שנויים בשכר הטעינה והפריקה בנמל יפו
הסוחרים קובלים מרה – למי חלק הארי בשכר העבודה? – גורלו של נמל יפו.
הטעינה והפריקה בנמל יפו, תקנותיהן ותעריפיהן שימשו לפולמוס חריף בין ב"כ לשכות המסחר לבין סוכני האניות בישבה משותפת שהיתה ביום ה' אחה"צ במשרדי לשכת המסחר יפו והמחוז בת"א. זה היה המשך ישיבת יום ד' בירושלים. השתתפו 22 איש. מצד אחד ב"כ לשכות המסחר יפו והמחוז, לשכת המסחר הערבית ביפו ולשכת המסחר בירושלים (יהודים וערבים), מצד שני ב"כ סוכני אניות (יהודים, ערבי וגרמני). כמכריע בין הצדדים הופיע מנהל מחלקת המכס והמסחר הממשלתית מר סמיד ואתו שני פקידים גבוהים ממחלקתו.
ב"כ לשכות המסחר הגנו על עניני הסוחר הצרכן, ועניניו המיוחדים של הדרום בנמל שלנו, נמל יפו. ב"כ סוכני האניות דיברו בעד מקצועם וכאילו גם בעד הספנים.
לישיבה קדמה הודעת מנהל מחלקת המכס על הזלה ידועה בתעריפי הפריקה והטעינה, לאחר שנים של השתדלות בענין זה מצד לשכות המסחר. אך ההזלה המאוחרת הזאת היא קטנה, רק ב־6–12 אחוזים, ואינה מספקת את הסוחרים הטוענים, כי התעריפים הנוכחים הנם גבוהים מדי, מייקרים את צרכי־החיים ומכריחים את סוחרי ת"א, יפו וירושלים לנטוש את נמל יפו ולהעביר את האימפורט ואת האכספורט לנמל חיפה, אשר בו התעריפים והתקנות נוחים יותר, ומה גם שהנהלת הרכבות מקילה ומזילה מדי פעם את השימוש ברכבות להובלת סחורות בקוי חיפה־יפו וחיפה־ירושלים. הסוחרים טוענים, כי 500 מיל דמי פריקת שק אורז, חטה או סוכר מהאניה אל בית המכס – הוא שכר גבוה מדי. למעשה נוטלים בזה הספן והסבל חלק לא כל כך גדול מסוכן האניות עצמו, שהוא מרויח, פשוט, יותר מדי. לשכת המסחר יפו והמחוז הציע מחיר של 365 מיל לשק כזה ודרשה שהסכום יחולק: 190 מיל לספן, 100 מיל לסבל, ו־75 לסוכן האניה. מחיר כזה הציעה גם לשק קמח. מר סטיד הודיע קודם על הזילה של 60 מיל לשק חטה, אורז וסוכר, היינו – 440 מיל, לעומת 500. חילוקי הדעות חלו גם על יתר הסחורות, במספרים אחרים, אך לא רק בעניני מחירים כי אם גם בתקנות אחרות.
סוכני האניות מתנגדים קודם כל להפרדת המחיר הכללי של הפריקה והטעינה לחלקיו. הם מתנגדים גם לדרישת הסוחרים, כי הספן יקבל את שכרו בעד הובלת הסחורה מהאניה אל רציף החוף רק לפי משקל הסחורה. הם רוצים להמשיך את שיטת התשלום לפי הסירה, אם כי הם מקבלים מהסוחר שכר לפי משקל או לפי נפח הסחורה.
טענותיהם של סוחרי החנויות הם אלה:
א) לשכת המסחר מייצגת את הסוחרים ובמקרה זה היא מתעלמת מעניניהם הצודקים של סוכני האניות. עם ירידת השטרלינג העלו הסוחרים את מחירי הסחורות בהתאם לתנודות המטבע, אך סוכני האניות לא העלו את שכרם, נמצא שירד ב־30 אחוז ואין בטחון שיישאר ברמתו של היום; ב) התעריף החדש המוצע ע"י מנהל המכס יש בו כבר הורדה נוספת של השכר למעלה מעשרה אחוזים; ג) התעריף אינו אלא קביעת המכסימום, בעוד שלפי הסכמים אפשר להפחית ממנו; ד) שאלת המשקל והנפח צריכה להיפתר בא"י כמו בכל העולם. מקובל בכל הארצות שהטון מותאם לנפח מסוים, ונפח גדול יותר נחשב למשקל גדול יותר.
