במדע ובטכניקה
אניות בוערות
מי אשם בדליקות התכופות של אנית צי-המסחר הצרפתי?
בארבע השנים האחרונות שיכל הצי הצרפתית עשרות אניות נוסעים ומשא. ביניהן – שבע אניות דגולות: „פוּלקה“ (בדצמבר 1928), „פּאַריס“ (אבגוסט 1929), „אסיה“ (מאי 1930), „לאמארטין“ (אוקטובר 1931), „ז'ורז' פיליפּאַר“ (מאי 1932), „אַטלאַנטיק“ ואחריה „פראַנס“ (ינואר 1933). פראנס ניזוקה קשה, אך לא נשרפה כליל.
„אטלאנטיק“ – ענק. 230 מטר היה אָרכו, 30 מטר רחבו ו-40 מטר קומתו. אנית הדואר והנוסעים הטובה ביותר של צרפת בקו האטלאנטי-הדרומי.
העתונות הצרפתית מדגישה, כי בארבע שנות-האש הללו לא פרצה בצי האיטלקי אף דליקה אחת. רמז לחשד, שחברות-האניות האיטלקיות, העומדות בקו האטלאנטי-הדרומי בהתחרוּת קשה עם האניות הצרפתיות, אָחזו באמצעים להוריד את הענקים הצרפתיים שאולה. יש עתונים הרואים בכל האסונות האלה את אצבע הקומוניסטים. העתונוּת האנגלית מספּרת לפי תומה, כי חברת האניות הצרפתית תקבל עתה מחברת-ביטוח אנגלית כמה מאות מיליון פראנק ומדגישה, כי שיחק להם המזל לצרפתים, ותשלוּם הביטוּח האחרון סולק שעות אחדות לפני פרוץ הדליקה. העתונוּת הסוציאליסטית נוטה לייחס את דליקת „אטלאנטיק“ לרצונה של בעליה להיפטר ממנה בשעת משבר זו. אגב, כמעט לכל חברה ימית יש אניות בנות-מוות. משהו מפרשה זו מגולל לב. טראוון בספרו „אנית המתים“ (יצא לא מזמן בתרגוּם עברי בהוצאַת שטיבל).
אם נסיח את דעתנו מכל החשדים וההאשמות הללו, נהיה מוכרחים להסיק על סמך העובדות, כי האניות הצרפתיות המפוארות והמבריקות נחשלות הן מפאת חומר ציוד מתאים לשעת צרה.
כל אניה מהווה בית צפוף דיירים וגדוש חמרי דלק השט בלב ים ללא אפשרות להעביר את הנוסעים והסחורות המוצלים מאש לבית אחר. מערכת כלי-הכיבוי שבאניה צריכה, איפוא, להיות מותקנת באופן: א) שתודיע מיד לקברניט ולמלחים על האש הלוחשת באיזו פינה נידחת בירכתי האניה לפני פרצה החוצה; ב) שעל מקרה הדליקה תישלח מיד ידיעת-רדיו שתזעיק את האניות הקרובות לפעולות כיבוי והצלה; שתאי האניה בהם פרצה הדליקה יבודדו במידת האפשרות מיתר התאים; ד) שיהיה מספר מספיק של בקבוקים מלאי גז דחוס לכבות את האש (שכן לא לגבי כל החומרים הבוערים מותר להשתמש במים). העיקר, שישגיחו בדליקה (ביחוד בלילה) בעוד זמן לפני שתאפוף האש את כל האניה ללא מנוס. כן יש להיזהר לא לפתוח סמוך לאש הבוערת פתח או חור שדרכו פורץ זרם-אויר המלבה ומגדיל את מאכולת-האש.
כמה אניות גדולות צוידו במכשירי כיבוי משוכללים. בכל תא ומחלקה של האניה נמצא פי צנור מרשת הנמשכת והולכת לארגז מרכזי. את הארגז המרכזי, שאליו מובילים ובו משתלבים כל הצנורות שבאניה, קובעים בדוכן-המצפה, שם עומד על המשמר רב-החובלים או סגנו גם ביום גם בלילה. בארגז הסגור דולקת תמיד מנורת חשמל. ברגע שהאור עומם בגלל חום מיוחד או עשן הנקלט אי שם באניה על ידי הצנורות, ירגישו זאת הלוחות הפוטו-חשמליים הרגישים של הארגז, הארגז נפתח מאליו ופעמון מצלצל צלצולי-אזעקה. אם מישהו, למשל, מעשן סיגרה באחד מתאי האניה ומפיח את העשן בצנור, מאפיל מיד העשן את אור המנורה ופעמון-האזעקה נותן קול. רשת הצנורות מוסרת ל„ארגז המשמר“ כל ריח ועשן וכל תוספת חום שהיא שואבת בכל החורים והסדקים באניה והפעמון מאותת סכנה. הארגז מחובר גם לדוד ובו בקבוקים מלאים חומצת פחמן וגזי כבוי אחרים. בהדק העומד על המצפה כפתור מיוחד בארגז יזנק הגז מהבקבוקים ויחוש על פני הצנור נושא העשן למקום הדליקה לכבותה. תפקידם זה של הצנורות חשוב מאד, שכן בשעת דליקה מתפשטים על פני האניה גם אידי-חנק שונים מהסחורות והמטען האפופים אש ולכבאים קשה להתקרב למקום השריפה ולשפוך נוזלי כיבוי.
יש אניות שמערכת האזעקה החשמלית והפוטו-חשמלית ממלאה בהן גם תפקיד-משנה: מפסיקה את מחזור האויר בתא הבוער, על ידי בילום המאווררים, סתימת החלונות, הדלתות וכל המבואים בדפני-בידוד, וכדומה.
הואיל ובמקרה דליקה ייתכן שלשונות האש תתקופנה גם את מכשיר הרדיו, והמודיע לא יוכל לשלוח למרחבי החלל את שוועת ה„סוס“ (ראשי-תיבות של „הצילו את נפשותינו“ באנגלית) – התקינו באניות אחדות המפליגות באוקינוס תחנת משלוח שניה הנמצאת הרחק מהתחנה הראשית.
ל„אטלאנטיק“ הענק לא היו כלי אזעקה, כיבוי והצלה משוכללים, האש, שפרצה ב-3 בלילה בתא ריק, נתפשטה בכל האניה במהירות מעוררת חשד, מכשירי הרדיו נתקלקלו מיד באש, ותחנת אזעקה שניה לא היתה באניה. אניות ההצלה איחרו לבוא, ו„אטלאנטיק“ עלה באש.
בעלי „פיליפאר“ ו„אטלאנטיק“ חסו, כנראה, להוצאה „המיותרת“. זוהי סיבת-האב של האסונות, אם לא לייחסם למעשי זדון.
ד. פ.
"דבר", שנה שמינית, מס' 2338, 26 בינואר 1933, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 