נמל חיפה בבנינו

… במחצבת עתלית, הגדולה והמצויידת ביותר בארץ, כבר נחצבו מיליון טון אבן בשביל הנמל ועוד חדשים יעבדו בה. בזמן האחרון עולה התוצרת החדשית של המחצבה ל־70 אלף טון או 55 אלף מטר מעוקב.

אלף פועלים עובדים במחצבת עתלית, המתחלת לכמה חזיות. החזית השלישית כולה יהודית, את יהודים עובדים בכל חזיותיה ביחוד בניפוץ, בעבודת המקדחים ובטיפול בחומר המפוצץ. בכל חזית 3 מנופים, אחד גדול לגושי האבן הכבדים ביותר, עד 15 טון ומעלה הגוש והאחרים לגושים ה„קטנים“ בני 7–8 טון וכדומה. שני אנגלים מפקחים על העבודה כולה.

שעת הניפוץ. הוכנו לרוחב חזית של 120 רגל שש קדיחות ורווח של 20 רגל ביניהן. הקדיחה – 20 רגל עמקה, אולם פעולת הניפוץ חודרת עד לעומק 15 רגל, בס"ה 35 רגל או כ־11 מטר. עם גמר ההכנות הונף דגל אדום על ראש קיר ההר. הפועלים מתרחקים לפי אות של המנהל. המראה גדול. חומה גדולה נעקרת בבת אחת ממקומה. צהבהבת עם זר שחום של אדמה לראשה. העין רואה כאילו הגוש הענקי של ההר הנעקר מתעגל לצד הקצוות ונופל ומתרסק תוך התאבכות תמרות עפר. וכל זה כדי שניה אחת. ענן האבק עובר וערמת סלעים ארוכה רובצת לרגלי הקיר. הצלחתו של הניפוץ נמדדת בעיקר לפי זה, אם נתפורר הרבה מן האבן או שנעקרו בעיקר רק גושים; אם הקו של חזית המחצבה נשאר תלול למדי, או שמרגלות הקיר נשארו משופעות בולטות כלפי חוץ. ההצלחה תלויה במידת שוים של החורים, מקומם הנכון והכמות הנכונה של החומר המפוצץ, שניתן בהם. קול הנפץ אינו חזק ביותר משום שאבן המחצבה היא רכה, אבן חול, נוחה להיפגע מפעולת האויר, אך מתחזק ומוסיפה במים. המחצבה נמצאת מול מבצר הצלבנים העתיק של עתלית. אותו מבצר יש לו גם חלקי נמל עתיק והנה האבנים שבמים מוצקות ושלמות, בעוד שבחומות הגבוהות סבלו מפעולות הרוחות.

אך עבר הנפץ ממהר כל פועל למקומו. העומדים על ההר מורידים בדקרים את החלקים הנשארים תלויים או רופפים מלמעלה עד כדי סכנת מפולת. בעלי המקדחים מורידים צנורות וקרני קדיחה כדי לפוצץ את הגושים הגדולים מכפי שימוש, אם הם למעלה מ־18–20 טון. מיד מתחילה גם הקדיחה החדשה. ועוד אלה עוסקים בשלהם והממונים על כך הקיפו כבר גושים גדולים בשרשרות כבדות, כדי להעלותם במנוף ולהורידם אל תאי ברזל הנתונים על גבי קרונות רכבת חסרי דפנות. מכאן עד נמל חיפה 22 ק"מ בערך.

בבתי־המלאכה מזרימות מכונות כבירות בצנורות ברזל וגומי את האויר הכבוש למקדחים, מלטשות את שיני המקדחים ועושים עבודות תיקונים לקטרים ולמנופים וכדומה.

ובנמל חיפה – העבודות במלוא מהלכן. אמודאים צוללים ומכוונים את גושי הביטון לקיר הרציף שאליו תגשנה האניות; מהנדסים ומודדים העובדים פה ושם במשקפות המדידה מעל היבשה או מעל איי סלעים זמניים; המחפרה הגדולה עוסקת בהעמקת השטח לפי התכנית. סירות משא טוענות את החול החפור ומובילות אותו אל תחום השטח המתייבש; רכבות אבנים מגיעות מעתלית וסלעים עולים ויורדים כבקלות נוצה לעין הרואה מרחוק; בחצר הנמל עובד בינתים בית חרושת שלם ליציקת גושי הביטון.

