„שרה 1“ בחוף חיפה
מרחוק, בנסעי ברכבת בין עטלית וחיפה הכרתי אותה, ארבעת תרניה נזדקפו אל־על כאילו סיימה את מסע נצחונה, שמחה על בואה למולדת!
שרה קרבה לאטה לחוף הכרמל.
פתאום הוסרו מפרשיה, תפקידם נמסר למוטורים הקבועים בבטן האניה.
על רציף מל חיפה צבאו עם רב וחיכה בסבלנות לרגע ההיסטורי בו תעגון אנית הלימוד העברית הראשונה בפעם הראשונה בנמל חיפה. רטט עבר בקהל. על תרנה הקדמי בגובה גלית התנפנף בגאוה הדגל הלאומי.
כולנו נשארנו רתוקים לרציף בלי אומר בפינו. השתוממנו למראה הנאה של „שרה 1“, אף איש מאתנו לא פלל לספינה כזו, כולנו תארנו אותה לעצמנו קטנה, עלובה, ומה גדלה שמחתנו לראותה במו עינינו בדמות גאה זו.
ברוך בואך למולדת.
„שרה“ שרתנו ברוכים מלחיה העתידים לפלס את דרכם בימנו ולהחזיר לנו את עטרתנו – עטרת עוזנו בשלטון הים.
„שרה“ קרבה לרציף והשליכה עוגן – מרחוק נראו תנועותיהם הזריזות של המלחים וכעבור כמה רגעים הבחנו בדגלה הצרפתי והא"י שהועלה זה עתה על תרנה.
אין קץ לשמחתנו. אנו קרבים בסירת מוטור אל „שרה“ שלנו, תוחלתנו מימים, והנה בקורת השוטר הארצישראלי. ואנו על ספון האניה על ידי תאי הקצינים קבלינו בשמחה הקפיטן ירמיהו הלפרין, מפקד הנסיעה ומנהל המחלקה הימית של בית"ר, לאחר ברכות קצרות של ב"כ המוסדות התנהלו שיחות ידידותיות בינינו לבין הקצינים והמלחים הבית"רים. האחרונים הרבה מהם לא ראו מימיהם את מולדתם, ומה עלץ לבם, לראות את הכרמל מזדקף למולם וקורא להם שלום. רבים בכו משמחה וברכו „שהחיינו“. התחלנו לבקר את „שרה“ ולמולנו הסתדרו משמרות המלחים בבגדי העבודה הלבנים, וברכונו לשלום תל־חי.
דבר בלתי רגיל אירע: – הקפיטן קבל את המסדר והחל לתת הוראות ופקודות בשפה העברית. זוהי הפעם הראשונה לאחר אלפי שנים שכל עניני אניה סודרו בשפתנו העברית. כל המבקרים שברובם נסעו באניות זרות ואף אלו שנסעו השתוממו לשמע הפקודות העבריות.
כולם מלאו את תפקידיהם בזריזות, חיש הורדו סירות ההצלה ובמהירות הבזק החליק מישהו למטה הימה, הכרתיו, זהו אנגל! הבית"רי הארצישראלי שלפני זמן קצר עזב אותנו, וכבר מיטיב לדעת את תורת הספנות, ואף קבל הצטינות ומשמש סמל (קורפירל).
התנהגותם ומהלכם האדיבה של התלמידים הפליאתנו. איזו משמעת מפליאה כאן, פקודה, רמז – הכל הוצא בפועל חיש מהר, כאן אין מתווכחים, כאן ממלאים את הפקודה באהבה. כאן הספינה הבית"רית „שרה 1“.
לאחר שכבדנו בארוחת צהרים כיד המלך, ומי קרח, בחדר האכל המיוחד לקצינים, התחיל בקורנו באניה.
ה' אקסלרוד בעל „הכרמל פילם“ לא יגע אף הוא לטפס בזריזות על הסולמות, ועל התרנים, על גגות הקבינות וצלם וצלם בלי הרף. מימיו לא ראה ספינה נהדרה כזו, בי"ס עברי לכל פרטיו ודקדוקיו, וכאן הכל ראוי לצלום, והמכונה מצלמת והולכת. אין זאת שבעל־הכרמל פילם נדבק בזריזותם של המלחים הצעירים והתחיל אף הוא מטפס, מטפס עולה ומצלם…
בחרטומה של „שרה“ נמצאים 5 תאים, 4 תאים לקצינים, ומשרד, וכן חדר אוכל. חדר האוכל הוא החדר המרכזי ומרוהט בטעם כמו שאר חדרי הקצינים. ממוּלוֹ נמצאת תמונתו של מנהיגנו, יוצרה של בית"ר ואביה של הספנות העברית החדשה – ז'בוטינסקי ולצדיו תמונותיהם של קירשנר ורעיתו שרה יו"ר של ברית ידידי הספנות העברית האש שנתן ממיטב כספו לרכישת „שרה“ באמצעות קרן תל־חי.
