איך באה האניה הראשונה
עם בוא יום השנה לקיום נמל תל־אביב הננו רואים לנו לחובה לעזור לרושמי ההיסטוריה בכמה פרטים מקוריים שיגוללו במלים קצרות את פרשת נמלנו.
הדבר היה בסוף חודש אפריל 1936. חכינו לאנית מלט (מחברת ספאלאטו) מיועדת למר יוסף לוין. חשבנו אז שהמהומות לא תימשכנה יותר משבוע ימים. אולם טעינו. משרד לשכת המסחר המה אז מסוחרים שבאו להתיעץ מה לעשות ברכוש היהודי שנשאר ביפו ואיך אפשר להעבירו לתל אביב. באחת הישיבות המשותפות של לשכת המסחר עם אגודת עמילי המכס הוחלט פה אחד שאין כל אפשרות לשוב לנמל יפו וצריך להפנות את כל המשלוחים לנמל חיפה, ומובן מאליו שעלינו להפנות את אניתנו „צ'טוורטי“ לנמל חיפה, אולם בטרם החלטנו לעשות זאת, שאלנו את מר יצחק רוקח, אם אין אפשרות להשיג רשיון לפריקת אניתנו „צ'טוורטי“ בחוף תל אביב כשם שעשינו זאת בחוף עזה לפני פרוץ המאורעות. בחיוך, שהיה בו גם משום לגלוג, ענה לנו מר יצחק רוקח, כי עוד מוקדם לדרוש פריקת סחורה בחוף תל אביב. צריך קודם שיתנו לנו אישור לבנות נמל ואחר כך נדבר על פריקה. התשובה לא סיפקה אותנו ומיד פנינו בטלגרמות [..?..] המרכזית על מחלקותיה השונות ובקשנו לתת לנו את האפשרות לפרוק את סחורותינו בחוף ת"א. בתשובה לטלגרמות נתקבלה תשובה מנציב מחוז יפו בה הוא קבע לנו ראיון ע"י קצין מחוז תל־אביב, כדי לקבל יותר פרטים על דרישתנו. בוא ביום עברנו אצל כל הסוחרים המביאים סחורות כבדות, כגון מלט, פחם [..?..], עצים ובקשנוּם להצטרף לדרישתנו ההגיונית.
ביום שלישי למאי 1936 הגיעה האניה „צ'טוורטי“ לחוף יפו וחיכתה יותר משעה, וכשראתה שאין אדם פוגש אותה הרימה עוגן והפליגה לנמל חיפה. באותו יום אחרי הצהרים קבלנו טלגרמה מרב החובל של האניה ש[..?..] כדלקמן: הגעתי הבוקר לחוף יפו. חכיתי. איש לא יצא לקראתי. הפלגתי לחיפה ומחכה להוראות.
על זאת ענינו בטלגרמה דלקמן: התקשר עם משרדנו בחיפה. אל תעשה שום צעד לפריקת הסחורה בחיפה. חכה להוראותינו.
ורב החובל התנהג בהתאם להוראותינו.
ב־15.5.36 בערב נתבקשנו לביתו של מר יצחק רוקח. מצאנו שם מסוּבים כמה עסקנים חשובים. שם נודע לנו כי נתקבל רשיון לפריקת סחורות ידועות בחוף תל אביב, ויש לחכות לטלפון מירושלים בדבר הסידורים הטכניים שיש לעשות. חוטי הטלפון היו מנותקים בארץ וקשה היה באותו ערב לקבל חיבור מחוץ לעיר, לכן הוחלט להיפגש למחרת על מנת לנסוע לחיפה ולסדר עם רב החובל את הבאת האניה „צ'טוורטי“ לחוף תל אביב.
והאניה מחכה כבר בחיפה כשבועים, ורב החובל אינו יודע כמה פיצויים עליו לדרוש מאתנו. הוא חשב שבאנו לסדר אתו את פריקת המלט בחוף חיפה, ומה השתומם כשהצענו לו, ואחר גם דרשנו בכל תוקף, לפרוק את המלט בחוף ת"א. בצחוק ובלעג ענה לנו שלא יסכים לעשות נסיונות עם האניה שלו ולהביאה למקום ששום אניה לא עגנה בו כל ימי היות יבשה וים. הוא לא רצה להמשיך את הויכוח והפנה אותנו לעורך דין שלו. אחרי דין ודברים ממושך ולאחר שהתחייבנו התחייבות כספית הן בעד שלמות האניה, הן בעד שלום ספניה והן פיצויים עבור עיכוב האניה והבאת האניה לתל־אביב, הסכים רב החובל להביא את אניתו תל־אביבה.
ב־18.5 בשעה אחת עשרה בלילה הפליגה האניה „צ'טוורטי“ מחוף חיפה לתל אביב אחרי שהצטיידה במכשירי פריקה הבאים: שתי סירות קטנות על ספון האניה, וסירה גדולה שהיתה קשורה מאחוריה. כנהוג הודיע משרדנו באותו יום למנהל המכס ביפו כי ב־19.5 אנו מחכים לאניה „צ'טוורטי“ עם מטען של 850 טון לחוף ת"א, והעתקות נשלחו למנהל הנמל ולרופא ההסגר ביפו.
ביום 19.5 בשעה 11 בבוקר, אחר כמה קשיים גדולים זרקה האניה „צ'טוורטי“ את עגנה בחוף ת"א, היא האניה הראשונה בנמלנו.
וזו היא ההודעה הראשונה שקבלנו בנמל החדש לפי מנהגי האניות: חוף תל אביב, 19.5.36. לכבוד ה"ה פדרמן את מרכּוס, חוף תל־אביב. א.נ. יש לי הכבוד להודיעכם שהאניה „צ'טוורטי“ הגיעה הבוקר לחוף תל אביב. בשעה 11 זרקה את העוגן ובשעה 11.30 התחילה בפריקת המלט. בכבוד רב ו. ש. וקריץ, רב־חובל.
