עתידנו על הים – 26 באפריל 1934

עתידנו על הים

העובר את הנמל ברימן ההומה ושוקק בשאון החיים של גרמניה השליטה בסחר עמים וארצות מלפני המלחמה, נפגש באנדרטה העומדת ברחבה על הדרך המובילה לחוף. זה הוא פסלו של אחד ממלכי המדינה כשהוא מצביע על החוף, עם כתובת קצרה המדברת הרבה: „עתידנו על הים“. ומדי פעם בהזכרי באנדרטה זו מצבת לפני השאלה: המעריכים האסטרטגים הכלכליים שלנו את ערך הים הגדול ורחב הידים ליד רצועת יבשת צרה זו שלנו שהוצרה וקוצצה באכזריות ורשע?

טעות היא לחשוב ששכנינו תפסו את מקצועות הים: זוהי עובדה שאותה העזובה ששררה עדי בואנו על היבשה שוררת גם ברוב מקצועות הים מחוץ לענף אחד הוא ענף הספנות המקומית.

נקח רק שתי דוגמאות. א) ליפו באות מדי שנה 4–5 ספינות־מוטור איטלקיות מצוידות במכשירי דיוג אירופאים. הן שוהות כאן 8–9 חדשים (אפריל–נובמבר). את הדגה הם מוכרים כאן ובמחירים גבוהים, לרגל כוח הקניה של תל־אביב. כעשרים איש העובדים בספינות מגלגלים מחזור של 10.000 לא"י והם שבים לארצם לחדשי החורף וצרור הכסף בידיהם.

דייגים מקומיים אין כמעט בנמצא כיום. המעטים שהתעסקו בדיוג פרימיטיבי עזבו אותו ועברו למקצוע הספנות המקומית עקב הביקוש הגדול לידים עובדות בענף זה.

ג) ההפלגה החופית בין סוריה, מצרים וא"י. ענף זה גם הוא נמצא בידי ספני חוץ. ברוב ימות השנה אפשר לספור בימה של יפו מ-25 עד 30 ספינות-מפרש וביניהן רק 3-2 ספינות מקומיות. הן מובילות מדי חודש קרובים לארבעת אלפים לא"י לחודש 8-7 אלפים טון. דמי ההובלה הם או 30-52 אלף לא"י לשנה. [השיבוש במקור.] רוב ההכנסה – מהמשק היהודי.

הרי שתי דוגמאות של שני ענפי קיום שכל עם שוכן לחוף ים נאחז בהם בכל מאמציו אולם את ערבי א"י אי אפשר לחשוב לאנשי ים כי אם כרועי צאן ובקר שנתגלגלו לחוף הים מהמדבר גם ביחסם למקצוע היחידי (הספנות המקומית) שנאחזו בו אפשר למצוא עקבות מוסד הבן [?] הליגלי, כזה הנהוג בין השבטים הנודדים.

בחדשי יולי אוגוסט ספטמבר 1933 נכנסו לנמל יפו כ-130 אלף טון משא. הכנסותיהן ענקיות הודות לתגבורת האימפורט הבא עם העליה והגאות הכלכלית.

הספנות המקומית

בנמל יפו רשומות כיום כ-400 סירות סחורות. בעד העברה מהאניה אל החוף שולמו 25 אלף לא"י.

על ראשית התפתחותו של ענף זה אפשר לשמוע מפי ספן זקן בין ספני יפו. הוא מספר כי לפני 50 שנה נמצאו ביפו רק כתריסר סירות דוגה, שבעליהן התפרנסו בצמצום ורק עם בואה של אניה רוסית המביאה צלינים היתה להם הרוחה. מטבעות נחושת גדולות היו השכר בעד העברת האנשים ונוסף למחיר היה בא עוד בקשיש והספנים דייגים היו „מבסוטין“ (שבעי רצון).

פעם הביאו המוסקובים פעמון גדול לכנסיה שלהם בעיר הקדושה. משקלו היה כ-50 פוד והנה לא היתה סירה מספיקה. עמדו  וקשרו סירות אחדות יחד להביא את הפעמון אל החוף. נוסף לדמי ההובלה של 50 רובל זהב (5 לא"י) הם קבלו עוד 10 רובל בקשיש. זה היה הון עצום בימים ההם.

