122 אבדו בים: אסון האניה „וסטריס“ – 15 בנובמבר 1928

SS Vestris, גלויה מ-1920. מקור: ויקישיתוף.

פרטי טביעתה של האניה „וסטריס“

ניו-יורק, 14, (ר). קומינגס, רב החובל של האניה „אמריקן שיפר“ מסר על ידי הראדיו את הפרטים דלהלן: אניתו הגיעה אל המקום אשר משם נשלחה בקשה אלחוטית לעזרה על ידי „ווסטריס“ ביום השני בשעה 22.30 ומיד החלו בחפושים. לאחר כמה שעות ראו את הסירה הראשונה ואחר כך עוד חמש סירות והצילו את היושבים בהן. בבוקר הצילו אנשי האניה איש ואשה שנמצאו על פני המים שמונה עשרה שעות.

ניו-יורק, 4, (ר). מן הידיעות האלחוטיות נתברר שכל שמונה הסירות של וויסטריס ניצלו. עד עכשיו חסרה הרפסודת שעליה נמצאו כמה אנשים ויש לחשוש שהיא נטרפה הים. אנית המלחמה „ווייאומינג“ הצילה חמש נשים ושלשה מלחים ששחו על  פני המים בחגורות ההצלה ואיש אחד שנאחז בשרידי סירה. על פני המים צפו גופות אנשים חגורים בחגורות הצלה.

ניו-יורק, 14 (ר). בעלי האניה „ווסטריס“ מודיעים, שמבין שלש מאות עשרים ושמונה האנשים שהיו באניה ניצלו 206 איש ומאה ועשרים ושנים חסרים, ביניהם רב החובל קארי והטלגרפיסטון לאנגלין.

ניו-יורק, 13 (ר). רב החובל של „ווסטריס“ הודיע, שהאסון בא מחמת שהמטען זנח לצד אחד.

ניו-יורק, 13, (ר). מאורעות האסון של האניה „ווסטריס“ נשמעו על ידי שומעי הראדיו על היבשה החל מן הקריאה הראשונה לעזרה שנתנה ווסטריס ועד ההודעה שהנוסעים והמלחים עוזבים את האניה וברכת הפרידה של הטלגרפיסטון האלחוטי. בין הנוסעים היו הרבה סוחרים ידועים ואנשי מעמד בחברה באמריקה.

ה„ווסטריס“ נאבקה עם סופה ביום ראשון. תחילה שלחה טלגרמה שמצבה קשה אבל אין היא זקוקה לעזרה. ביום השני בשעה 10.45 בבוקר שלחה בקשה לעזרה וחזרה על בקשה זו במשך שלש שעות. הטלגרפיסטון של האניה הודיע את פרטי הטביעה.

ניו-יורק, 13, (ר). האניה „ברלין“ שמצאה 23 איש מ„וויסטריס“, הולכת לניו-יורק. אנית המלחמה ווייאומינג ותשע אניות של שומרי החוף ממשיכות את החפושים.

לפי שהתברר עזבו הנוסעים והמלחים את האניה בשמונה סירות וברפסודת שנבנתה באניה. איש אחד שנמשה מן המים ספר שהוא ראה אשה ושני ילדים שישבו בין שרידי הרפסדיה השבורה שגלי הים היו מציפים אותה פעם בפעם. נוסע אחד ניצל על ידי האניה „ברלין“ לאחר שצף על  פני הים בחגורת הצלה 22 שעות רצופות.


"הארץ", שנה עשירית, מס' 2819, 15 בנובמבר 1928, עמ' 1, העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

איך טבעה „וסטריס“

ניו-יורק, 15 (ר). את הבאורים הרשמיים הראשונים על סבת טביעתה של „ווסטריס“ נתנה סוכנות ה"ה לאמפורט והולט בעלי האניה:

מחמת סערת ים נטה מטען גדול של אבטומובילים לצד אחד וגרם להטית האניה. כפי שנתברר נמצאה האניה „מונטוזה“ במרחק של 25 מיל ממקום האסון, אבל באניה זו לא היה ראדיו והיא לא ידעה דבר על האסון המתרחש.

