ארץ־ישראל וסוריה בימי מלחמת העולם
מאת
אברהם אלמאליח
פעולותיו הימיות של הצי התורקי
הצי התורקי והצי הרוסי נמנעו תמיד מפגישה איזו שהיא, משום שאלו היו אבדות לאחד מהם היו יכולות להיות אבדות שאין להן תקנה. לעומת צי גדול ואדיר כצייהן של בריטניה וצרפת לא העיז הצי התורקי הקטן והפעוט להראות ויסתפק רק במלחמת הגנה, לשמור על מבצרי הדרדנלים. כל הציים נשארו איפוא נחבאים בתוך בסיסיהם תחת הגנת אניותיהם הקטנות, אוירוניהם ומוקשיהם. בכל זאת פרצו אילו מערכות בים־השחור ובים־האגאי. האניות התורקיות־גרמניות התפרצו התפרצויות פתאומיות ותחזרנה מיד לבסיסן־הימי: קושטא.
משעה שנספחו האניות „גבן“ ו„ברסלוי“ לצי התורקי ירד ערכו של הצי הרוסי בים השחור. אולם תותחי הצי הרוסי בים זה היו יותר מעולים. שלשה דרידנוטים שבנינם היה צריך להגמר בשנת 1915 היו נבנים בסיבסטופול. שמם היה „קטרין השנית“ ו„קיסרית מריה“, ו„אלכסנדר השלישי“.
ע"י האניות הללו היה הצי הרוסי צריך להיות יותר אדיר מהצי התורקי אך במהירות ובמשקל היה הצי התורקי עולה על הצי הרוסי. זה האחרון שבסיסו היה בסבסטופול, רחוק מקושטא, לא היה יכול לעשות הסגר על מבצרי הבוספורוס או לתקוף אותם, וכל תפקידו היה איפוא להעמיד כעין מחיצה בין „קרים“ ובין חפי אנטוליה.
במשך חדש אוקטובר שנת 1914, היו שני הציים, הרוסי והתורקי משגיחים היטב בים השחור, נפגשו הרבה פעמים, אך לא תקפו אחד את השני, משום שהמלחמה לא הוכרזה אז עדיין בפעל.
הצי התורקי־גרמני היה בידי האמירל סושון כאמצעי שעל ידו יוכל להחיש את כניסתה של תורקיה המפקפקת למלחמה. הצי יצא מהבוספורוס ביום 28 לפנות ערב, עבר את 500 הקילומתרים המבדילים בינו ובין החפים הרוסים ויתקף בהרבה נקודות, ביום 29 אוקטובר, את החפים מבלי הודעה מוקדמת. תרפידים תורקים הטביעו באודיסה את התותחנית הרוסית „דונץ“ ויגרמו נזקים רבים להרבה אניות מסחר שביניהן היתה גם האניה הצרפתית „פורטוגל“. ה„גבן“ הרעישה את סבסטופול והטביעה את אנית־המשא „פרוט“, ו„הברסלוי“ – הרעישה את „נובורוסיסק“. הצי הרוסי שרצה להשתמש בהזדמנות פזורו של הצי התורקי, בכדי לתקף אותו, לא יכול לעשות זאת משום שהצי התורקי נמלט לבוספורוס בטרם ישיגהו הצי הרוסי.
האמירל סושון, הודות למהירות אניותיו, טאטא אח"כ מהים השחור את כל הצלבניות. באחת ההתקפות הללו, ביום 17 נובמבר 1914, נפגשה ה„גבן“ עם אניות-שריון רוסיות סמוך לסבסטופול, והללו זרקו עליה הרבה פצצות, אך לא פגעו בה, כי נמלטה מיד לקושטא ותתוקן.
בשנת 1915 נגמר בנין שני הדרידנוטים הרוסים, וע"י זה עלה ערך הצי הרוסי על הצי התורקי בים השחור.
הצי התורקי היה שומר על קושטא מפחד התקפה על הדרדנלים מצד הצי הבריטי האדיר. הרוסים היו יכולים איפוא לפעול באין מפריע בים השחור בשנת 1915; ואמנם הם תקפו את כניסת הבוספורוס, אך לא הצליחו אף פעם להכריח את הצי התורקי לצאת מתוך המבצרים.