ליד תאי הקצינים פרוזדור רחב, המשמש לסדור המשמרות. ממעל לו חדר הנויגציה. אל גלגל ההגה עומד בית"רי צעיר בלי מעיל הוא מפנה את „שרה“ ומעמידה כשחרטומה פונה הכרמל. על העוגן קבועות המלים „שלטון בית"ר“ וצורת מנורה. ספון האניה רחב וגדול ואפשר לסדר עליו בנקט ענקי ל־800 איש לפחות.
על הספון עולה באפנו ריח המטבח. טבח בעל מצנפת מקצועית מחייך ושואל מיד: עוגה? ומגיש לך כחפצך ממיטב מעשה ידיו.
סגן הטבח מכריז: אוכל. וכולם אצים. כל אחד צלחתו בידיו, מזלג וכף וכל הכלים הנחוצים, מסתדרים בתור ומקבלים אוכל.
ליד המטבח אפתעה. הנני מציץ למטה לבטן האניה והנני רואה את חדר המכונות הענקי. המכונן הזריז וסגנו המטפלים בהדלקת מוטורי הדיזל ומשוחחים אתך עברית צחה.
ארובות מזדקרות על ספון הקצינים, העשן מיתמר וקול תקתוק המכונות נשמע. שרה „עובדת“! חדר המכונות מצויד ב־2 מוטורים גדולים של 200 כח סוס ובו כל כלחי המלאכה הדרושים. הקפיטן מסתובב ומחייך, זוהי „שרה“… סוף סוף הגענו למולדת. בטבור האניה סולם היורד אל אולם השינה, אולם ענקי. לכל איש מטה תלויה ועל ידם חגורת הצלה, לכל תלמיד תא מיוחד לבגדיו, ולמזודותיו. מהאולם הגדול נכנסים לחדר מלחים עם תאים, ולבית־הכנסת הנאה.
הנך נבוך: – לא פללתי לראותך בכך „שרה“ ומה רבה הערצתי אליך אל יוצריך ותלמידיך. האולם נקי, אין שארית סיגריות, אף לא אבק.
בירכתי האניה הננו מוצאים כתובת „בית חולים“ וסמל מגן־דוד אדום, הצצתי פנימה לראות חולים. אולם מה גדלה השתוממותי: כל המטות מסודרות. על „שרה“ אין חולים! כולם בריאים ועליזים. כולם הורגלו לתנאי הים הקשים, נהפכו לזאבי־ים ממש. מי שלא ראה אותם במלאכתם ובעבודתם, ברוצם ובטפסם על החבלים לא ראה אקרובטים מימיו, לא ראה ימאים מימיו.
ולבסוף התרנים, 4 תרנים לה ל„שרה“ גובה התורן 30 מטר!
והגדול בהם מניף בגאוה את דגלנו הגאה עם תכלת לבנו המבהיקים בשמש היום.
על „שרה“ ישנן 5 סירות הצלה של תמרונים, מהן 2 עשויות פלדה. הקפיטן מחייך אלי, אולם איני מבין צרפתית. חיש נמצא אחד התלמידים המשמש לנו מתורגמן.
הוא נפנה ובהתלהבות רבה מסר לי את שביעת־רצונו ושמחתו לשמש חובלה של „שרה“. הוא הקפיטן Bianchi עבד באניותיה הענקיות של מסג'רי מריטים, ועתה עלה לשמש את „שרה“ ומה רבה עליצותו על כך.
הבאתי לכם למולדתכם את ספניכם הראשונים – אמר הקפיטן – את ספינת בית הספר העברי הראשון והריני תקוה שלא תתאכזבו ממלחים אלה.
ב„שרה“ כבר שרתו וגמרו את חוק למודיהם 70 תלמיד, בני 2 המחזורים הקודמים, עתה משמשים 40 תלמידי המחזור השלישי. רוב הקצינים הם בוגרי המחזורים הקודמים, עתה מוכנה „שרה“ לקבל בארץ־ישראל את המחזור הרביעי.
המוכנים אתם הנוער של ארצנו לכבוש את ימכם?
„שרה“ מחכה לכולכם!
ש. רוזנבוים
"הירדן", שנה ד', גליון 648, 3 בספטמבר 1937, עמ' 19. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 