יוסף בלומנפלד (חיפה)
לפרשת הספינה „עמנואל“
בראשית 1933 ואני אז במרחביה קראתי ב„הארץ“ כמה מאמרים בחתימת יורד-ים אודות קשר ימי. התענינתי בדבר, כי מצאתי שלא נכון מצדנו להזניח את הענף החשוב הזה, ובקשתי מאת מערכת „הארץ“ למסור לבעל המאמרים את מכתבי שבו בקשתי להודיעני אם אפשר להתחיל בסכום קטן שישנו ברשותי. קבלתי תשובה שעליה חתום קפיטן אריה גרבנוב. במכתבו הודיעני שהוא גמר בית ספר ימי באנטוורפן, שהוא רשאי לנהל ספינות, ויש לו גם חבר עובדים מוכן מבחורי תל אביב. הוא בא גם במשא ומתן עם סוחרים ידועים שהבטיחו לו מטען מפורט סעיד ואלכסנדריה ליפו. מאז המטיר עלי תכניות מתכניות שונות. נסעתי כמה פעמים לתל אביב עד שבאתי לידי הסכם אתו ועם סגנו, הקצין בנימין לוין, שגם הוא גמר בית ספר ימי. התקשרתי עם אריה גרבנוב בחוזה שותפות בשם „חופיה“ שאשרנו אצל הממשלה ביפו. לפי התנאים התחייבתי לתת את הכסף הדרוש מ800 עד 1000 לירות וגם לעבוד באופן אקטיבי על האניה ועליו היה לנהל את הספינה, להיות אחראי לה וגם לנסוע לחו"ל לרכוש אותה. מכיון שהוא וסגנו למדו באנטוורפן רצה לקנות רק בסביבה ההיא. ב2 באפריל 1933 נתתי לו שני שיקים למרכנתיל בנק חיפה על סך 200 לירות, להוצאת הדרך ולדמי קדימה לקנית האניה וכעבור איזה ימים נסע לחו"ל. אני וסגנו לוין שנטל חלק אקטיבי מאד בכל המו"מ נשארנו לחכות עד שיודיע לנו מתי לבוא על מנת להביא את הספינה הנה. מחו"ל כתב לנו הרבה מכתבים: היה באיטליה, בלגיה, אנגליה, הולנד ואפילו בגרמניה (המבורג) אבל לא מצא דבר מתאים לפי הסכום. פעמים רבות הציע לי לקנות ספינה גדולה יותר אבל אני מאנתי לבוא בחובות. עברו כמה חדשים בחיפושים. ב28 יוני 1933 העברתי לו, לפי דרישתו, ע"י אפ"ק חיפה, סך 850 לירות לאמסטרדם וגם נתתי לסגנו לוין 53 לירות להוצאות ההכנה כדי שיהיו נכונים הוא והאנשים לצאת לדרך לפי דרישת גרבנוב. ב3 ספטמבר משנתקבלה הטלגרמה מאת גרבנוב נסעו מפה בנימין לוין והמכונאי רוזין. הוחלט, שאת המלחים יקבלו שם וגם אני אשאר כאן לעת עתה. לאחר זמן מה הודיע לי גרבנוב בברכת מזל טוב כי אני בעל ספינה (מוטור) בת 200 טונות, שקנה אותה בהזדמנות בזונדרבורג (דניה) ושמה „עמנואל“. הקניה סודרה אצל הקונסול הבריטי בקופנהאגן, אבל חסרות לו עוד 100 לירות. מהרתי להעביר לו את הסכום ביום 18 ספטמבר ע"י אפ"ק חיפה טלגרפית. הקונסול הבריטי נתן לו רשות להוביל את הספינה ליפו אבל לא הרשה לו לשנות את שמה (חפצתי לקראה בשם בתי היחידה) ולהניף עליה דגל בריטי. גם את הדגל הדני הוכרח להוריד מאחר שהספינה נמכרה ולפי עצת הפקידים המקומיים הניף