ספינות תועות – 15 באוקטובר 1935

ספינות תועות

עונת הסתו נפתחה במערב במשחק של סערות על  פני הים האטלנטי, שהביא בהלה על יורדי הים. קריאות לעזרה נישאו מלב ימים אל היבשות. האוקינוס בלע את קרבנותיו כמימים ימימה – בלע דוגיות על נוסעיהן, נפץ ספינות אל שוניותיו, מהן שאבדו מבלי השאר זכר להן ולנוסעיהן.

אבל יש ספינות שמסבות פיזיקליות שונות אינן יכולות לשקוע במצולות ים. הספינות הללו תועות בלב ימים, באין נוסעים, נטולות תורן, פרומות מפרש; כרוחות שלא מעולם זה נישאות הן על פני הגלים, נדחפות על-ידי הרוח, באין מטרה,  עד שהן מתנפצות אל סלע או שונית.

כל קברניט יודע לספר על פגישות זועה עם ספינות תועות. הן חולפות בלילות סער כמפלצות אפלות לעיני הנוסעים המבוהלים, חולפות ונעלמות במהירות הבזק. וכך נוצרות האגדות על „הספן-התועה“, שהיו מפילות אימה על כל  יורדי-הים.

כיום ידוע לכל, שאין כאן „ספינות-רוחות“, אלא ספינות, שנעזבו בשעת סכנה מנוסעיהן, או אפילו כאלה, שכבר צללו תהומות, ומסבה בלתי ידועה חזרו והתרוממו על פני הים והמשיכו את מסען המסתורי באין תורן ובאין קברניט.

ידוע הדבר, שעל פני הימים משוטטים שברי ספינות לאלפים. באמריקה נתחברו מפות שבהן מציינים הדרכים של הנודדים הללו, בהתאם לידיעות שנתקבלו מעדי ראיה ובקשר עם כווון-הרוחות והזרמים התת-ימיים. מפות אלה נתחברו כדי לשמור את דרכי הים מהתנגשויות ואולם לא תמיד נודדים שברי הספינות בדרכים שצוינו להם במפות. תמורות שונות ופתאומיות, בלתי צפויות מראש, במזג אויר עשויות לשים לצחוק את כל עמל האדם.

המקרה המענין ביותר הוא בלי ספק זה שאירע לספינת-המשא „פריד-טיילור“. הספינה הזאת התנגשה באנית-נוסעים גרמנית ונופצה לשני חלקים. כל חלק קבע לו „מרשרוט“ אחר; החלק הקדמי נישא דרומה ושקע לאחר מסע של חדשיים במפרץ דילואר; החלק האחורי צף צפונה עד כף פורפואז ושם נתקע בשרטון. הפתרון לחידה זו נמצא בנקל. החלק הקדמי התרומם מעל שטח הים והרוחות נהגו בו כרצונן, ואילו החלק האחורי לא נראה מעל פני מים והוא נגרף על ידי הזרמים התת-מימיים.

אחד משברי הספינות הללו עבר בנדודיו המוזרים דרך של 15 אלף קילומטר. הספינה הזו „וולסטון“ נראתה 46 פעמים לעיני יורדי-ים, עד שכנראה צללה אי-שם בתהום. מעשה ברפסודה שהיתה מורכבת 30 אלף גזעי עצים, שנתפרדה מחמת התנגשות. שנה לאחר המקרה גלו להקות-להקות של הגזעים הללו במעלה ה60 ממעלות האורך המערבי. חדשים מספר לאחר-כך בצבצו הגזעים סמוך לאיים האזוריים. אחדים מהם הגיעו עד ים-הקרח הצפוני. אכן, דרך ארוכה ונפתלת ביותר היא דרך מסעם של דברי הספינות והרפסודות בנתיבות האוקינוס.


"הבֹקר", שנה ראשונה, מס' 4, 15 באוקטובר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s