גם בענין הסכנה לנמל חיפו יש חילוקי דעות. יש חושבים, כי יפו לא תאבד את התנאים המעדיפים אותה. מס הנמל שיוטל על כל אניה בחיפה, יעזור במדה ידועה ליפו לשמור על עמדתה. כמו כן סבורים, כי ענף ההדר ימשיך להשתמש בנמל יפו, משום שהממשלה לא תוכל להשקיע את הכסף הדרוש להרחבת מסלת הברזל עד כדי שתוכל להסיע את תפוחי הזהב לחיפה בעונה הקצרה הנוחה לאכספורט.
ספני יפו אין דעתם שוה בקיץ ובחורף. בקיץ, כשהעבודה מועטה בנמל, הם מתחילים להרהר על העתיד, ודאגת ההתחרות מצד נמל חיפה מעיקה עליהם ומכריחה אותם להתפשר ולהבטיח לסוחרים להזיל את מחירי ההובלה. משבאה עונת תפוחי הזהב עם עבודתה הקדחתנית והסוערת, הם שוכחים את הדאגה לעתיד ועומדים על השכר שהוקצב „בשנים הטובות“. עם משלחי תפוחי הזהב גמרו הספנים בקיץ שעבר להוביל כל תיבה לאניה בשמונה מיל, אך בהתקרב עונת המשלוח, החזירו את המחיר של השנים הקודמות, 10 מיל לתיבה. משלחי תפוחי הזהב חושבים ברצינות על העברת רוב האכספורט אל נמל חיפה. וכן לגבי סחורות אחרות. הממשלה כאילו מגינה על הספנים ומחזיקה את השכר הגבוה, לערך, בסחורות ידועות. למעשה היא מחזקת בזה את נמל חיפה.
בישיבת יום ה' נמשכו הויכוחים למעלה מחמש שעות. ישב ראש מר סטיד. נאמו בכל שלש השפות. מזכיר הלישכה י. כץ, תירגם. הסוחרים ניסחו לבסוף 6 דרישות, לאחר שראו, כי מוכרחים הם לקבל את התעריף שנקבע ע"י מנהל המכס, בקשו לתקן משהו בתקנות המשפיעות על המחירים:
א) לבטל את רשותו של הסוכן להחליט אם מחיר הפריקה יחול פי המשקל או לפי הנפח, כיון שרשות זו מקפחת את המביאים סחורות קלות במשקל וגדולות בנפח.
ב) להשאיר ללשכות המסחר את הזכות להוסיף עוד סוגי סחורות, שגם עליהן יחולו התעריפים החדשים.
ג) לתת הנחה מהתעריף הזה למי שמביא למעלה מ־10 טון עד 50 מיל (עכשיו 100 מיל).
ד) להזיל מחיר פריקתה של חבילה בודדת, שמשקלה לא למעלה ממאה קילו.
ה) לקבוע תעריף פריקה אחד לברזל שלא ייקרו את דמי הפריקה של מוטות ברזל שארכם למעלה מששה מטר.
ו) שחוזה הסבלות בין הסוכנים ובין הסבלים יסודר בהתיעצות עם לשכות המסחר.
תועלתה של האסיפה היתה רק בבירור. לכלל הסכמה לא באו. אך כפי הנראה ישתמש מר סטיד בסמכותו וימלא דרישות אחדות של הסוחרים.
אך בעוד הויכוח נמשך וכבר ניכרת ירידה ידועה של נמל יפו. ברשימת האניות הבאות לחופי הארץ והארצות השכנות במשך ינואר תופסת יפו את המקום האחרון בין הנמלים. נמל חיפה הוא לפניה. אף תפוחי זהב נשלחים העונה מחיפה בכמות שלא היתה כמוה בעונות הקודמות. לעומת זה מתנחמים סוחרי יפו, כי הממשלה תשפר את נמל יפו במדה שיוכל לעמוד בהתחרות.
יש עוד להעיר, כי בעבודת הים בנמל יפו אין יהודים כלל, מה שאין כן בחיפה. אין הממשלה נותנת עתה רשיונות נוספים למבקשים לעבוד כספנים. די, היא אומרת, ב־400 הספנים שישנם. חלקם של היהודים באימפורט הוא עצום, גם באכספורט גדול למדי ולפי שעה אין עדיין אפשרות להיהודים ליהנות מעבודת ים בנמל יפו אפילו בסחרם הם.
"דבר", שנה שביעית, מס' 2026, 21 בינואר 1932, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 