יעקב שמר, הי"ד
ליום השבעה
איש מדות, רחב־כתפים, פנים עגולים, שזופי שמש ורוח ועינים מביטות נכחן מתחת לכובע־הפקק הקולוניאלי רחב־השולים, שהתאים בצבעו לצבע בגדי־החאקי, עם המכנסים הקצרים שאפפו בפשטות את גופו האמיץ והמפותח. בפיו תקועה מקטרת אנגלית ובה אש־תמיד, – דמות של שובע אזרחי וטוב־לב טבעי.
וכמה שונה היה האיש בפנימיותו, בלבו היהודי ההולם בקצב התקומה והבנין, בהגותו הגות־תמיד בתכניות חדשות לפתוח המקצוע, שלו הקדיש את כולו מיום שהשתקע בארץ.
המנוח, שנולד בקאמניץ־פודולסק, עבד במשך שנים כרופא־אניות בקוי שירות אנגליים ופולניים. מדד ארצות וימים והתקרב אל מקצוע הימאות והדייגות קרבה נפשית, עד שהתמסר ללימודו היסודי וגמר בית ספר ימי בלונדון במקום שרכש לו התמחות בענף הדייג. משהשתקע בארץ החליט לעזוב את הרפואה ולהקדיש עצמו למטרה חלוצית הקרובה לרוחו: להקמת מקצוע הדייגות וביסוסו בארץ. והחלטה זו הגשים ברוב מאמצים. עבד כפועל פשוט בעבודות העירייה למחייתו ובערבים היה מתמסר כולו לתכניותיו ולעבודה האירגונית, שבלעה את כל מרצו וחומו.
הוא התקשר עם 30 מחברי „הפועל המזרחי“, שנרשמו כמועמדים לקבוצת דייגים והכניסו כל אחד סכום מסויים בתנאים, שעובדו על ידו. נרכשת סירת־מניע והתחילו בעבודה ליד עכו. לסוף חלה ריאורגאניזאציה בדבר וחברי „הפועל המזרח“ היוו את הגרעין העיקרי ביסוד כפר הדייגים שהוקם על ידי המנוח על אדמה ממשלתית, שניתנה לו, אחרי משא ומתן והשתדלויות ממושכות, על שפת מפרץ חיפה, בין הקריות ועכו.
עם גבור המאורעות לא ידע ליאות לתקנת צרכי בטחון וציוד מספיק של מכשירים. לשם כך ניצל קשרים והשכים יום־יום לפתחי השלטונות. ובשעות הפנאי היה לומד ומלמד את המתיישבים פרק בתורת התגוננות שהיה מצוי אצלה בדרך חייו בתוך רופא־צי.
אם נעשה משהו אצלנו ביסוד חברת מניות לדיוג והבאת המומחה הד"ר שקלובר מגרמניה – הרי הרבה מזה יש לזקוף על חשבונו של הד"ר שמר.
דוד ישראלי.
"הצֹפה", שנה שנייה, מס' 225, 21 בספטמבר 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 