על שפת הירקון – 25 ביולי 1937

אין חדש על שפת הירקון. שום שינויים לא חלו במראה, אם גם נצמדו אליה לפני שנים אחדות התערוכה והיריד. כמלפני שתים עשרה שנים ויותר, מאז נטה שם „הפועל“ את אהלו, מקשטים את שפת הנחל שיחי דרדר וברקנים. כמאז מקשה השיפוע על הגישה לנחל. צריף „הפועל“ לא הפך בינתים לבנין מוצק, ומי הירקון לא נרפאו ממארתם. ונהפוך הוא: סכנת הבילהרציה מבעיתה עוד יותר.

מראה אחר לחופו הצפוני של הנחל. שם משתרע מישור יפה, אך שומם. רק מן המשולש שבין הירקון והים, במקום התמזגות שני הזרמים, מנצנצים הנדבכים של תחנת הכוח החדשה, מבשרים בנין וישוב ומפיחים תקוות אף בימי חרדה.

ואף על פי כן – דבר נפל בישראל. כמה וכמה חוטים נתמשכו – ומוסיפים להתמשך – מן הצריף הרעוע הזה אל אותה כברת האדמה הקרובה, שבה משתנים סדרי בראשית, אל אותה אתחלתא של יצירה שנולדה לנו ברגע של דמים וזועות ושהולם הפטישים בה יום ולילה מאמצנו ומעודדנו לקראת הבאות.

ואכן, שנים על שנים טיפחו חברינו את חלום־הים מתוך עקשנות מפליאה והתגברו על הקשיים הרבים; הם לא פיללו שקרוב היום וחלומם ייהפך למציאות ומשבקעה את האויר הרווי משטמה ורצח בשורת הנמל העברי, נתגייסו מיד החברים שכרתו זה מכבר ברית עם הים ונרתמו בעול העבודה החלוצית המפרכת. הם היו הגרעין לצבא הים המחשל את שרשרת כיבושנו לקראת חיי עם נורמלי בארצו. בשעה הגדולה ההיא הראינו (ה' קמוצה) לדעת מה ערך יש לספורט הימי ולהשתלמות במקצועות שלא ידענום מאז החורבן. גם מוסדותינו נוכחו כי עוותו בעמידתם האדישה כלפי  חלוצי הים. היחס משתנה והולך. הושטה יד אחים תומכת וניתנה האפשרות לסקצית הים להמשיך את תרגיליהם ולהעשיר את נסיונם בתנאים נוחים יותר. נוספו חוליות בשלשלת המסעות הנועזים בים. הנה אך זה שבה ממסעה לקפריסין סירת „טרומפלדור“ ובה ששה מחברי „הפועל“.

*

לפני שבועיים הזמינה סקצית הים של „הפועל“ את קהל מקורביה וידידיה לחגיגה צנועה. 3 סירות ספורטיביות חדשות הורדו למים והמאורע נתלווה בטכס. הכל סודר באופן פרימיטיבי, כי אין יד המארגנים משגת להוציא הוצאות. בכל זאת נדמה שאפשר היה לערוך את החגיגה ביתר הצלחה. אילו קבעו, למשל, את מועד החגיגה לא לשעת־הצהרים הלוהטת ביותר, אלא לפנות ערב – לא היה הקהל הלבוש מיטגן בחום בלי רחם. אילו העבירו את הקהל לחוף הצפוני, אל המישור רחב־הידים – היו מאפשרים לו לא רק לטעום טעם שיט אלא גם לישב בנחת וברווחה ולהתענג על המחזה; אילו שקדו להסביר לקהל את מהלך התכנית – לא היה יושב בלי ידיעה וענין. גם הקצב בהגשמת התכנית יכול היה להיות ער ומהיר יותר.

*

כאמור היה הסידור פרימיטיבי ויתכן שהדבר שת לוית־חן לחגיגת יורדי הים הבוחלים בנוחיות של תושבי היבשה. על כן הרגישה את עצמה בטוב גם תזמורת המפוחיות שתפסה שני ספסלים צולעים במרפסת הצריף. ונעמו לאזנים צלילי „תחזקנה“ מפי הכלים הפשוטים.

אחרי דברי פתיחתו של ל. סירקין הורדו הסירות הספורטיביות החדשות למים. ראשונה החליקה בקלות מתגנדרת „גלית“, אחריה – חץ „ויסעור“. עברו רגעים מעטים, וכל הנחל נתכסה סירות, מהן קטנות כזנב־הלטאה ומהן גדולות ועושות רושם. הרי „טרומפלדור“ שכבר נתנסתה במסעות הרפתקניות בלב ימים. והנה „וייצמן“ על מפרשיה והרי גם נחשון. וסירת הקיטור „ירקונה“ המשיטה טיילים פרטיים חוצה בחשיבות את הנחל הפעוט, פולטת קיטור ונוהמת מעשה־אניה. כל הסביבה כאילו קמה לחיים חדשים.

*

ואולם רגש של „ויחד יתרו“ אופפת אותך: מצד אחד אתה שׂשׂ לגרעינים הנזרעים על מנת להצמיח לנו את צי־העתיד ומצד שני נעשה בשרך חידוּדי למראה הנחל היחיד בעירנו שהוא סגור בפנינו בגלל המארה שדבקה בו ואין אפשרות להתרחץ בו וללמוד שחיה ושיט בלי ל[?].

עד מתי?

[?].


"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3712, 25 ביולי 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s