באותו יום אחרי הצהרים ירד רב־החובל לחוף ונתקבל בשירת „התקוה“ בהתלהבות גדולה מצד הקהל הרחב. הצגנו אותו לפני הנהלת המכס והחוף ובאי כוח ועד הנמל. היה גם נוכח מפקד משטרת תל אביב, המיור הרינגטון, ורב החובל פנה אליו בבקשה להעמיד משמר שוטרים על האניה, על כל צרה העלולה לבוא מצד הים. בקשתנו זו נתמלאה. רב החובל הוזמן להיות נוכח בזמן הכנסת שק המלט הראשון למוזיאום תל אביב. לפי החוזה שעשינו עם רב החובל בחיפה צריכה היתה האניה לעגון ששה ימים לשם פריקת המטען שלה בחוף ת"א אבל מחוסר כלי פריקה ובגלל מזג האויר לא היתה אפשרות למלא את ההסכם.
ביום בהיר אחד אחר הזמן המוגבל, ירד אלינו רב החובל מהאניה מיואש ופנה אלינו ואמר מי יודע עוד כמה חדשים יהיה עליו להשאר כאן. אולי היה יותר כדאי שיסדרו עבורי דירה בתל אביב שלא אצטרך כל יום לראות את מצב הפריקה העלוב. ואמנם היו ימים שלא פרקנו יותר מ־12 טון ליום.
עלינו להודות לקפיטן זאב־הים ועוזרו קפיטן פודולי על התמסרותם הנפלאה ועל שלא אמרו נואש. בתור אנשים שפרנסתם על הים ומכירים את העבודה על הים, לא האמנו שצעירינו חברי „הפועל“ ו„זבולון“ יוכלו לעמוד בפני קשיים כל כך גדולים ולהתגבר עליהם. המשמעת והסדר היו למופת מצד ספנינו הצעירים. הסבלים עבדו גם הם קשה מאד. היו נכנסים עד החזה למים וסוחבים על כתפיהם את שקי המלט בשירה וריקודים.
עדים אנו שלילות רבים לא ישנו ספנינו הצעירים ומפקדם ועמדו על המשמר בפחדם שלא תישבר חס וחלילה סירה, שלא תטבע או שלא תבוא התקפה מצד הים. לא היה אז שום מחסה לכלי השייט שלנו. גמרנו סוף סוף את פריקת האניה „צטוורטי“ אחר שעגנה שלושה שבועות, בערך, בחוף תל־אביב. מובן ששילמנו לאניה פיצויים.
יש להודות הרבה לה"ה יצחק רוקח ומר בר־כוכבא מאירוביץ, למר בן נחום על שעזרו לנו בסדור הענינים עם רב החובל של „צטוורטי“. לא כל חברת אניות רצתה אז לשלוח אניותיה לחוף תל־אביב. הם טענו, שזה יגרום להם הפסד כספים וזמן, ואמרו: אנו נבוא כאשר יהיה החוף מסודר, והפריקה בו תהיה יותר מהירה.
היו סוכנים שלא האמינו בכלל בקיום נמל זה, אך אנו שכרנו אניות על חשבוננו, כמו שנהגנו בחוף יפו, להביאן אך ורק לחוף תל־אביב. בזה נתנו דחיפה ענקית לחופנו זה. היו מקרים שאניותינו היו עוגנות ומחכות יותר מ־20 יום בכדי לפרוק מטען של 400 טון, ובכל זאת לא אמרנו נואש, והיינו פורקים את הסחורות אך ורק בנמל תל־אביב, ולא כאשר עשו אניות אחרות, שהיו באות רק מראית עין, וכאשר ראו שאין אפשרות לפרוק במהרה, היו מפליגות לחיפה מבלי להתחשב עם דרישת הסוחרים. כשהיו הדרכים בארץ בחזקת סכנה ומסילת הברזל לא היתה מספיקה להעביר את הסחורות מחיפה לתל־אביב, התקשרנו עם חברת „נשר“ והעמדנו אניה מיוחדת שהיתה מעבירה את המלט שלהם לתל־אביב דרך הים. אז העסקנו בעבודה חמש אניות דלקמן: גלטיה, גוארגיה, הליניקי, דימוקרטיה, לטיף ובזמן האחרון אנו מעסיקים את האניה סן נקולה.
בחדשים הראשונים היינו נותנים לנמל תל־אביב מ־60–70 אחוז היקף הפריקה בו. גם בזמן האחרון, אחרי אשר הרבה אניות התחילו לעגון כאן, נשאר חלקנו בעבודת הנמל 40–50 אחוז.
כמות האימפורט שהכנסו ע"י אניותינו לחוף תל־אביב עד סוף אפריל 1937 – עשרים ושנים אל, שלוש מאות ושמונים טון.
בשמחה הננו מציינים שסוכני האניות, שלעגו לנמל זה, נאלצים עתה להביא הנה גם הם את אניותיהם ולהחזיקם בנמל זה עד גמר פריקתם.
על סף השנה החדשה הננו בטוחים, שהתנועה בנמל שלנו תגבר ואנו תקוה, שביום השנה השני תצוין התקדמותו לא פחות מאשר בשנתו הראשונה. יהיה נמל תל־אביב למופת לנמלי הארץ.
"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3655, 19 במאי 1937, עמ' 11. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
התפרסם גם ב"הארץ", 19 במאי 1937: "מיומנם של פדרמן את מרכוס, מעפילי נמל תל אביב".
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 
