חדירת יהודי אירופה לעסקי-ים במאה ה-18*
עם גידול מסחר ציד הלויתנים, במשך המאה ה-18, באוקינוסים ובימים אשר מעבר לציר הצפוני, הופיעו גם הרבה משלחי אניות יהודים שרכשו אניות וציידו אותן לציד זה. האניות הפליגו לאותם הימים, תחת דגליהן של דניה, אנגליה, צרפת וארצות אחרות. עסק העטרן, השמנים ועצמות הלויתנים היה עסק טוב. בשנת 1801 קנו גם שני יהודים גרמנים, ליאון מהמדן ובנו, ספינת מפרשים „מריה אליזבט“ במכירה פומבית בנמל המבורג. הם חשבו לשלוח את „מריה אליזבט“ לסיבות גרינלנד לציד לויתנים, אך שלטונות העיר המבורג הקשו עליהם מאוד את הענין ולא הרשו לאניה להפליג תחת דגלה של המבורג. ובגניזה העירונית של אותה עיר נשתמרה עד היום תעודה מענינת המגלה טפח מהתאבקותם של יהודי אירופה למען השגת זכויותיהם המלאות.
זהו כתב המלצה שהוגש על ידי הועדה המסחרית של אותה עיר לסאֶנאַט, ואשר בו מבקשים חברי הועדה להוכיח כי טובת המדינה דורשת להרשות לבעלים יהודים לשלוח את ספינותיהם תחת דגל הנמל הגרמני. ובכמה מקומות בו נושבת כבר הרוח המבשרת את בוא שויון הזכויות הכללי, ואף כי הועדה קובעת את גבול סמכותה: …„אם עדוד וחזוק בנין אניות כשהוא לעצמו ובקשר שהוא קשור עם כמה ענפי כלכלה אחרים, יועילו או יזיקו למצבה הכללי של הכלכלה המדינית שלנו…“ – היתה דעתה של הועדה המסחרית של העיר המבורג כי: „כל היתרונות האלה, של צי מסחרי מקומי ואי התלות באניות מסחר נכריות, יתרונות הם בין אם האניה ההמבורגית שייכת ליהודי או שהיא שייכת לגרמני; כי ביחס להתחרות האניות – והורדת שכר ההובלה – וריבוי אפשרויות לבצע שירותים לטובת הדגל שלנו אין שאלת אמונתו הדתית של בעל האניה באה בחשבון כלל…“ וחברי הועדה רואים חובה לעצמם להרגיע את מי שהוא מחברי הסאֶנאַט כי לעולם לא יוכלו היהודים לכבוש לעצמם את כל האניות של הדגל ההמבורגי, ואף לא את רובן. „… יקרה לפעמים, בפעולה מסחרית בודדת, יחס של יהירות ולחץ מצד סוחרים יהודים כלפי סוחרים נוצרים, אולם חברי הועדה המסחרית בטוחים כי אין כל יסוד לחשוב כן בדבר סחר אניות והפלגתן. ענף עסקי האניות הוא גדול מאוד ורחב־היקף, והמקום – מספיק בו גם לנוצרים וגם ליהודים…“ – ומלבד זה הנה אין אף ענף מסחרי אחד אשר תלותם של היהודים מן הנוצרים יהיה רב כל כך כמו בעניני המסחר הימי והאניות לכל ענפיהם: אם ירצה יהודי לבנות או לתקן את בדק אניותיו, או להטעינן במטענים, הרי עליו לפנות בכל הדברים האלה אך ורק לנוצרים – ובכדי להיוכח כי גידולם בתנאים אלה אינו יכול לעלות מעלה מעלה, מספיק לראות את נסיונן של כמה מדינות זרות שבהן משתמשים היהודים באין הפרעה בזכות ההפלגה תחת הדגל הלאומי…“
ועוד תשובה נאלצו חברי הועדה לתת גם על השאלה: „האם לא ינצלו היהודים את זכותם המיוחדת לבצע פעולות חשודות ומסוכנות תחת חסותו של הדגל ההמבורגי?..“ וחברי הועדה מוצאים: „כי אי אפשר להתחשב עם סוגי מפעליהם המסחריים של היהודים בשעה שדנים עליהם בתור בוני ומשלחי אניות, ועלינו להצטמצם רק בגבולות השאלה עד כמה מתאימים הם לזאת, במובן זה הן יחולו עליהם כל אותם החוקים וההגבלות החלים גם על הנוצרים. הם לא יוכלו לקבל את הדרכיות במקרה שתעודות־האניות שלהם תמצאנה שלא בסדר הדרוש, או שיימצא בהן החשש הקל ביותר. לפיכך אין לדאוג, כי יהיה שמוש לרע בדגל שלנו“. על סמך כל האמור באו חברי הועדה המסחרית של העיר המבורג לידי הכרה מלאה כי יש להרשות ליהודים לכבוש להם את אניותיהם. וליאון מהמדן ובנו קבלו אמנם את כל הניירות הדרושים מן השלטונות הגרמנים וזכו לראות את אניתם מפליגה לים הצפוני לעסקי הלויתנים כשבראש תרנה מתנופף הדגל ההמבורגי…
נחום אלתר
* לפי מחברתו של הרב מכס גרינולד Juden als Reeder und Seefahrer שהנני מתרגם.
"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3674, 10 ביוני 1937, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 