בראשית שנת 1916 באה הרוחה לצי התורקי, כי האנגלו־צרפתים יצאו מגליפולי, והצי התורקי היה איפוא חפשי במעשיו. הצוללות הגרמניות הופיעו בים השחור. אחדות מהן באו מגיברלטר ומהמיצרים העותמנים, אולם רבן היו נשלחות לקושטא ולבורגס כשהן מפורקות ושם היו מרכיבים את חלקיהן וזורקים אותן הימה. כל חפי תורקיה היו מוגנים ע"י מוקשים, והצי נמנע תמיד מצאת למרחבי־הים.
בשנת 1917 התבלשבו כל המלחים הרוסים ולמרות מאמצי קציניהם החריבו את ספינות המלחמה שבים השחור ביום 23 יוני 1918. דבר זה החזיר לצי התורקי את השלטון הגמור בים השחור עד שנת 1918 והרחיק כל אפשרות של מערכה ימית בים זה.
* * *
בים האגאי היו לצי התורקי, אויבים כבירים ואדירים: צייהן של בריטניה הגדולה וצרפת.
הצי הצרפתי פעל בשנת 1914 בים התיכון המערבי, והצי הבריטי – התרכז במלטה. ההבדל בין הצי הבריטי ובין הצי התורקי היה עצום ואין כל פלא איפוא אם שתי האניות הגרמניות ה„גבן“ וה„ברסלוי“ נחפזו להמלט ולהסתתר בדרדנלים, ביום 11 אוגוסט שנת 1914 מפחד הצי הבריטי. חלק מהצי הבריטי שמר על כניסת הדרדנלים ולא נתן לאניה תורקית שהיתה חשודה בהסעת מלחים גרמנים, לצאת מהמבצרים. מאורע זה היה אחת הסבות להכרזת המלחמה התורקית ביום השני לנובמבר שנת 1914. באותו יום הטביעו האנגלים בים־האגאי תותחנית תורקית „בורק ראיס“. ביום השני לנובמבר 1914, התחזק הצי הבריטי ע"י חלק מהצי הצרפתי של האמירל „גפראט“. והצי המשותף הזה הקיף והסגיר את הצי התורקי בתוך המיצרים ולקח לו בתור בסיס־ימי את מודרוס. מצב זה נמשך עד יום שביתת־הנשק.
כחותיהן הימיים של בריטניה וצרפת בים התיכון היו, כמובן, הרבה יותר אדירים מהצי התורקי כלו; בריטניה וצרפת רכזו כחות ימיים אדירים קרוב לדרדנלים, מפחד שמא יתפרץ הצי האוסטרי מ„פולה“ ויבוא להסתתר בים־השיש. כחות הצי הבריטי־צרפתי בים־התיכון היו מורכבים בשנת 1915 מ18 אניות־שריון, 40 משחיתים, 15 תרפידים 12 צוללות ועשרים מוניטורים.
הצי התורקי נסה הרבה פעמים לשבור את ההסגר־הבריטי־צרפתי, אך כל עמלו עלה בתהו.
אפס, בליל 8 למרס שנת 1915, נמלט התרפיד „דמיר חיסאר“ מהדרדנלים, הגיע לאיזמיר ויטביע ביום 11 מרס את הספינה נושאת אוירונים האנגלית „אן־ריקמרס“. ביום 16 אפריל 1915 תקף את אנית־המשא „מניטו“ סמוך ל„סקירוס“. ה„מוענת מיליה“ התורקית הצליחה להטביע את אנית־השריון האנגלית „גלית“ במפרץ „מורטו“ ביום 13 מאי 1915.
מיום 25 אבריל 1915 נשלחו צוללות גרמניות לים־התיכון, כשלשים צוללות קטנות הובאו כשהן מפורקות דרך פולה לקושטא, והגדולות שבהן, נכנסו לים התיכון דרך גיברלטר. ביום 27 עד 29 מאי הטביעה צוללת גרמנית לפני חצי־אי גליפולי את אניות השריון האנגליות „טריומף“ ו„מזסטיק“. ולרגלי האסונות האלה הכרח הצי האנגלו־צרפתי להסגר במודרוס ואניותיו הקטנות השגיחו על כניסת הדרדנלים.
ביום 20 לינואר 1918 יצאו ה„גבן“ ו„הברסלוי“ מבסיסן ותגענה עד „למנוס“ ושם הטביעו את המוניטור „רגלן“ ועוד אנית־משמר אחרת. אולם, ה„ברסלוי“ נפגשה במוקש־ים ותטבע, וה„גבן“ נזוקה הרבה, אך הצליחה לחזור מיד לדרדנלים לשם תקון.
