שריפה באניה באוקינוס
ניו-יורק, 8. פרצה אש באניה האמריקנית „מורוקאסטל“, שהפליגה מניו-יורק לססאוואנה (נמל בג'יאורג'יה – בארצות הברית) עם 318 נוסעים, 240 עובדים. לפי ידיעה אלחוטית „ס.או.ס“ (קריאת עזרה אלחוטית באנגלית שפירושה: „הצילו את נפשותינו“) נדחפת האניה לאחור נגד הזרם. כל האניות של שומרי החופים הסמוכים ממהרות לעזרה. גם אניות אחרות הפליגו במהירות אל מקום האסון.
ניו-יורק, 8. החלו להגיע ידיעות על אניות האוספות את שרידי האניה הבוערת.
ניו-יורק, 8. חוששים לאבדות קשות באניה „מורוקאסטל“. הניצלים מספרים שרבם נהרגו בהכות ברק באניה במרחק שמונה מיל מחוף ניו-ג'רסי. אחד מעובדי האניה סיפר כי בהישמע צפירת האזעקה כבר אי-אפשר היה לחדור אל המסדרונים מאמצע האניה, כדי להזהיר את הנוסעים, אולם הספנים מהרו מסביב למכסה, ניפצו את שמשות התאים כדי להעיר את הישנים. שתי אניות הביאו מאה איש אל החוף.
ניו-יורק, 8. מודיעים מאלינדהארסט (ניו-ג'רסי) שעל פני המים צפו כמה גופות מ„מורוקאסטל“.
ניו-יורק 8. עד כה ניצלו 182איש מאנית „מורוקאסטל“. חוששים, כי רשימת המתים תהיה בין 200 – 300, כי חלק גדול של הנוסעים ישנו מתחת למכסה האניה, וכנראה נותקו על ידי הלהבות גם אם הקיצו משנתם. חושבים עכשיו כי האש פרצה בספריה ולא על ידי ברק.
האניה „מורוקאסטל“ נמצאה בדרך שיבתה לניו-יורק אחרי שייט-טיול של שבוע.
רב החובל, רוברט אודלמוט, מת מהתקפת לב, סמוך להתפרצות האש.
(ר-סטא)
"דבר", שנה עשירית, 9 בספטמבר 1934, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
מה קרה באניה השרופה?
ניו-יורק, 9. לפי ספירה בלתי רשמית מגיע מספר הקרבנות של האניה „מורוקאסטל“ שנשרפה, ל-128. מספר השרופים 114, והשאר אבדו, כנראה, בגלים. ניצלו 430.
בעלי האניה אומרים, כי ניצלו 228 נוסעים ו-180 ספנים. נשרפו רק 17 נוסעים. 73 אבדו וגורלם לא ידוע. (ד)
ניו-יורק, 10. מחר תתחיל חקירה מוקדמת של אסון „מורוקאסטל“. מקוים לקבוע, אם יש אמת בשמועות על האסון הזה. בין השמועות – כי נוסעים אחדים קובלים מרה על הספנים, שלא נענו לקריאות הנוסעים שנאבקו במים או נלכדו באניה. אומרים גם, כי סיבת האש – הצתה שגעונית עם השלכת פצצות בבת אחת בכמה מקומות, ועוד אומרים, כי 45 דקות עברו לאחר גילוי הלהבות עד שקראו לעזרה (ס.או.ס). (ר-סטא)
ניו-יורק, 11. בעקבות העדות הסנסציונית בענין האסון ב„מורוקאסטל“ הוזמנו לבית הדין העליון ממלאי מקום הקצין הראשון והשני. ביה"ד חוקר, אם היתה כאן אפשרות של הצתה. הקצין השני העיד בחקירה המוקדמת, כי המשמעת בקרב השרות היתה לקויה. הקצין הראשון חיוה דעה, כי האש פרצה כאילו במזיד.
"דבר", שנה עשירית, מס' 2838, 11 בספטמבר 1934, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
עוד מאימות האניה השרופה
ניו-יורק, 13. הקצין הראשון של האניה „פרזידנט קליוולאנד“, הנדרסון, הודיע בעדותו בחקירת האסון של „מורו קאסטל“: „אם רב החובל קאריי לא יפוטר, אתפטר אני“. הנדרסון אמר, כי אניתם עמדה כחמשים דקה מבלי להוריד את סירות ההצלה. רב החובל קאריי לא תפס את רצינות המצב.