פול דאנה, בא כח „הראדיו קופרשיין“ באמריקה הדרומית, שנמשה מן המים יחד עם המשרתת קלארה בול לאחר שצפו על פני המים 22 שעות רצופות, ספר את הדברים הבאים על האסון: במוצאי יום שבת, אור לי"א בנובמבר התחוללה סערה גדולה על  פני הים. גם בראשון בשבת לא שככה הסערה ורוב הנוסעים חלו במחלת הים. האניה נטתה לצד אחד, וכשהשכים לקום ביום השני כבר הגיעו המים עד חלונות התא שלו והרצפה נתכסתה במים; נכנס המשרת וספר לו, שכל הלילה שאבו מים מהספינה, והמטען נטה לצד אחד. דאנה יצאו אל המכסה: המלחים הטילו את המטען אל הים ואנשים אחדים כבר חגרו חגורות הצלה. האופיצרים היו במצב רוח מעודד. ועד הרגע האחרון לא ידע דאנה שנשלחו באלחוט קריאות לעזרה. בשעה העשירית בבקר פקדו על הנשים והילדים לחגור חגורות הצלה. הנשים היו שקטות ורק אחדות מהן התיפחו. בשעה 11.30 שלשלו את הסירות, העבודה נמשכה שעתים. בשעת הירידה נסדקה הסירה שבה ישב דאנה. את הסדק תקנו בפח, אבל הפח לא החזיק זמן רב. בסירה ישבו עשר נשים, שני ילדים  וארבעה כושים. הסירה הפליגה, ולאחר שלשה רגעים צללה האניה. ארבעים איש אשר נשארו בספינה הטילו את עצמם אל המים וסירה אחת שלא הספיקו להורידה טבעה ביחד עם הספינה. הסירה שבה ישב דאנה נתמלאה מים על פיה ונתהפכה ואשה אחת טבעה. שאר האנשים הצליחו להתקין שוב את הסירה ולקפוץ לתוכה, אבל הגלים שברוה לרסיסים. הנשים והילדים צללו במים מלבד הגבר בול. היא ודאנה החזיקו בשריד הסירה וניצלו. המים היו חמים אבל הנחשולים החזקים חבטו אותם בשצף עד יציאת הנשמה ממש וכסו אותם בקצף. הגברת בול הוכיחה שיש לה עצבים של ברזל. הם קראו לעזרה, אבל הגלים כסו אותם מיושבי שאר הסירות. כמה פעמים נתקל בגופו בדגים  והוא צעק מפחד התנינים.

בבוקר בשעה אחת-עשרה ראו פתאום את האניה „וויאומינג“ מהלך עשרים מיל מהם ונסו לשוט אליה. פתאום ראה דאנה אניה אחרת, היא „אמריקן שיפר“. הוא פשט את מעילו והתחיל מנפנף באויר. מן האניה ראו את הסימנים ומשו אותם מן המים.

ניו-יורק, 15 (ר). נוסעי ה„ווסטריס“ שניצלו מספרים: ראשית כל דאגו לנשים ולילדים, אבל שתי הסירות הראשונות, שבהן נמצאו 37 נשים ושלשה-עשר ילדים, נשברו בשעת ההורדה כהשבר גפרורים בדופני האניה וכולן נפלו למים. רק עשר נשים נצלו. חקירה רשמית בענין הטביעה תתחיל מחר.

ניו-יורק, 14 (ר). האניה „ברלין“ הביאה לכאן 23 איש שנצלו מ„ווסטריס“. בחוף נמצאו כמה קרובים מאלה שנסעו באניה. אלפרד דונקאן, מלצר הספינה, מספר, שהוא היה יחד עם הקאפיטאן קאריי על המכסה ובראות הקפיטן שהגלים מכסים את האניה נתן פקודה: ראשית כל להציל את הנשים והטף, ואמר למלצר שיקח חגורת הצלה ולא ישים לב אליו, לרב-החובל. הקפיאטן עמד על יד הגדר של הגשר שלו והמלצר הודיע לו שכל הסירות כבר הפליגו מהאניה. רב החובל צוה למלצר לקפוץ המימה. המלצר סרב והציע לרב החובל שיקפוץ, אבל הקפיטן גער בו, והכריחו לקפוץ. בהיותו על פני המים ראה את רב החובל עומד על גשרו בשקט ועם שקיעת האניה צלל בים ולא לקח את חגורת ההצלה שנמצאה קרוב לו. דונקאן שחה מסביב לסירות ההצלה ועודד את רוח היושבים בהם, משה מן המים כמה אנשים והכניסם לתוך הסירות.

רב החובל קאריי היה בן 55 שנה ושלשים שנה עבד אצל ה"ה לאמפרט והולט. הוא חזר מחופשתו שבלה באנגליה לפני שיצא באניה „ווסטריס“. ההפלגה ב„ווסטריס“ צריכה היתה להיות הפלגתו האחרונה: בבואנס איירס הוא התעתד לעבוד כרב חובל של „וולטייר“, הגדולה באניותיה של חברת האמפרט והולט. באניה נמצאו 328 איש. מהם ניצלו רק 218. התברר, שרב החובל קאריי טבע.

