„שרה א'“ נלחמה במשברי-ים אדירים ויכלה להם
ראפורט ימי של מפקד הספינה „שרה א'“ מיום 26.1.37 עד היום
יום ד', 26 בינואר:
אחר חצות אנו פוסחים ע"פ בוניפציוס, כשאנו משאירים אותו משמאל. סער חזק (9 באלים). בבוקר יורדת הרוח ונעשית קלה ונוחה (מערב-דרום-מערב). עוברים את קצהו הדרומי-מזרחי של האי קורסיקה במרחק שלשה מילים מן החוף. בשעה 14.05 לפי זמן טוניס נמצאים במרחק 1.1/4 מיל בערך מפי הנהר גולו ושני מילים מן החוף. התקפת-רוח פתאומית מן המזרח (הצד ההפוך) משלכת אותנו לצד החוף בתוך איזור של זרם חזק. בשעה 14.12 ההגה אינו נשמע. ניתנת פקודה להוריד מיד את המפרשים, למכונות – בכל הכח חזרה. קובעים היתקלות בשרטון, שנוצר בהשפעת הנהר גולו והזרם הימי הגנואי. התקפת־הרוח פסקה, הים שקט, בריז קל בכיוון הקודם. במשך כל עודף היום והלילה אנו מנסים לרדת מן השרטון באמצעים שלנו ובעזרת עוגן נוסף, המנועים והמפרשים. בזמן התמרונים הללו נפצע באופן קשה ע"י מנוע המכונאי הראשי שטיינברגר ונותח מיד ע"י רופא הספינה, הד"ר הבנשטרייט. כשראיתי את אי-התועלת בנסיונות האלו שלחתי אור ליום 27 בינואר בסירה אל החוף את הקצין בלס ואת הקומיסר קרתגי, כדי לבקש בבאסטיה, הנמל הקרוב ביותר של קורסיקה, הנמצאת במרחק 13 מיל ימי צפונה, עזרה ולהודיע לב"כ חברת-הביטוח. בשעה 15 הגיעה סירת-מנוע „ליז'ו“, שהציעה את שרותיה. כשראיתי שאמצעיה אינם מספיקים שלחתי מיד להודיע למפקד הנמל. בשעה 21 מגיעה ספינת-משמר מונועית „סוקו“. אנו משליכים בעזרתה קדימה את עוגננו הימני וה„סוקו“ מנסה למשוך אותנו קדימה וימינה. פקעת העוגן אינה פועלת בשל הלחץ הגדול.
יום 28 בינואר:
בשעה 2 בלילה, עוזבת ה„סוקו“ את שרה א', כדי לחזור למחרת בבוקר, אולם היא חוזרת רק ב-29 בינואר בבוקר. מודדים את העומק של תנודת החולות וה„סוקו“ מנסה למשוך אותנו לאחור בעזרת העוגן השמאלי, שהושלך אחורנית. הרוח עולה לשעת הצהרים עד 7 באלים ועוברת לסער. הים סוער. בעקב דפיקות חזקות בקרקע מורגשת בבוקר עליה ניכרת של המים; משאבות המנוע והיד העובדת בלא הרף אינן יכולות למלא את תפקידן. קרוב לשעה 14 עולים המים באולם המכונות ובמעונות התלמידים. בשעה 15 נותן המפקד פקודה לכולם להתכונן לעזוב את הספינה. בשעה 16.30 עולים המים מעל לבסיסי-המכונות. נאום קצר של המפקד, „התקוה“. 17.30: הים סוער באיבה נמרצת, ה„סוקו“ נאחזת בקשי ע"י ה„שרה א'“. בהשגחתו האישית של המפקד נעשית הורדת כל האקיפז' ל„סוקו“. הקצין הראשון, א. בויבסקי, הבוצמן, האיטלקי דואיליו ביוני והמלח הצרפתי איומארי לי מוין מסרבים לעזוב את הספינה קודם שיעזבנה המפקד (אחר כך נתברר, שנשאר על הספינה גם תלמיד אחד, מפקד השמורה פרנקל). אחר שחזרתי פעמים אחדות על הפקודה למסרבים וראיתי את מצבה המסוכן של ה„סוקו“, צוויתי על המפקדה לצאת לדרך. הסערה מתחזקת קרוב לחצות לילה עד לעשרה באלים, הספינה מקבלת דפיקות מטרידות, המים מציפים את המכונות לגמרי וכ-3/4 של המעונות. בעזרת האקיפז' שנשאר מצילים מפרש שהותר. שתי סירות-הצלה (מס' 3 ו-5), שהורדו לפני-כן נשברות על צד הספינה. לפנות בוקר הוקלה הרוח במקצת.
