כבוש הים!
מאת אינג' ע. טובים
במאמרי הקודמים, שהופיעו לפני יותר משנה, התעכבתי על שני עיקרונים: א) עלינו לעורר בצבור הרחב את שאלת כיבוש הים ורכישת עמדה בצורה במקצוע זה. וב) בתור אמצעי לכיבוש הים יש לפתח בראש ובראשונה את הספורט הימי.
אם בשנים הראשונות לא נעשה כמעט כלום במובן הזה – מבלי להזכיר את הנסיונות הבלתי־מוצלחים של „החלוץ“ ושל „פרזידנט־ארתור“ – הנה בשנה שעברה נשתנה המצב לטובה, אמנם במדה מועטה, אבל מרגישים כבר, שיש ערך לרעיונות האלה, והם הולכים וחודרים בתוך הצבור בעיקר בתוך הנוער.
אשתדל במאמרי זה לתת לקוראים מושג על הצעדים והאמצעים, שהקריבונו אל הים. אתחיל בספורט ימי:
שחיה
מקצוע חשוב זה, התופש בחו"ל מקום ניכר מתפתח שם בהדרכה ובשיטה ידועה – מתפתח כאן בתל־אביב באטיות רבה ללא הדרכה וללא שטה. העובדא, שבמשך כל חדשי הקיץ נמצא הנער התל־אביבי ברובו על החוף, מביאה לידי תוצאה משמחת, כי מלאכת השחיה מתחבבת על קהל רב מבין הצעירים והצעירות. אמנם, אין זו שחיה ספורטיבית אמנותית. אין כל שיטה בלימוד זה, אבל במשך זמן מה לומדים לשחות למרות גלי החוף והזרמים החזקים, מתרגלים לים, מתחילים לאהוב אותו ולהכירו. אין ספק, שברבות הימים יהיו צעירים אלה אלמנט חשוב לעבודה ימית יותר רצינית.
עובדא מצערת היא, שההסתדרויות הספורטיביות של הנוער בתל־אביב כ"כ הזניחו את לימוד אמנות־השחיה בין חבריהן ולא העמידו מקצוע זה בראש פעולותיהן. חוץ מהערך החינוכי, הרי בעולם כולו נחשבת השחיה לאחד מענפי ההתעמלות הכי בריאים. ישנן ארצות, ששם לימוד השחיה הוא חובה בשביל כל תלמידי בתי הספר ואם אין האקלים מרשה שחיה בחוץ – מלמדים אז לשחות בבריכות סגוורת.
מענין הדבר, שבחיפה עושים במובן זה הרבה יותר, מאשר בת"א. לימוד השחיה מתקדם שם משנה לשנה, וכל זה הודות לשני אנשים, אשר הקדישו את מרצם וזמנם למקצוע השחיה: מר אלכס' אפשטיין, הממונה על מחלקת השחיה באגודת „המכבי“ שם וד"ר בתר, העובד בכיוון הזה בקבוצת „דולפין“. הודות למרצם של שני אלה – זכו השחיינים היהודים ברוב הנקודות בהתחרויות שחיה, שנתקיימו בחיפה לא מזמן בין קבוצות יהודיות, ערביות, גרמניות ואנגליות.
העובדא הזאת מלמדת אותנו הרבה: הדור הצעיר שלנו, שבא עפ"י הרוב ממקומות יבשה ממרכז אירופה, או שחונך כאן עפ"י רוב בתור „עכברי יבשה“ – הצליח להעמיד מתחרים חזקים במקצוע השחיה כנגד אלה, הקרובים לים זה שנים רבות.
ואם הצטיינו היהודים בשחיה למרחקים קצרים במשחק הפולו הנהדר (כאן מקום להזכיר את הופעותיו המצוינות של מר אלכס. אפשטיין), הרי אנו זקוקים עוד לאמון בשחיה במרחקים גדולים, אמון בקפיצות ובשחית גבירות וילדים.
חבל, שתל־אביב כמעט שלא התענינה עד כה בהתחריות החיפואיות. נכון אמנם, שתנאי הים בתל־אביב אינם כ"כ נוחים, כמו במפרץ חיפה, אבל הודות לסירות, שיש לנו כבר אפשר ללמוד את מלאכת השחיה באופן שיטתי גם בתל־אביב. לשם סיום הפרק אדגיש עוד הפעם, שבלי שחיה לא יתכן ספורט ימי ולא עבודה ימית.
חתירה
במקצוע זה אין התקדמות גדולה, למרות העובדא, שגם על הירקון וגם במפרץ חיפה גדל מספר החותרים. אבל מכיון שהטיול בסירה חסר כל הדרכה שהיא, אין ערך גדול לחתירה כזאת. התחרויות בחתירה, שהתקיימו לפני חדשים אחדים על פני הירקון, הן חסרות ערך ספורטיבי, מכיון שחסרו סירות ראויות לחתירה ספורטיבית אמתית. גם מדריכים אין לנו בשביל חתירה כזאת. לפי דעתנו חשוב יותר לפתח חתירה בסירות ערביות, שהן אמנם כבדות, אבל רק הן לבדן מתאימות לתנאי הים התיכון שלנו.
אמנם נעשו בענף זה אי אלה צעדים ע"י הסתדרות הצופים הקשישים בתל־אביב וקבוצות ימיות של בית"ר בת"א וע"י קבוצת „דולפין“ בחיפה, אבל יש עוד לעשות הרבה והרבה: לעבד קודם כל רשימת פקודות משותפות לכולן, כי כל אחת מההסתדרויות האלו נוהגת פקודות משלה, ומובן מאליו, שדבר זה אינו רצוי.