ב„שובר הגלים“ הראשי, כלומר, חומת המגן העיקרית החוסמת את הדרך להסתערות מי הנמל, מתנהלת העבודה הגדולה לגמירתו והשלמתו. יסודו ושכבתו העליונה עד לארבעה מטרים מעל פני המים. 2 ק"מ ורבע נגמרו כבר. חלק ממנו כוסה כבר גם בשכבתו העליונה עד לארבעה מטרים מעל  פני המים. ממשיכים להעלות את השכבה העליונה עד סופה של החומה. בבנין היסוד והשכבה התחתונה היה כיוון־הבנין מהיבשה המימה, מנקודה דרומית של המפרץ לצד צפונית־מערבית. ועתה, בבנין השכבה העליונה חוזר הבנין מהקצה שבלב המפרץ אל היבשה. היסוד רחב והולך וצר, כלפי מעלה, עד ל־11 מטר, בעוד שעל קרקע הים הוא מגיע במקומות העמוקים עד ל־60 מטר. חומה זו אינה בנויה בנין חלק, אלא גושים גושים של אבן, נערמים לפי קו הבנין זה על גבי זה וכובשים בכבדם זה את זה. החלק העליון יכוסה פאראפיט של ביטון. במרחק של 50 מטר זה מזה ייקבעו בתי אחיזה לשרשרות האניות שתעגונה ליד החומה. החומה השניה – רגל ה־ה ההפוכה של הנמל – יוצאת כקרן ישרה, 750 מטר מערבה לתוך הים ובה כ־180 אלף טון אבן. חומה זו חלשה יותר, אך בה פוגעים הנחשולים פחות. בין חומה לחומה – פתח הכניסה מהים אל הנמל, 183 מטר ארכו.

קיר הרציף, שאליו תוכלנה לגשת 4 אניות בבת־אחת, נבנה תלול, ישר וחלק, כדי שהאניה תוכל  להתקרב לגמרי. הקיר עשוי גושי ביטון בני 7 טון כל אחד. זיזים ושקיעות מכוונים זה לתוך זה מצרפים את הגושים. למען הליכוד המלא, אין הקוים המאוזנים של הנדבכים ישרים, אלא נשברים. הקושי העיקרי הוא – בהנחת הגושים בקו הנכון בנדבכים התחתונים שבתוך המים. עבודה זו נעשית ע"י האמודאים.

בסיסם של האמודאים – שתי רפסודות שעליהן מכשירי הצלילה והמכונות המשיבות אויר בצנורות אל כובעי האמודאים ובגדיהם. הם יורדים עד קרקע הים ומוסרים למעלה סימנים בדבר כיוון הגוש התלוי במעלית, כמה להפנותו לצד הדרוש עד שירבץ בקו המדויק. הסימנים נמסרים באמצעות משיכת חבל, כעין אלפא־ביתא של מורו.

… על המכונה החופרת אומרים תושבי העיר, כי הם שומעים את עבודתה כל הלילה כקול אנקות מאמצים של ענק הנושף וחורק ואינו פוסק. באנטיליה סובבת של דורי ברזל מתרומם החול הנשאב מקרקע הים ונשפך דרך מרזבים רחבים אל תוך סירות משא, העומדות משני צדי הספינה החופרת, בכוח קיטור.

עד לעומק 11,3 מטר ייחפר ויועמק שטח של 97 אַקר, שבו תוכלנה לעגון אניות הנוסעים הגדולות ביותר, הסרות לים התיכון. עוד שטח בין 56 אַקר יועמק עד ל־9,4 מטר. יתר שטחי הנמל המוגנים שמורים למילואים, להעמיקם לכשיהיה צורך בדבר.

ליד קו קיר הרציף עומדת המכונה השואבת. מהסירות היא מעלה ושופכת את החול לשטח העומד להתיבש. 91 אקר (כ־280 דונם) יבשה אוספו לחוף המתוקן. עד סוף מרץ הורקו כבר אל השטח המיועד לייבוש כ־400 אלף טון, ובס"ה יועברו 3 מיליון טון.

בין שתי חומות המגן נעגנו כבר שני מגדלי אור על גבי חביות ברזל גדולות לסימני שער. האחד אדום, שפנסו נדלק וכבה מאליו פעם ב־10 שניות והשני שחור, שפנסו נדלק וכבה פעם בשתי שניות וחצי.

700 איש עובדים מדי יום בעבודות הנמל, שהחל ב־15 בספטמבר 1929. אומרים, כי ביולי 1933 תגמרנה והנמל ייפתח לשימוש, אם כי עוד תשאר עבודה עד להשלמתו…

---

"השומר הצעיר", שנה שישית, מס' 10, 15 במאי 1932, עמ' 13. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.