רב החובל היהודי אומברטו שטיינדלר – 25 בדצמבר 1934

סוקולוב ושטיינדלר באונייה. מקור: דֹאר היום, 1934.

אומברטו שטיינדלר, רב החובל היהודי, על סף  נסיעתו ה-150 לא"י

לפני חצי שנה התאספה חברה קטנה במלון „פלטין“ לחוג את חג יובלו המאה של רב-החובל היהודי אומברטו שטיינדלר. רב החובל איננו בן מאה שנים. היה זה יובל נסיעתו המאה לארץ  ישראל.

החגיגה ההיא היתה צנועה ועברה במצב רוחות מדוכא. רצה הגורל, שדוקא בנסיעה חגיגית זו לרב החובל היהודי יקרה אסון באניתו שגרם למות שני עולים.

עתונאים אחדים שעלו על  ספון האניה נחמו את רב-החובל בצערו ומסרו לו את מתנת עירית תל-אביב, שנשלחה לו מאת ראש העיר דיזנגוף. אך רב החובל לא ידע מנוחה והחליף לזמן מה את גשר המפקד בהגה המכונית  ואת תאו המתנועע בחדר בנוי על יסוד מוצק. הוא הלך לחופשת השנה ובלה בארץ בחברת אשתו ובנו.

כשנגמרה תקופת חופשתו בקש להחליף את האניה הנתונה לפקודותיו, רצה לשכוח מעט את אסון „איטליה“, וקבל את המפקדה באנית הלוקסוס „פילזנה“, ושוב התחיל שט במימי הים התיכון, האיגיאי והאדריאטי, חזר לגשרו.

למעלה ממאה ושלשים נסיעות רשומות לזכותו בספרי ה„ללויד“ בקו ארץ-ישראל –איטליה. למעלה מששים אלף יהודים הביא באניתו לארץ. נפל בחלקו הכבוד להוביל את ביאליק ז"ל בנסיעתו האחרונה לא"י, נסיעה עגומה ועטופה דכאון היתה זו, ללא ריקודים ושירה; משמר כבוד, שקט, דמעה רועדת ואנחה כבושה. ויבדל לחיים נשיאנו סוקולוב – גם אותו ועשרות בחירי אומה כמוהו הוביל רב-החובל אומברטו שטיינדלר, הוא מתגאה בכך. באופן בלתי אמצעי עוזר הוא כפי יכלתו לארץ אבותיו. אילו הציעו לו ברירה בין נסיעה מענינת מסביב לכדור הארץ ובין קו א"י – היה בוחר בזה האחרון.

העולים, החלוצים הרוקדים, אוירת א"י השוררת באניה – כל אלה דרושים לו כבר ממש כהים ואוירו עצמם. באניתו ימצא היהודי החרד בית כנסת מסודר, ספר תורה, מתנה שקבל רב החובל מדוד ילין, סידורים ואפילו מחזורים. בחנוכה הוכנה לפי פקודתו חנוכיה חשמלית ענקית, שנרותיה היו נדלקים לילה לילה כמספר היום שבחג. רב החובל עצמו היה מדליק והקהל היה מתאסף, שר ורוקד. לקהל חלוצים זה ידוע היטב רב החובל. ביניהם התערב, אתם רקד, שאל לשלום זה או אחר, התענין ועזר בכל מה שיכול היה. ולפי פקודתו למדה תזמורת האניה לנגן „הורה“ – הן החלוצים אינם רוקדים „טנגו“ וגם להם מגיעה מנתם ברקוד…

שטיינדלר הוא מזיגה נפלאה של פטריוט איטלקי נלהב וציוני מובהק. וממש כמו שהוא עוקב בענין אחרי כל המתרחש באיטליה – כן נשאר ער לכל הנעשה בציונות. בנסיעתו האחרונה, בנסעו עם סוקולוב, הרב גולד, מאמריקה והרב ברודט, ממנהיגי „המזרחי“ בפולניה, הראה הבנה רבה בעניני הציונות והציע בקשר עם הקונגרס הצעה מעשית מאד, שעוד מוקדם לפרטה, אך משיגיע הזמן יקשרו בה את שמו של שטיינדלר.

לא לחנם מכנים אותו אנשי האניות, שעבדו תחת פקודתו, בשם „אב החלוצים“. בכל רגע פנוי תמצאהו בספון המחלקה השלישית, מעורב בין החלוצים והעולים. בתור „קומנדנט“ באניה הוא נותן בזה דוגמא לכל חבר העובדים, שביניהם הכניס יהודים רבים. הוא מדגיש בכל את יהדותו ומתגאה בזכותו שנפלה בגורלו ובכנוי שכנוהו. אך אין הוא מסתפק בכך ואומר די. משבגר בנו העבירו לארץ ישראל וסידרו בחיפה. אחד מחלומותיו הוא: להשריש את הגזע שטיינדלר בארץ אבותיו. את ימי החופשה הוא מבלה בארץ ובין התורמים לקרנות – ואפילו בספר הזהב – לא נפקד שמו.

„בניו“ הרבים הפזורים בכל רחבי הארץ, ישמחו לברכו במסיבה שתערך לכבודו ביום ש„יעגל“ את מספר נסיעותיו ומספר העולים, שהעביר לא"י.

ב ל.


"דאר היום", שנה שבע עשרה, מס' 87, 25 בדצמבר 1934, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s