שרות המסחר עם החופים הקרובים
תהליך ההתפתחות הכלכלית הופך את ארצנו לא רק לתחנה חשובה לגבי המסחר העולמי, אלא בעיקר לשוק מרכזי לכל ארצות המזרח התיכון, הסמוכות לארץ ישראל, וירידי המזרח בתל אביב, הגדלים לנגד עינינו בקצב מהיר, משמשים אספקלריה כנה לתהליך הזה.
המצב הגיאוגרפי של א"י ושכנותיה כשהוא לעצמו משמש גורם לפתוח השרות הימי הקרוב. ריכוזם של אוכלוסי ארצות אלה לאורך החוף, קרבתם של האיים הרבים בחלקו הצפוני של הים (קפריסין, כרתים, האיים האגיים), רבוי הנמלים הקטנים לאורך החוף בארצנו, (טנטורה, עתלית, קיסריה, עזה, אשקלון), וכן בארצות השכנות, כל אלה הופכים את ההובלה בים לדר הטובה ביותר לגבי חלקו הגדול של סחר הפנים והחוץ בארצות אלה ותובעים את זכותם לפיתוח תנועת הספנות הזעירה נושאת המסחר המקומי בין הנמלים הרבים והקרובים האלה.
אם להוסיף לכך את העובדה, שאין שרותי מסילות בארצות המזרח התיכון (ובפרט בארצנו) מפותחים עד כדי ספוק מלא של צרכי ההובלה הגדולה וענפי מסילות־הברזל המקשרים את הארצות זו לזו דלים, או שאינם במציאות כל עיקר, תתברר ביתר ברור הנחיצות בשרות־ים זו, העלולה להוזיל פי כמה את מחירי הטראנספורט הקרוב.
המסחר בין א"י לסוריה מגיע עד כדי סכום של 1.100.000–1.300.000 לא"י לשנה, בין א"י למצרים – 1.300.00–1.400.000 לא"י, בין א"י לקפריסין – כ־100.000 לא"י, א"י לטורקיה – כ־200.000 לא"י, א"י ליון – 57.000 לא"י, בס"ה תנועת סחורות עד כדי סכום של 3 מיליונות לא"י לשנה. מספר הספינות, שעגנו בנמלי א"י בשרותי ההפלגות הקרובות, הגיע במשך 1932 עד כדי 829 אניות, שבית קבולן 1.170.021 טונות.
תנועת מסחר־החוף הקרובה הזאת הולכת ומתפתחת יותר ויותר. בגלל המסחר עם החופים הקרובים בקרו בנמלי הארץ אניות שבית קבולן:
בשנת 1928 622.967 טונות
בשנת 1929 846.712 טונות
בשנת 1930 864.465 טונות
בשנת 1931 880.690 טונות
בשנת 1932 1.170.021 טונות
גידול תנועת האניות לא נפסק במשך כל הזמן. במשך 4 שנים גדלה התנועה כמעט ב־100%.
אבל בתוך כל הצי הזה, המשמש את מסחר החוף של א"י, היה חלק האניות המקומיות רק 0,2% – שתי עשיריות מאחוז אחד!
ברם בזמן האחרון זז משהוא בשטח חדירתנו לעבודות הים. עולים בעלי הון פונים ליסד חברות־אניות, רוכשים אניות קטנות המתחילות בשרותים קבועים בין חופי א"י והארצות השכנות (מצרים, סוריה, קפריסין, טורקיה, יון); הולכים ונעשים נסיונות להכנסת צעירים לעבודת הים.
בשנים 1928–1932 עלה הטונאז' של ספינות א"ייות, שנכנסו במשך שנה לנמלי הארץ מ־1.294 ט. ל־2.158 ט. ביחוד גדולה ההתקדמות, ביחס לספינות־קיטור מקומיות. אלה נכנסו לנמלי הארץ,
בשנת 1928 – – – –
בשנת 1929 5 אניות בעלות 222 ט.
בשנת 1930 10 אניות בעלות 177 ט.
בשנת 1931 15 אניות בעלות 354 ט.
בשנת 1932 15 אניות בעלות 1.138 ט.
מספרים אלה מעידים על התנאים הנוחים לגבי האיניציאטיבה המקומית לחדירתה בשטח הכלכלי החדש של ארגון הספנות בחופים הקרובים, אולם מה קטן עוד חלקה של א"י בשרות חשוב זה. ועלוב כמותו היה עד עכשיו מקומו של הישוב העברי. לפי מפקד האוכלוסים של שנת 1931 היו עסוקים בא"י בהובלה ימית 1.791 איש – ובהם רק 111 או 6% יהודים. המספר הזה כולל את עובדי הנמל, סטיבדורים, עובדי הסוכנויות של אניות, בעלי הסירות וספניהם וכו'. בסדור חייהם החדשים בא"י הצליחו היהודים לחדור לענפי הכלכלה השונים – לחקלאות, לתעשיה, להובלה, למסחר ולתפוס מקום חשוב בכל הענפים האלה. ורק הענף הזה – עבודת־הים – היכול לפרנס מאות משפחות ולהיות משען חשוב לבנין משקנו בארץ – נשאר כמעט נשאר כמעט „נקי מיהודים“.
א. פ.
"הארץ", שנה י"ז, מס' 4419, 31 בינואר 1934, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 