נוסעים אחרים מספרים: המכונאי הראשי כבה את כל האש במכונות ביום שני בבוקר ועל ידי כך הקדים את הסכנה של התפוצצות הדודים. הנוסעים התנהגו באומץ רוח גדול ורבים לא הבינו את אימת המצב עד שירדו למים.


"הארץ", שנה עשירית, מס' 2819, מס' 2820, 16 בנובמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

אוניית הקיטור "וסטריס" נוטה על צדה לפני טביעתה, 15 בנובמבר 1928. צלם: Fred Hanson, The Baltimore News. מקור: ויקישיתוף.

122 אבדו בים

ניו-יורק, 14. מבין 328 נפש שנמצאו באניה ויסטריס ניצולו 206. נעדרים 122, ביניהם הקפיטן ויליאם קאריי והאלחוטאי נל לאפלין.

האניה „אמריקן שיפר“ אשר על ידה ניצלו רוב הנוסעים מודיעה: הגענו לנקודה, שממנה נשלחה קריאת „הצילו“, ביום ב' ב־10.30. סבבנו אנה ואנה עד 3:40 אחרי חצות, עד שנראה האור הקורא הראשון. ב־4:05 הגענו אל סירת ההצלה הראשונה. מצאנו 5 סירות והצלנו את כל יושביהן. ב־7:30 הגענו למקום האסון. מצאנו איש ואישה נאבקים עם הגלים זה 18 שעות. הורדנו סירה והעלינום. הוספנו לחפש עד הצהרים. עזבנו את המקום לאחר שהגיעו אליו כמה אניות אחרות.

הרפסודה שהותקנה ברגע האחרון בוסטריס ושבה הורדו אחרוני הנוסעים אבדה ואיננה. אחד הניצולים מעיד, כי ראה חלק שניתק מן הרפסודה, ועליו אשה ושני ילדים והנחשולים מכים עליהם. האניה „ברלין“ הצילה איש שצף 22 שעות על פני המים בעזרת חגורת־יֶשַׁע.

מתברר, כי ויסטריס נפגעה קשה בסופה עוד ביום הראשון. רק ביום שני ב־10 בבוקר מצאה לנחוץ לשלוח קריאות „הצילו“. האלחוטאי הצעיר עבר עד שמכונתו כוסתה מים.     (ר)


"דבר", 15 בנובמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

נוראות אסון הים

ים סוער לבלי הוריד סירה. – „נשים וילדים תחילה“, ובכל זאת 13 ילדים טבעו. – רב החובל טובע לרצונו.

ניו־יורק, 14. הספור הראשון מפי אדם שניצל מהאניה „וסטריס“ הגיע באלחוט מהאניה „ברלין“. פרטים נוספים נודעו מפי 125 הניצולים שהועלו ע"י „אמריקן שיפר“.

האניה הפליגה מניו־יורק בשבת, ומיד נכנסה לתוך ים סוער, אשר הלך וחזק. ביום ב' בבוקר הודיעו לנוסעים, כי באניה נבעו פרצות ועליהם לחגור חגורות ישע. הסערה הלכה וגברה ומהירות הרוח הגיעה עד 50 מיל לשעה. משבָרים שגבהם 40 רגל נבקעו מעל לאניה ומלאוה מים. הים היה כה זועף, עד כי הקברניט קארי היה נתון בדילֶמה נוראה – אם להוריד את סירות ההצלה, על אף הסכנה שתתהפכנה. הוא דחה, איפוא, את פקודתו עד הרגע האחרון, כשהאניה החלה צוללת לגמרי.

ניצולי „וסטריס“ מודים, כי הדאגה הראשונה היתה לנשים ולילדים, אולם בשעה שעסקו בהורדת הסירות הראשונות, עם 37 נשים ו־13 ילדים, נטתה האניה על צדה, וסירות נתרסקו כקיסמים והיושבים בהן נפלו הימה. רק עשר נשים ניצלו.

רק שתי סירות הורדו בהצלחה, בעוד האניה על פני המים. הורדת סירות אחרות עלתה בקושי רב ונתעכבה. רבים מהנוסעים והמלחים קפצו הימה להנצל בשחייה מהאניה הטובעת במהירות. רבים הצליחו להאחז בסירות שניתקו מהאניה לאחר שצללה.

