קרן ים לישראל
כעיור זה, שנפתחו עיניו, כך גם אנחנו, כאילו רק עכשיו ראינו, שיש לנו ים, הים הגדול, עם אפשרויותיו הבלתי־מוגבלות.
מה הם הדרכים לכיבוש הים? שונים הם ורבים עד למאד. יש ארצות, שעיקר פרנסתן מהים, כגון נורואֶגיה או הולנד. אנגליה יצרה את כוחה העולמי, דוקא בעזרת הים. איך כבשה ימים? – בזה שבנתה אניות בלי מספר ונמלים, וחינכה דורות של יורדי־ים. אנו איננו שואפים להגמוניה עולמית, ואפילו לזרת של קרקע מחוץ לארצנו, ארץ־ישראל. אך גם אנו צריכים לנצל את חופי הימים שלנו. נחוץ לנו ראשית כל נמל גדול (חוץ מחיפה), ומקומו צריך להיות דוקא בתל־אביב. אנו צריכים ליצור צי של אניות דיוג, ובדגים למלאות במדה רבה את המחסור בבשר, שמביאים אותו מחוץ לארץ. ניצור צי אניות משא ונוסעים. נחנך נוער, שילך לעבודות ים, החל מעבודת נער בסירת הדייגים וגמור במשרות קצינים גבוהים באניות הגדולות. אנו צריכים ליצור מספנות משלנו, שנוכל בעצמנו לתקן את האניות וגם לבנות חדשות.
*
יצירת משק ימי לאומי, בקנה מדה רחב, ובלי עזרה ממשלתית, ענין זה נראה לרבים כהזיה. אבל אל נא יפחיד אותנו הדבר! לפני 15 שנה, היו תכניותיו של רוטנברג על חישמוּל הארץ פנטסטיים. עוד לפני 12 חודש היו לועגים למי שהיה אומר כי נגיע למדרגה של היום בנמל תל־אביב. כיום אין לועגים עוד ל„נמלה“ שלנו. פירושו של הדבר, שהמפעלים האלה קום יקוּמו, בזמנם הנכון, ולמרות כל המכשולים.
אמנם כאן יהא צורך גם בסכומים ענקיים של כסף, במיליוני לירות, וגם במרץ בלתי פוסק, במסירת נפש, בבעלי „אידיאה פיכס“, משוגעים לדבר, כמו שהיה משוגע בזמנו חנקין לקרקע, כרוטנברג – לחשמל. דרושים בעלי חזון ומעוף, בעלי כתפים למשוך בעול, אנשים אמיצי לב ועזי־נפש היודעים ללכת לקראת סכנה, ולחפש דרכים חדשות באמצעים חדשים.
*
דבר אחד צריך להיות ברור לנו. בענין הקמת מפעלי־ים אין לסמוך על ידים פרטיות. ההון הפרטי יחפש רווחים, ויעשה הכל כדי לקבל אותם עד כמה שאפשר יותר, ובזמן הכי קצר. אבל אנו רוצים, שהמשק הימי שלנו יקוּם על יסודות בריאים וחזקים, ובהיקף רחב, עלינו למצוא הון כזה, שלא ידרוש תיכף ומיד את הרווחים. ההון הפרטי לא יכול לעמוד תחת בקורת הציבור, בעוד שהחלק הימי של מעגלנו הכלכלי יש לו ערך חשוב מכדי להשאירו לשרירוּת לבם של סתם בעלי־הון גדול.
ובכן – יצירת הון צבוּרי לאומי, דוגמת הקרן הקיימת וקרן היסוד. עלינו להכריז על קרן ים לישראל, ולא ע"י אגודה או ליגה אלא ישר מטעם הנהלת התנועה הציונית! לולא הקרן־הקיימת וקרן היסוד כי אז לא היה לנו מעמד של חקלאים ואכרים עברים ולא תנובה חקלאית משלנו אלא רק קובצה של פרדסנים גדולים, המעבדים את קרקעותיהם בעבודה זולה. הפרוטות של המוני העם העברי בכל העולם, הן שיצרו את המשק החקלאי אף כי בחקלאות הושקעו הרבה יותר כספים פרטיים, מאשר צבוריים. כך גם בענין הים. את המפעלים הראשונים החלוציים ייצור דוקא ההון הלאומי, הוא הוא, שיכול לסלול את הדרך לים. אחר־כך יבוא גם ההון הפרטי, כגדול כקטן.
אין לנו ממשלה שתעשה זאת. ממשלת העם העברי, הוא העם עצמו. והעם בעצמו יוציא לפועל גם את העבודה הענקית הזאת.
העם ייענה, העם יתן, כי כבר נוכחנו ש„כיבוש הים“ מדובב את לבו. הרומנטיקה של הים, האניה העברית והמלח העברי מדברים אל לב הנוער שלנו כשומר וכשמירה לפנים. גם מרוחקים מתקרבים בכוח סיסמת הים.
ד. רמז ביטא בטוי יפה וקולע – „יקיצה ימית“. יש בו תוכן רב. השמירה ינקה מגעגועים על העבר המזהיר של גבורת המכבים. נזכור גם אנו שכבר היו מלחים עברים באניות עבריות, שהפליגו באומץ לב גם בימים רחוקים. איננו עושים דבר בדוי עתה מלבנו. אבותינו כבר ידעו את הים. נוכל גם אנו!
ז. טרנטוב
"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3612, 28 במרץ 1937, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 