הקצין הראשי והשלישי של „פרזידנט קליוולאנד“ תמכו בעדותו של הנדרסון בדבר דחיית ההורדה של הסירות. לדעתם אפשר היה להציל עוד אנשים לו הקדימו להוריד את הסירות. שניהם אינם רוצים לשרת עוד תחת יד רב החובל קאריי.
ספן של „פרזידנט קליוולאנד“, שנשלח עם אחרים בסירת הצלה אל האניה „מורו קאסטל“, העיד שאם כי על המכסה נמצאו אנשים אחדים שצעקו לסירת הצלה, לא ניסו לאספם.
ויליאם פרייס, שוטר מניו-יורק, שהיה בין הנוסעים ב„מורו קאסטל“, הודיע, כי לאחר שאשתו הורדה אל המים, סרבה סירת ההצלה לאספה והיא מתה. (ה)
ניו-יורק, 14. האניה „פרזידנט קליוולאנד“ הפליגה לסאן-פראנציסקו תחת פיקודו של רב-החובל קאריי והקצינים שהעידו נגדו על פעולת ההצלה באסון „מורו קאסטל“.
החברה שאליה שייכת האניה „פ. קליוולאנד“ הודיעה, כי משרדי החברה בסאן-פראנציסקו יחקרו את ההאשמות נגד רב החובל. בינתיים פרסמה החברה הודעה, המשבחת את פעולתו של קאריי במשך שלושים שנה, ומזכירה את הצטיינותו באסון „פומונה“ ב-1904 ובאסון „קונגרס“ ב-1916. בשני המקרים לא היו אבדות בנפש.
קונבוי אמר לשופט הפידיראלי, כי חברת „וארד ליין“ ועורכי הדין שלה עשו כל אשר ביכלתם, כדי להפריע בעד התביעה הכללית ללמוד את העובדות. קונבוי דרש שהחברה תמציא את כל ההודעות בכתב שנשלחו לחברה או נכתבו על ידי הפקידים לרגל האסון. השופט לא הוציא עדיין את החלטתו. (ר)
"דבר", שנה עשירית, מס' 2842, 17 בספטמבר 1934, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
„הזול“ עולה ביוקר רב
האמת על האשמים באסון „מורו קאסטל“
בעלי האניה „מורו קאסטל“ שעלתה באש בלב ים מאשימים את הקומוניסטים באסון שעלה בכל כך הרבה נפשות, והקומוניסטים מאשימים נוסעים ששתו לשכרה.
הסיבה האמתית מתגלית ע"י אנדרו פורוסית, יו"ר „אגודת עובדי הים של אמריקה“.
תאוות הבצע של בעלי הספינה – היא האשמה. בעלי החברה לא שילמו משכורת הגונה, ולא שכרו ספנים מנוסים, ולשכיריהם לא ניתנה הזדמנות לקנות ידיעה ונסיון מה לעשות בשעת סכנה.
כדי לחסוך כסף, היה מנהגם של בעלי „מורו קאסטל“ לפטר את רוב פועליהם כל פעם שעגנה הספינה בניו-יורק. אלה שנתקבלו לעבודה לא היו על פי רוב ספנים כלל. הם היו מבריחי מכס, שלא איכפת להם מה יהיה שכרם הואיל והם מתפרנסים מן ההברחה, והנסיעה ב„מורו קאסטל“ היתה להם דרך זולה להגיע לדרכם. לפעמים שילמו משהו לבעליהם בעסק ההברחה, בעד „הזכות“ לנסוע בספינה ההדורה הזאת.
בעלי הספינות הגדולות של אמריקה מבכרים לסכן את נפשות נוסעיהם מאשר להעביד ספנים מאורגנים באגודה, מנוסים במקצועם, ומקבלים שכר לפי הדרגה המקצועית.
"דבר", שנה עשירית, מס' 2882, 6 בנובמבר 1934 (תוספת ערב), עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 