במדע ובטכניקה
צוללות, טביעתן והצלתן
לא-מזמן טבעה צוללת צרפתית גדולה („פרומיתיי“), ונספו 66 מלחים. שלטונות הצי יגעים עתה למשות אותה ממצולות ים.
הצוללות הראשונות הופיע על סף המאה ה-20. אלו היו סירות בנות 120–150 טון. במלחמה העולמית השתתפו צוללות בנות 600 טון, ועתה קיימות כבר צוללות בנות 3000 טון עם חבר מלחים גדול (מאה איש ומעלה).
אלא שהצוללות התקדמו רק בגדלן, אך לא שוכללו מבחינת החיסון כלפי הסכנות האורבות להן. אין הצוללת מפליגה כל הזמן מתחת למים. היא „מתחבאה“ רק בשעת צורך. ככל שתגדל גמישותה ומהירות הסתתרותה בתוך המים, כן יאריכו ימיה.
הצוללת הרגילה מכוסה „שני עורות“, שני שריוני פלדה חסונה, שחלל גדול ביניהם. החלל שבין הדפנים מחולק לתאים. בחלק מהם שמור נוזל-הדלק, אחדים מלאים מים ואחדים – פנויים. כשהצוללת צריכה להתחבא, פותחים המלחים את התאים הריקים, הם מתמלאים מים, והאניה שוקעת. תמרון זה של „טבילה“ צריך ליעשות במהירות (כי כל דקה יקרה, פן ישגיח בה האויב), בזהירות ובדייקנות, לפי לוח חישובים שנקבע לאחר נסיון רב-שנים. אם הממונים על פתיחת התאים ואטימתם שוגים, ממלאים מים למעלה מהדרוש, מסיחים את הדעת מאיזה בורג קטנטן, וכו' – כלית הצוללת נחרצה.
אמנם, כצוללת כיתר אניות-המלחמה נבנות עתה באופן כזה שבהתמלא חלקן האחד מים יש עדיין תקוה לאנשים אשר בחלקן השני להינצל, אך במה הדברים אמורים, כשהמכונות, המנגנון העיקרי שבאניה, לא הוצפו מים. במקרים כאלה מבריחים ומגרשים את המים במשאבות, בבקבוקים גדושי אויר דחוס. אולם, כשנתקלקלו המכונות או כשנחשול המים גדול וחזק ביותר – אין תקוה לאנשים שבאניה. לחכות לעזרה מבחוץ קשה, באשר, בדרך כלל, עוברים שבועות וחדשים עד שהמצילים מצליחים למשות את הצוללת (או האניה) שטבעה.
כיצד מצילים צוללת שטבעה?
– מביאים למקום האסון אניות עם מנופים גדולים ובשלשלאות ובכבלים מעלים את הטבועה ממצולות. אם הצוללת שטבעה גדולה היא, משתדלים שתצוף ותעלה מעצמה. לשם כך מכניסים דרך צנורות ארוכים סילוני אויר לתוך תאי הצוללת ולוחצים על המים שיצאו מתוכה. כשהתנאים נוחים מתנערת, אמנם, הצוללת ועולה, אבל במקרה שצנורות האויר אינם מועילים, מביאים למקום האסון גלילי מתכת גדולים, ממלאים אותם מים ומרתקים אותם לטבועה. אח"כ שואבים את המים מהגלילים, ואלה עולים בגררם אחריהם גם את האניה הטבועה. אין זאת עבודה קלה, והיא נמשכת שבועות אחדים.
בצוללות המשוכללות יש לכל מלח חגורות ופעמוני הצלה שונים וכל מיני מכשירים הדומים לתחמושת האמודאי. אך לא תמיד מצליחים המלחים לכוון את שעת הסכנה ולחבוש את פעמוני ההצלה, ויש שגם אלה אינם עומדים כלפי הלחץ הגדול אשר בעומק עשרות מטרים.
"דבר", שנה שמינית, מס' 2184, 28 ביולי 1932, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 