הקצין השני דונקאן מספר, כי הוא והקברניט קארי עמדו על ה„גשר“. הקברניט פקד: „נשים וילדים תחילה!“ ואמר לדונקאן – „תפוש לך חגורה. אל תשים לב אלי“.

„אנחנו עמדנו אז ליד המעקה. ראיתי את הקברניט עומד שם עוד רגעים אחדים, שקט ושליט ברוחו, ואח"כ ראיתיו יורד בשקט הימה, מבלי שטרח אפילו לחגור חגורה, אעפ"י שרבות היו מסביב.

דונקאן גילה גבורה רבה, בשחותו בים בין הסירות ובעודדו את הנוסעים. מצא סירה אחת מלאה מדי ודרש מאחדים מהיושבים בה לשחות אל סירה אחרת, מלאה פחות, פן יטבעו כולם. הוסיף לשחות סביב להציל בני אדם ולהעלותם לסירות – עד שהעלו גם אותו.

הקברניט קארי היה בן 55. שלשים שנה עבד אצל בעלי „וסטריס“. הוא חזר מחופשתו באנגליה בערב הפלגת „וסטריס“, וזה היה צריך להיות מסעו האחרון עליה. בבואנוס איירס הוא עמד לעבור לאניה אחרת של אותם הבעלים.

נוסעים רבים מתו לאחר שניצלו, באשר לא יכלו לעמוד בפני הים והרוח, כאשר הסכינו המלחים. הניצולים מספרים רבות על הסכנות והנסיונות האיומים שנתנסו בהם בסירות בטרם הועלו. מכל הזוגות הנשואים שהיו באניה ניצל רק זוג אחד. (ר)

ניו־יורק, 15. הבאור הרשמי של סבת טביעת האניה „וסטריס“ ניתן ע"י סוכני הבעלים (לאמפורט והולט) והוא – כי מספר אבטומובילים שהיו בתחתית האניה זזו ממקומם על ה„כלובים“ שהיו בהם, הבקיעו את מחיצת הפלדה, הגיעו עד ה„חוטם“ והכריעו את החלק הקדמי של האניה למטה. (ר)

הערה: ספור מזעזע של אדם שניצול לאחר שהגלים טלטלוהו 22 שעות – יבוא.


"דבר", 16 בנובמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

עוד מספורי הנוראות על האסון בים

ניו-יורק, 15. תיאור מפורט של טביעת „וסטריס“ ניתן בבית-החולים ע"י פאול דאנה, בא-כוח חברת הרדיו באמריקה, שנמשה יחד עם השמשית קלרה ביל, לאחר שצפו 22 שעות על פני המים.

[…]

ניו-יורק, 15. ששה נוסעים שנחקרו ע"י התובע הכלל, הודיעו, כי עד כמה שכוח משפטם מגיע – פתאומיות צלילתה של האניה „וסטריס“ מצאה את הקצינים והמלחים בלתי מוכנים. הם הדגישו, כי המשמעת היתה לקויה במדה ניכרת. לא ניתנו שום פקודות והנוסעים שלטו ברוחם יותר מהמלחים. סירות ההצלה היו סדוקות והמים חדרו לתוכן. היו חסרים מים לשתיה, צידה, לפידים ומשוטים. עד אחד, אשר אשתו וילדיו טבעו אמר, כי המלחים היו מתרוצצים מסירה לסירה והרושם שלו היה, כי הם אספו את מיטב המכשירים בשביל סירותיהם הם. אנשים נצטוו לצאת מהסירות שנשיהם וילדיהם היו בתוכם, ובמקרה אחד הורשה מלח לשבת במקומו של אחד מבעלי המשפחה.

ניו-יורק, 15. ההאשמות המרות של אחדים מניצולי „וסטריס“ נגד הקברניט והמלחים לא נשמעו מפי 64 ניצולים שהגיעו באניה הצרפתית „מרים“. להיפך, הם תמהו על שמישהו יכול לראות בטביעה משהו חוץ מאסון טראגי בים. הקברניט קארי – הם אומרים – מילא את חובתו ועשה כל מה שיכול.

התאחדות בעלי האניות מוחה נגד הספורים האכזריים המתפרסמים בעתונות האמריקאית ומודיעה, כי עד שתערך חקירה רשמית אין לדעת את פרטי האסון לאמתם.

ניו-יורק, 15. עשרים ושתים גופות מטובעי האניה „וסטריס“ נמשו מן הים והובאו ע"י שלש אניות משחית אמריקאיות.


"דבר", שנה רביעית, מס' 1057, 18 בנובמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s