אז בנו את שלוש סירות המשא הראשונות. הסירות של היום  מובילות מ-20 עד 60 טון ומספר אניות בנמל יפו הנו מ-15 עד 20 בכל יום!

היום אינם דורשים עוד בקשישים. הבקשיש נכלל כבר בתוך המחיר היסודי שהנהו גבוה למדי, 200 מיל הטון. המחיר הזה עובר על כל קנה מדה מסחרי והוא מבוסס אך ורק על בסיס של עושק לגלי.

ראיה חותכת על ההון הכביר הנצבר אצל ספני יפו אפשר לראות מדבריו של ראש עירית יפו בשיחה שהיתה לו עם עתונאי ערבים בראשית דצמבר. ספני יפו, אמר עאצם ביי, צברו הון רב ונהפכו לעשירים. למעלה משני מיליון תיבות פרי הדר הם מעבירים לאניות וגם זה מכניס סכום הגון, בערך 35 אלף לא"י. מחצית הסכום הזה בא מהכיס היהודי. עאצם ביי הנכבד שבח את הסכום הענקי שהם מכניסים מהעברת האימפורט עוד 80.000 לא"י והוא ב-90% של יהודים. אין מה לחלוק על דבריו של ראש עירית יפו כי תושבי עירו מתעשרים על חשבוננו ואמנם ככל שהם מתעשרים הם בועטים יותר.

ויבואו נא בועזי היבשה שלנו וילמדו מוסר השכל מאחיהם בעסקי הים. ישנם בועזים שהכסף עובר דרך ידם ולא בלי נתח שמן בשבילם. וילמדו לדעת מה היה מצבם-מצבנו בעבודות היבשה שלנו לולי באו חובשי בתי המדרש והאוניברסיטאות לתבוע את זכות העבודה ולהשיגה במלחמות קשות, במכות שוטרים ובמאסרים!

השביתות על הים וביחוד ביפו היו כידוע, מורגשות בכל תקפן ובמדת מה גם מחוץ לגבולות הארץ (גם אניות-חוץ סבלו מהן). אותם ספני יפו שקצרו את יבול הזהב מגשמי הנדברות של העליה הם היו המשען העיקרי והכוח הפיסי של הועה"פ הערבי בכל אמצעי התנקשות בעליה זו.

את פשר ההופעה המופרכת הזאת אנו יכולים למצוא ע"י בירור הכוחות החברתיים הפועלים בין אנשי-הספנות שהמרידו את הספנים ללכת בדרך מעציבה ומסוכנת זו ובו בזמן שהם הפגינו, הם נשאו תפלה שההפגנה לא תשא פרי ומהנסיון של מאורעות שנת 1929 ודאי שקיננה התקוה בלבבם, שאחרי כל מאורע מסוג זה, יוגבר זרם העליה ואתו יחד גם זרם הזהב לכיסם.

בעולם הספנות קיים עוד מין פיאודליות במבנהו המשקי והחברותי עד לזמן האחרון. 6-5 משפחות פרשו את שלטונם על כל הרכוש והנפש במקצוע זה. רוב הסירות שייך להם באופן ישר ועוד חלק הגון של בעלי סירות בודדות תלויות בחסדם ועבוטות להם. באופן כזה מרוכז בידיהם מספר סירות מספיק להקיף את כל העבודה ואפילו בימי גאותה של עכשיו. כדאי להעיד כאן שמ-400 הסירות הרשומות נמצאות על הים רק מחצית, והמחצית השניה נמצאת על הירקון או על החוף. הפועלים העובדים על הסירות לא כשכירים היו עובדים אלא כדוגמת האריסים אצל בעלי הקרקעות ומקבלים איזה חלק זעום של ההובלה. היחס מצד העובד למעבידו הוא כאל מטיבו ואיש חסדו והוא מצווה להעריצו ולעמוד על צדו במלחמה עם יריביו.

