנס אבל הוא האיר לי במנורה ישר לתוך עיני. כנראה נטשטשו חושיו כבר. דרשתי שישלחו לי ממעלה כדור של עשתי ובזהירות רבה נסרתי את חוט הברזל ומיכלס נשתחרר מעבותות שלו. אבל באותה שעה נסבך קנה האויר שלי באיזה עמוד ברזל שהתרומם מעל הספינה. חיש נשתחררתי ממנו, אבל המכנסים שלי נפגעו ביתד ברזל והרגשתי את המים הפורצים מבעד המכנסים.
כשהגעתי שוב אל מיכלס הכרתי שמצבו הוטב במעט. אז נתתי אות למעלה שיוציאו אותו אל היבשה ולא הרגשתי כל עיקר שחבל הצלה שלי נסבך בחבל ההצלה של מיכלס. וכשהמלחים העומדים למעלה התחילו למשוך רק את מיכלס ואותי השאירו!“ השתחררתי מעבותותיו של מיכלס. חשבתי לנחוץ וטוב לטפס ולעלות למעלה לאורך החבל ונתתי אות למיכלס שיעלה אחרי למגדל רב החובל. את המנורה אחזתי בידי מאחורי להאיר למיכלס את הדרך, אבל פתאום נעלם מיכלס מלפני עיני. נתתי אות למעלה: „איפה מיכלס?“ לא קבלתי תשובה רק שאלה הגיעה אלי אם הנני חפץ לעלות למעלה. נקפאתי כבר כל כך, שעניתי „הן“.
כשעליתי למעלה, היה בגד הצוללים שלי מלא מים, מיכלס כבר נמצא שם. הוכרחו לקרוע ולגזור את נעלי היד ובגדי הצוללים שלו בכדי לחדור לבגדיו התחתונים. אחרי כן העטיפו אותו ואותי במשוכות חמות. ישבתי אצלו עד ליום השני בבוקר עד שפקח את עיניו. ועל קרקעית הים שכב אז חבר המלחים של התת־מימית, חמשים איש, שרק ששה מהם נשארו עוד בחיים.
"הצפירה", שנה ששים ושבע, מס' 10, 11 בינואר 1928, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
ראו גם: הצוללת האמריקאית S-4 טבעה, אנשיה אבדו – 19 בדצמבר 1927
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 