ציי בריטניה וצרפת נסו לגרום נזקים לצי התורקי בתוך מחבואו. צולללותיהן חדרו הרבה פעמים לתוך הדרדנלים וביחוד בשנת 1915. אולם נסיונות אלו עלו לצי הצרפתי באבדן ארבע אניות אלו: „ספיר“, „ז'ול“, „מריוט“ ו„טורקואז“. הצוללות האנגליות הצליחו להטביע שלש או ארבע אניות תורקיות (אנית־השריון „חיירדין“ הוטבעה ביום 8 אוגוסט 1918, התותחנית „פליניקי־דאירה“ הוטבעה ביום 29 אבריל 1915 והתרפיד „יאר־חיסאר“ הוטבע ביום 3 דצמבר 1916).
אוירוניהן של אנגליה וצרפת זרקו פצצות על אניות־המלחמה התורקיות, וביניהן על ה„גבן“ שהוטבע ב„נגארה“ ביו 27 ינואר 1918.
מצבו של הצי התורקי בים האגאי, לא נשתנה לרעה אלא ביום שביתת הנשק שנחתמה במודרוס. ביום ההוא חדר הצי האנגלו־צרפתי של הים האגאי עד קושטא ויפרק את כל הנשק מעל הצי התורקי מבלי מלחמה.
החבורים הימיים של תורקיה
בשנות 1918–1914 היה הים דרך־חבור הרבה יותר מאשר במת־מלחמה. אולם, תורקיה לא היתה זקוקה לחבורים ימיים בשביל מלחמתה. כל חמרי התעשיה והתוצרת שהיו נחוצים לה היו נשלחים ומגיעים אליה מממשלות המרכז ע"י מסלות הברזל המזרחיות. רק עם טריפוליטניה היתה מתחברת בתחלה ע"י אניות מפרשים, ובשנת 1915 ע"י הצוללות הגרמניות שבסיסן הימי, היה „סולום“ ו„מסראתה“. חבוריה־הימיים היו עוזרים ביחוד להפצת הפן־אישלמיות.
בנוגע לחבורים הפנימיים, היה הים יכול להיות לתועלת לא־מעטה לתורקיה למרות זה שכל מדינותיה היו מחוברות ביניהן ע"י מסלות ברזל האסיטיות. אולם מסלות הברזל שלה לא היו שלמות, הן לא היו מספיקות להוביל מקושטא לשאר נקודות הממלכה, צרכי מלחמה וגדודי־צבא.
ארך הדרך היה יכול להיות יותר קצר אלו היו כל המסעות נוסעים דרך הים.
חשיבות דרכי־הים היתה יכולה להיות גדולה מאד לתורקיה מבלי להיות חיונית. תורקיה היתה יכולה להפיק תועלת מאחדים מחפיה המסודרים כגון טריביזונד, איזמיר ובירות, וביחוד ממפרציה ומחפי־הדיוג שלה.
* * *
במשך השנה הראשונה של המלחמה, (אוגוסט שנת 1914 – אוגוסט 1915) יכלה תורקיה להבטיח את חבוריה, דרך־הים, עם קוקז, קושטא, סמסון, טריביזונד. המשאים היותר חשובים היו נשלחים ע"י אניות שהאניה „ברסלו“ ואניות־גדולות אחרות, היו מלוות אותן.
בקיץ שנת 1915 – עלה ערך הצי הרוסי על הצי התורקי, ואז לא היתה יכולה תורקיה לשלוח את מטעניה דרך הים. היא הוסיפה לשלוח את צרכי המלחמה שלה באניות מפרשים הנוסעות לארך החפים. אולם בסוף שנת 1916 שמו הרוסים קץ לכל המצב הזה, ע"י זה שהרעישו את כל החפים התורקים והחריבו יותר מאלף אניות מפרש בים השחור.
הרוסים הרעישו גם את החוף „זוגולדק“ שממנו לקחו התורקים פחם, והצמיתו את כל האניות הקטנות שהיו עובדות בו. ע"י כך, התחילה הממשלה העותמנית להרגיש יותר ויותר את חסרון הפחם, והצי הגרמנו־תורקי לא יכול לזוז על נקלה. תוצאותיו הצבאיות של ההסגר החלקי הזה היו חשובות מאד להצלחת ההתקפות הרוסיות בקוקז ולהצמתת כחותיה החמריים והמוסריים של תורקיה בשנות 1916 ו1917. בענין זה כמו בכל המערכות שביבשה – המהפכה ברוסיה היא היא שהצילה את תורקיה מחרבן גמור.
(עוד יבא).
"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 122, 2 בפברואר 1927, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 