דגל ציוני. בכדי לכסות את הוצאות הדרך קבל באארהוז (דניה) מטען שעורה בן 150 טונות להובילו לאנטוורפן. יצא מאארהוז אחרי ראש השנה ב29 ספטמבר 1933 ודרך תעלת קיל עבר לים הצפוני. הכל היה כשורה אך כעבור 3 ימים פגש בסערה איומה ואחרי שהמכונה חדלה לעבוד הצליח להסתתר בנמל רילפזייל (הולנד) בעזרת אניה הולנדית. למחרת דרש רב-החובל שעזר לו מחיר רב (מחיר חצי ספינה והמטען) בעד העזרה. הענין צריך היה להתברר במשפט. כששה שבועות עמד בחוף רילפזייל עד שהתפשר עם רב החובל ורק אז המשיך דרכו לאנטוורפן. את הכסף שצריך היה לשלם בענין רע זה לוה מר גרבנוב בלי עזרתי אצל האדון ד"ר רפאל פולק, אמסטרדם. אז בטח את הספינה באחריות בלויד ואת הפוליסה מסר למר פולק כערובה להלואה. דרישתי היתה לבטחה מן היום הראשון, אבל מר גרבנוב עשה הכל על דעת עצמו. באמצע נובמבר בא בשלום לאנטוורפן, מסר את המטען וקבל 180 טונות לבנים ללונדון. בלונדון קבל 180 טונות תירס לסאוטאמפטון וכל זה בדרך ארצה. ב8 בדצמבר כתב לי מסאוטהמפטון שמסר את המטען והוא מתכונן למסע ארוך. „מבטיחים לו מטען לאיטליה או ליון, אבל יש לבדוק את האניה וגם לקנות עוד סירת הצלה אחת לפי דרישת השלטונות. כתב לי גם שבכל מקום קבלו אותו בהתלהבות. ואמנם רודפי סנסציות בעתונות חו"ל כתבו יותר מדי אודות ספינה קטנטונת זו, בת 200 טונות עם מנוע בן 75 כחות סוס. החדש שבדבר היה הדגל התכול-לבן, והעובדים שכולם יהודים. גם מר גרבנוב עצמו אשם לא מעט ודאי בריקלמה בלתי בריאה זו. הגיע הדבר לידי כך שגנבים בסאוטהמפטון גנבו (ביום שבת בזמן שעובדי הספינה בקרו בבית הכנסת) את דגל המשי היפה שנתקבל במתנה מיהודי אארהוז. ותחת לחץ איומים אנונימיים מוכרח היה מר גרבנוב להודיע למשטרה, כי הוא מותר על החיפושים. הוא רכש לו שונאים שלא באשמתו ואולי זאת היא סבת האסון. בסאוטהמפטון שהה יותר מחודש ימים עד שגמר את כל התקונים וקבל מ„בורד אוף טרייד“ רשיון לצאת לדרך רחוקה ולטעון 185 טונות בחורף בים האטלנטי ו205 טונות בקיץ במים שקטים. לשם כיסוי הוצאות התיקונים וסירת ההצלה החדשה לוה מאת מר ברנט מלונדון 150 לירות. באמצע ינואר 1934 יצא מסאוטהמפטון לפול מרחק 30 ק"מ, וקבל שם מטען של 185 טונות כלי פרצלון לפיראוס יון). ביום 30 ינואר 1934, בשעה 8.30 בבוקר, יצא מפול ומכאן והלאה אין שום ידיעות. הכל נעלם. בספינה נמצאו: הקפיטן אריה גרבנוב, סגנו בנימין לוין, המכונאי רוזין (כולם מתל אביב) ועוד שלשה מלחים יהודים מגרמניה, שקבל אותם בחו"ל.
"הארץ", שנה י"ח, מס' 4822, 30 במאי 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 