מפרשים
במקצוע המענין והאחראי הזה ניכרת בת"א התקדמות רבה. המצב שהיה לפני שנה או שנתים, כאשר כל יציאת סירה מהירקון הימה היה מאורע כביר, עבר. גדל גם מספר הסירות, הראויות לעבודה ימית. לעתים קרובות יכול המטייל על החוף בת"א לראות 6–7 סירות־מפרש יהודיות בבת־אחת, מבלי שיחוור לעצמו כראוי, איזו התקדמות חשובה במקצוע הזה מציינות תופעות כאלו.
נסיעות על פני הים בסירות פתוחות למרחק של כמה קילומטרים צפונה או דרומה מתל־אביב, נעשו לדבר רגיל. ואפילו נסיעה בסירה פתוחה עד חיפה וחזרה אינה מעוררת התפעלות יתירה, אף על פי שנסיעה כזאת בתנאי הים והחוף שלנו היא בלי כל ספק דבר בעל ערך הוא (הדורש קודם כל אמץ לב, ידיעות הים, הרוחות והמפרשים).
ויש להתפלא, שבחיפה – מקום שבו תנאי־הים הם יותר נוחים בשביל חתירה במפרשים – ישנן רק שתי סירות יהודיות: אחת סירת משוט, השייכת ל„מכבי“, והשניה – סירה לפי השיטה הערבית, השייכת לקבוצה „דולפין“.
עלי להדגיש בשמחה את התקדמות ספורט המפרש משום שזהו ענף הקרוב ביותר לעבודה ימית רצינית במובן הובלת נוסעים וסחורות, דיוג וכו'. בן אדם, העובד בסירת מפרש מוכרח להיות מאומן בשחיה ובחתירה, אחרת, אין לו מקום בענף זה. מי שרוצה לשלוט במפרש, מוכרח לדעת להתרגל לשינויים בטבע, ללמוד את השימוש במצפן ובקריאת המפה הימית, מוכרח לדעת עשית קשרים, להכיר את החוף ולהתאמן בזריזות, דייקנות ובמשמעת, שבלעדן בן אדם אובד בים.
ואולם, אם אפילו „זאבי הים“ הצעירים שלנו לא קבלו הדרכה נכונה בכל המקצועות האלה מחוסר מדריכים, אמצעים וכו' – לא זה חשוב – והשתלמות תבוא בזמנה – חשובה ההתחלה.
באופן כזה אנו רואים, שהנוער שלנו על כל ההסתדרויות הספורטיביות שלו התקרב לים. ואולם מעציבה מאד העובדא, שהצבור הרחב לא יחס כמעט כל ערך לעבודה זאת בשביל ביתנו הלאומי. אין לנו אותן האגודות התומכות בהתפתחות הספורט הימי, שקיימות בכל הארצות התרבותיות ועוזרות בפעולותיהן להקמת דורות של מלחים עתידים.
ידוע למדי, באיזה מצב כספי קשה נמצאות כל ההסתדרויות הספורטיביות שלנו. אי אפשר להטיל עליהן את השגת האמצעים הדרושים לשם פיתוח הספורט הימי, מדריכים, סירות ומכשירים – כל זה עולה בכסף רב, ובלי זה לא יצוייר ספורט ימי.
ימצאו, אמנם, תומכים בודדים באגודה אחת או בשניה, אבל הדבר הזה אינו מוכיח, כי ישנה הבנה צבורית רחבה כלפי חשיבות השאלה. יש לציין בשמחה, שלא מזמן רב התארגנה בתל־אביב „אגודת חובבי הים“, שהעמידה לה למטרה לפתח את הרחיצה בים ת"א, וגם את ידיעת השחיה והשיט.
בואו ונחזיק טובה לנושאי היזמה הצבורית החשובה הזאת ונאחל לה הצלחה בפועלותיה.
בהתחשב עם ההתענינות לספורט הימי בקרב הנוער הא"י וכתוצאה מן העובדא, שכמה בוגרים נסעו לחו"ל להשתלם בבתי ספר ימיים, התעורר שוב רעיון יסוד בית ספר ימי בא"י.
במאמרי זה אין מקום להתוכח על שאלה זו. נזכיר רק שלשה גורמים עקריים להצלחת המפעל הזה: א) אמצעים כספיים מספיקים. ב) מדריכים במקצועות השונים. ו־ג) אפשרות של סידור התלמידים הבוגרים – המלחים העתידים – בעבודה בספינות.
לא ידוע לנו עד עכשיו, איך מובטחים שני הגורמים הראשונים, אבל מה שנוגע לתנאי השלישי, הרי הרבה והרבה יכול להעשות ע"י החוגים המסחריים שלנו. עשרות ומאות אלפי לירות משתלמים מדי שנה לחברות אניות המכניסות סחורות בשביל היהודים והמוציאות מכאן תפוחי זהב לחו"ל. לא יתכן, שלחוגים כאלה לא תהיה כל השפעה שהיא על החברות הנ"ל, שיקבלו מספר ידוע של אנשינו בתור עובדים על אניות אלו. אולם פעולה כזו תעשה רק אחרי שהחוגים בעלי השפעה יבינו סוף סוף, שכיבוש הים בשבילנו הוא חשוב לא פחות מכיבוש הקרקע.
"דאר היום", שנה שלוש עשרה, מס' 2, 26 בספטמבר 1930, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 