כל אחד ואחד מהשליטים הנ"ל הגדיל את מספר סירותיו עד כדי אפשרות של שרות מספיק לקו אניות משא: כגון „דויטשה ליבאנט ליין“, או „ארייט דיפו“ הבלגית. כל אחד ואחד מהם קשור בחוזה עם סוכן אניות על קבולת כל העבודה של אניותיו. קבולת זו נותנת לקבלן את האפשרות שגם מחלק העבודה שהוא מפריש לבעלי הסירות הבלתי תלויים בו נשאר ביפו חלק הגון מההכנסה. ההתחרות להגדלת מספר הסירות וקבלת העבודה מהסוכנים שמשו לא פעם כגורם לריב וקטטות ושמוש בפגיונות בין המשפחות השליטות והכוח הפיסי של המשפחה והמקורבים הכריע.

עם היותם מופרדים בינם לבין עצמם בקנאה ומשטמה מאוחדים השליטים בשני דברים א) לקיים את מחיר הגזל ב) ולדכא כל נסיון של „מרד“ נגד שלטונם מצד קבוצת בעלי סירות זעירים המנסים לפרוק את עולם.

התארים הדתיים והמסורתיים שרכשו להם התקיפים העשירים שמשו להגברת השפעתם החברותית שגם לה ערך ניכר במלחמתם על ההגמוניה. עם הופעתה של התנועה הלאומית שמו את מסוה הפטריוטיות על פניהם לכסות על שאיפת הבצע והשלטון.

מסוה זה שמש להם גם נשק נגד המקופחים מבין בעלי הסירות שניסו לבוא בברית עם היהודים לשם עבודה משותפת. „בוגדים“ „מוכרי המולדת“ קראו להם והקוראים נתכונו לבצע.

מוכתרים בתארים של עסקנים צבוריים התיצבו לפני הממשלה בהתנגדות חריפה נגד הכנסת סדורים בעבודה ונגד הוזלת המחירים. מכאן הברית בין הפיאודלים האלה לבים הועה"פ הערבי.

בתוקף הקשרים הנ"ל שבין השליטים ובין הועה"פ הערבי לא נשאר להם מקום לסגת אחור והם היו נאלצים על פי פקודותיו ללכת בראש עבדיהם עובדיהם ל„חזית“. כדאי להעיר שהעובדים לא הלכו ברצון רב. עובדה היא, שנמסרה ממקור מוסמך, כי לעובדי הסירות הבטיחו 15 גרוש ליום דמי בטלה טרם שהם הסכימו לשביתות נגד העליה.

אין לך אולי דוגמה כה חותכת ובולטת לכל הזיוף הפוליטי והכלכלי בצעקות על „העושק“ מצד העליה בהשתתפותם של ספני יפו במקהלת הועה"פ הערבי ובצעקותיו בקריאות על „סכנת“ העליה. מי כמוהם עשרו וצברו הון ישר מן העליה הזו.

והנה דוגמה קטנה במספרים על „סכנת“ העליה.

בחדשי ההכנות להפגנות נגד העליה יולי אוגוסט ספטמבר הכניסו תושבי יפו מהעליה היהודית באופן ישר:

בעבודות ספנות משא 25.000 לא"י

מסבלות בבית המכס 12.000  "

מסבלות על האניות (סטיודוריות) 5.000  "

מעגלונות והובלת נוסעים בסירות 5.000  "

במשך 3 חדשים   49.000 לא"י

צפויה, איפוא, ליפו „סכנה“ של הכנסת 200.000 לא"י לשנה. והסכנה הזאת אמנם מתקיימת. חלק גדול של אחריות בעד מצבתו העלוב והמסוכן הזה בימה של יפו חל גם על חוגים ידועים שלנו. הם יכלו לעשות משהו לתקון המעוות ואינם עושים.

אולי למדו כבר ממאורעות החדשים סוף 1933, אולי ישובו מדרכם, דרך ההשלמה והתמיכה הפסיבית – שערורית הים. לפי שעה אמרתי רק לעורר את הציבור שיתן את דעתו לפעולות בשטח הים הגדול ורחב הידים.

מ. קישועי


"דבר", שנה , מס' 2720, 26 באפריל 1934, עמ' 12. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s