המשק העברי בארץ־ישראל בשנת תרצ"ז
[…]
בספנות
האניה „תל אביב“
בספנות עצמה היתה לנו בתרצ"ז האבידה הכבדה של ביטול קו חיפה־טריאֶסט ע"י האניה „תל־אביב“, בת 10 אלפים טון. האניה נמכרה (ויש אומרים כי גם המכירה בטלה) בשליש של מחירה ולמעלה ממאה עובדים איבדו את פרנסתם הימית.
האניה היתה עובדת בהפסד גדול, וסובלי ההפסד הם בעלי המניות של החברה שקיימה אותה, יהודים מגרמניה. אומרים שיוזם החברה ומיסדה מכר את האניה לחברה ב־80 אלף לא"י אעפ"י ששויה האמיתי היה הרבה יותר נמוך. חוץ מזה עבדו בלי הפסד הסוכנות שמכרה את הכרטיסים והחברה שהיתה הקבלנית להספקת צרכי האניה המרובים.
אחד הליקויים העיקריים של האניה היה ביוקר ההנעה שלה. מכונותיה היו מטפוס ישן והסקתה בפחמים עלתה ביוקר רב. אולם לא רק מומיה היא הכריעוה. נכון הוא שלא היו לה די נוסעים, אם כי כל יהודי שנסע בה היה שבע רצון מסדריה ומהאוירה העברית שבה. אף חברות פירות ההדר והסוחרים הארצישראליים לא נתנו לה די משא להוביל לטריאֶסט וחזרה. האניה עודנה רובצת בנמל חיפה, כמזכרת רשלנות של הצבוריות העברית בארץ ישראל, בשטח הימאוּת.
אניות „עתיד“
חברת „עתיד“ לאניות משא, אף היא משל עולי גרמניה, מכרה השנה אחת מארבע אניותיה ונשארה עובדת בשלוש מהן: עתיד, עמל וריכארד בורכארד. קו שירותה – בין ארץ ישראל לארצות השכנות על החוף המזרחי של ים התיכון. רוב העובדים באניות האלה עברים. חברה זו סובלת מהתחרות חברות אניות מצרית ויונית ואניות שכורות ע"י בית מסחר יהודי בארץ ישראל (אניות בלי עבודה עברית), ויש לה הרבה להתאונן על סוחרי ארץ ישראל שאינם מעדיפים אותה, כמגיע לה. עתידה תלוי הרבה בהסכם בין החברות העובדות באיזור זה.
„הר ציון“ ו„הר כרמל“
קו האניות המצליח הוא של ה„לויד הימי הארצישראלי“, השייך למיסדו, י. ברקוביצ'י מרומניה. שתי אניותיו „הר ציון“ ו„הר הכרמל“ בנות 5000 טון מובילות משאות ונוסעים בין חיפה לקונסטאנצה. רוב העובדים בהן, וגם רבי החובל שלהן, עברים. ההנהלה המסחרת של הלויד היא טובה והעסק מכניס רווחים. ל„לויד“ יש תכניות הרחבה.
עוד ספינת משא, העובדת בין חיפה לקונסטאנצה, „חנה“ שמה, החלה השנה עובדת בעבודה עברית.
חברת „נחשון“
הסתדרות העובדים העברית יסדה השנה את חברת־הים שלה „נחשון“, שקנתה, בצעד ראשון לפעולתה, ספינת משא קטנה, „רחף“ שמה, בעלת קיבול 200 טון. נחשון עובדת בשיתוף עם חברת „עתיד“.
הדייג
תרצ"ז תירשם כשנת התחדשות הדייג העברי. הסתדרות העובדים והסוכנות היהודית עזרו לספינת הדיוג הפרטית „ביכורה“, לחדש את עבודתה, ובה למדו כמה פועלים את מלאכת הדיוג. במחצית השנה רכשה חברת „נחשון“ עוד סירת־דיוג, „סנפיר“ נקרא לה, ואף זו החלה מיד עובדת בדיוג בחוף הצפוני של הארץ. „ביכורה“ הפסיקה לעבוד, מחמת הצורך בתיקון יסודי בה והוא – החלפת המניע, שאינו מתאים לה והאוכל יותר מדי דלק.
בים כנרת
בים כנרת נתחדשה הספנות בהתחלה קטנה. קיבוץ „בתלם“ הזקוק לסירות כאמצעי תחבורה על פני הים עם הישובים העברים הקרובים, החל עובד בהובלת משא, זיפזיף לבנין בישובים הסמוכים.
הליגה הימית
„היקיצה“ הימית העברית עשתה, איפוא, בתרצ"ז משהו, אלא שכל זה מעט ואטי, לעומת הצרכים והאפשרויות.
השנה נוסף סניף הליגה הימית העברית בתל אביב, לאחר שבשנה הקודמת נוסד הסניף הראשון בחיפה. בכינוס ימי שנתקיים באניה „הר־ציון“ נוסדה הליגה הארצית והונח לה שם: „חבל ימי לישראל“. במשך השנה נרשמו לחבל למעלה משבעת אלפים חברים, וסניפים נוספו לה בירושלים, בפתח תקוה ועוד. בחדשים האחרונים של השנה נוסדה ליגה מתחרה מיסוד הראֶויזיוניסטים.
ספורט והכשרה
השנה נתקבלו כמה עובדים מארץ ישראל לאניות סקאנדינאויות העוסקות בהובלת הדרים מארץ ישראל לחופי אירופה. „הפועל“ ו„זבולון“ רכשו במשך השנה סירות ספורט קטנות, ו„זבולון“ גם ספינות־לימוד קטנות. בני נוער רבים שואפים לספנות, והופיע גם טיפוס הנער הבורח מבית הורים ומתקבל בלי ידיעתם לעבודה באניה.
ועדת הים של הסוכנות
ועדת הים של הסוכנות היתה פעילה כל שנת תרצ"ז בכל שטחי הימאות, וכל מה שנעשה בשטח הנמלים והספנות, הדיוג והתעמולה, בקשרים אתה ובעזרתה נעשו.
בתעופה
[…]
"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3756, 17 בספטמבר 1937, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 