יום 30 בינואר:
בשלש שעות בבוקר באה סירת-מנוע איטלקית „מאריה לואיזה“ עם הקצינים דליון ובלס, שעלו עליה בבאסטיה מיד אחר שבאו התלמידים שמה. בשעה 9 בא לספינה ב"כ חברה ליבורנאיית, מהנדס ג'יאקו, שנשלח ע"י סוחר חברת־הביטוח האיטלקית בבאסטיה, והודיע, ש-3 ספינות מושכות נמצאות בדרכן מליבורנו למקום-השרטון. בצהרים מגיע הסער עד 8 באלים. אני מסיים את המשא-ומתן בלוית הסערה ההולכת וגדלה. בשעה 16 עובר הסער לציקלון ומגיע עד 11 באל! בחוף נעקרים עם שרשיהם עצים בני חמשים שנה, נופלים עמודי טלגרף, נישאים גגות. בשעה 17.16 נכרת חוזה „נו קיור – נו פיי“ לשם הצלת הספינה מן השרטון. הרוח מתישבת קצת. „מאריה לואיז“ יוצאת לבאסטיה על אף הסערה. הקצין דליון נשלח עליה לשם סידור סופי של החוזה.
יום 31 בינואר:
לפנות ערב שוקטים הסערה והים. מתברר, שגם סירת-הצלה שלישית (קטנה) יצאה לים. בשעה 18 אני שולח לבאסטיה (על סירה המעבירה מן הים עד החוף) לשם קבלת ידיעות על הספינות העומדות לבוא, את הקצין בלאס ואת התלמיד פרנקל, שמגיעים לעיר ברגל בשעה 23.
1 בפברואר:
בשעה 10 באה הספינה המושכת „טיטו“ בעלת 800 כח סוס ו„נטונו“ בעלת 400 כ"ס עם משאבות ועם כל האמצעים הדרושים. הם נתעכבו לרגל הסערה על-יד האי אלבה. עליהן באו באי-כח החברות נורי וקייזה מליבורנו, שדרשו כריתת חוזה חדש מתוך איום לעזוב מיד את הספינה למשחק הגורל. כעבור חצי שעה בא המהנדס ג'יאקאי עם ב"כ חברת-הבטוח. בהסכמתו של זה האחרון ועל פי הוראה מברקית של חברת-הביטוח נחתם החוזה של „ללויד“ „נוקיור נו פיי“ (אין הצלה, אין תשלום). בשעה 11 ניגשת „טיטו“ לעבודה ומתחלת לשאוב את המים. לפנות ערב מיובשת הספינה עד רמת 25 ס"מ והן מתחילות למשוך אותה קדימה וימינה. בשעה 24 פוסקת העבודה עד שעה 8.30 ליום 2 בפברואר. הספינה התקדמה כ-10–15 מטר.
3 בפברואר:
בבוקר מביאה ה„מאריה לואיזה“ משאבה מנועית קטנה, שמוצצת את המים החודרים ומחזקת את הספינה במצב יבש לגמרי. הולכת וגדלה רוח צפונית-מזרחית העוברת לסער. בשעה 18 מתבקע כבל של „טיטו“, כש„שרה א'“ כבר שטה מעל פני הים. ה„טיטו“ מפלגת לבאסטיה ומשארת את המשיכה ל„נטונו“ החלשה יותר. קרוב לשעה 20 מתחולל סער איום, המגיע בלילה עד עשרה באלים. במשך הלילה הושלכה „שרה א'“ למרחק 1 מיל דרומה, קרוב לשרטון חדש. ה„נטונו“ עומדת בקשי במערכה ומסכנת את עצמה. התזועות מגיעות עד למכסימום בהמשך הלילה. המים המתגברים על המשאבה ממלאים שוב את המכונות ואת רחם הספינה.
4 בפברואר:
בשעה 4 בבוקר נשמע קול נפץ חזק והספינה כורעת ב-30 מעלות לצדה הימני. בשעה 7.30 נותן המפקד פקודה קטיגורית לכל הנשארים לרדת והוא דורש מן הקצין הראשון לשמש דוגמה. מלחי ה„מאריה לואיזה“ מעבירים את האקיפז' של „שרה א'“ ל„נטונו“, כשהם מסכנים את נפשם. „נטונו“ נעקרת מעגנה ומפלגת לבאסטיה. המפקד נשאר יחידי על „שרה א'“. קרוב לשעה 13 מתמלאת הספינה מים עד הספון. המשברים עוברים על הספון משני עבריו. הדחיפות נעשות קלות יותר והספינה עולה. בשעה 16 באה, לפי פקודת המנהל הראשי לעניני-ים, סירת-הצלה של נמל באסטיה, „דוקטור ואטילה“, עם הקצין דיליון. אני מסרב לעזוב את הספינה. הסירה, מתוך סכנה להישבר על עברי-הספינה, מסרבת לחזור. איני רוצה לסכן חיי אנשים רבים, אני עוזב את הספינה. בשעה 18.30 מגיעים לבאסטיה.
5 בפברואר:
ביום 5 בפברואר העידותי בפני המנהל הראשי לעניני-הים וביום 7 בפברואר – בפני בית-הדין המסחרי (טריבונל די קומרס).
7 בפברואר:
בשעה 16.15 הביאו ה„טיטו“ וה„נטונו“ את „שרה א'“ לבאסטיה והיא השתקעה בים-החוף.
י. הלפרן,
מפקד הספינה „שרה א'“.
"הדגל", הוצאה חד פעמית, 25 בפברואר 1938, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 