אגודת המים

נסיונות חלוציים לקשר כחות־עובדים אל המים נעשו בארץ הרבה פעמים. למרות ההתאמצויות המרובות, אף נסיון אחד לא הצליח. לפני שלש שנים, לערך, נעשתה בכוון זה עבודה מרובה. „המעפילים“ פנו לעזרת אנשי־ההשפעה, אל מנהל הקפא"י ולהנהלה הציונית. ההתאמצות נפגשה באהדה מרובה. ההנהלה הציונית הבטיחה את עזרתה וכפי שמסרה לעסקנים פנתה בתזכירים אל סניפיה בגולה שבערי החוף לחקור את האפשרות לסדר באניות הנוסעות ארצה־ישראל מספר מסוים של מלחים. נעשו השתדלויות לבוא בדברים עם הנהלת „פרזידנט ארטור“ הידוע בדבר סדור בעבודת האניה  מספר מסוים של פועלים ארצישראלים. מחוגי ההנהלה הציונית יעצו לועד „אגודת המים“ לסדר כעין מפקד בין אותם הפועלים שירצו להקדיש את עצמם לעבודות היום, כי לדבר מציאות „חלוצי הים“ התיחסו באי־אמון. ועד האגודה הכריז על הרשמת מומחי ים וטירוני ים במשך 4 ערבים, אבל כבר בערב השני מוכרח היה להפסיק את ההרשמה, כי מספר הנרשמים הגיע לשלש מאות. בין אלה היו עשרות אחדות של מומחים במלוא מובנה של המלה, ברובם הגדול ילידי קרים. מענין שבחרו להפקד גם שלשה רבי־חובל. בין הנרשמים היה צעיר אחד שנסה את מזלו באנגליה. בקשי רב ובאמצעות המלצות ממדרגה ראשונה עלה בידו לעלות לאניה אנגלית בתור מתלמד. אולם שיוטו בים לא ארך. המלחים האנגלים, בהודעם שיהודי רוסי הוא, התנגדו בכל תוקף לחברות הזר. כשלשה חדשים ארכה ההתאבקות ולבסוף הכריזו שביתה, בדרשם את פטורי הזר. כמובן, שהמסכן עזב את האניה. הוא בא ארצה־ישראל. בהתלהבות רבה הוכיח שאם יעלה להעלות על אניות צעירים ארץ־ישראליים, הרי זכות הבכורה מגיע לו, כי הוא סבל בעד „האידיה“.

סופו של כל המו"מ הטרדני והממושך היה עלוב מאד. „פרזידנט ארטור“ שקע בבוץ הביזניס האמריקאי ולא יסף לבוא לארץ־ישראל. ההנהלה הציונית את הבטחתה לא קימה או מפני רשלנותה או באשמת אדישותם של פקידי הסניפים שבערי החוף. כה או כה – מלחים יהודים ארץ־ישראליים לא סודרו, באניות הסוחרות את ארצנו והמתעשרות על חשבון העולה העברי. לאט־לאט פג מרץ אנשי אגודת־המים והעבודה נפסקה. עכשו יש תסיסה לחדש את העבודה, בתקוה שמציאות חופי הירקון ברשות תל־אביב, מציאות חברה מיוחדת „למען תל־אביב“, מציאות דייגים עברים וסביבה מיוחדת תאפשר את הצלחת המפעל.

"הצפון", שנה שנייה, מס' 46 (99), 14 באוגוסט 1927, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.