אניות „מפריחות“ מטוסים
כל האניות העומדות בבנינן באנגליה הוכשרו לאכסן בתוכן ארבעה מטוסי־ים ולהפריחן באוויר בעזרת בליסטרות מיוחדות לכך.
בימינו, כל אניות הקרב החדשות ורובן של האניות המהירות שלמעלה מנפח ידוע נושאות כוחות תעופה משלהן לשם תיור וריגול, בעוד שרובן של אניות הקרב הקיימות משכבר והאניות המהירות הכבדות שונו כדי לאכסן בתוכן ולהפריח מטוסי־ים.
בניגוד לדעה המקובלת, כל אותה ההמצאה לזרוק אווירונים באוויר באמצעות בליסטרה חידוש ימי הוא של אחרי המלחמה. אף על פי שעצם הרעיון לירות אווירונים אל חלל האוויר ימיו כימי התעופה המעשית. כשהתחילו האחים וורייט לערוך נסיונות באווירוניהם הראשונים, אחד הקשיים העיקריים, שעמדו בפניהם, היה כיצד להעלות את המכונות באוויר מבלי למצות יכולת הדלק, המוגבלת אז, בריצות ממושכות על פני הקרקע. בהתאם לכך, ב־1903 נפל ווילבור וורייט על ההמצאה לתת למטוס כפול השטחים שלו תנופת הדף באמצעות בליסטרה בצורה פרימיטיבית.
אולם עם המשך התפתחותו של האווירון שימושה של הבליסטרה נעשה למיותר. כשניסתה „הימיה המלכותית“ בפעם הראשונה להפריח כוחות תעופה מעל גבי אניות שלחה את הבליסטרה לגניזת ימי הטירוף הראשונים של התעופה. וכך אירע, שהטיסה הראשונה מעל גבי אניית־מלחמה נעשתה על ידי מטוס יבשתי, שנתגלגל על פני מישורת של עץ. היתה זו ההתרוממות המפורסמת שהושגה על ידי המפקד סאמסון מעל סיפונה של אנית ה. מ „היברניה“ בקיץ, 1912.
נסיון זה הוכיח, שאין תועלתו מרובה. לשלח מטוס יבשתי מאנית מלחמה – פירושו של דבר: אין המטוס יכול עוד לחזור אל מקומו על סיפון האניה, וכתוצאה מכך אין ההתרוממות יכולה לצאת לפועל, אלא אם כן אניית המלחמה נמצאת במרחק טיסה הוגן מהיבשה.
בהתאם לכך הוחלט להתקין אניה לתכלית מיוחדת זו לשאת מטוסי ים שבגמר טיסתם יוכלו לחזור אל אניה ולהקלט בה שוב. אניה זו היתה „פגסוס“, שהותקנה כמה חדשים לפני פרוץ המלחמה כנושאת האווירונים הראשונה שבעולם, שטלטלה על גבה עשרה מטוסי ים וסיפון תעופה היה לה באורך מאה רגל. האווירונים נעלו מעל סיפון באמצעות אופני־חשמל מחוברים לתחתיתם, שנשמטו מהם על־ידי הטייס באתו רגע, שהאווירון נישא באוויר. מדלים הידרוליים תלויים היו לצידי האניה, שבהם קלטו את מטוסי הים בהתקרבם אליה.
האניה „פגסוס“ הוכיחה את הצלחתה ועל ידי כך נתעוררו להתקין עוד כחצי תריסר אניות דומות. בשעת מלחמת העולם, אחת מאניות אלו „אנגאדיין“, השתתפה בקרב יוטלאנד ושילחה מטוס ים לרגל מעמדן של אניות האויב.
מכל מקום רובן של אניות הקרב והמהירות לא היו להן התצפיות מן האוויר למעשי יום־יום.
אין כל פלא, איפוא, שהאדמיראליות הבריטית הפנתה את תשומת־לבה למצוא שיטה, שעל פיה אפשר יהא לכוחות תעופה להתרומם בקלות מעל גבי אניות קרב. ב־1918 הושלמו תרשימים לבליסטרות מטיפוס משוכלל, אלא שעם חתימת שביתת הנשק בטלה בנייתן ובמשך זמן ידוע הזניחו המשכם של נסיונות אלו.
ברם לפני 16 שנה התחילו שוב בחוגים הרשמיים להתעניין בבליסטרה והיום יש לה ל„הימיה המלכותית“ בליסטרות, שביכלתן לשלח לאוויר מטוסים, שמשקלם למעלה מארבעה טונים.
הבליסטרה בשימושה היום מורכבת מזוג כפיסי פלדה מסוגרים באורך חמשים רגל ומרוחקים זה מזה כדי 3 רגלים ומחוברים בתצלובת קשרים. בין הכפיסים קבוע ועומד ללא היסט גליל שמתוכו נדחפת ויוצאת בוכנה בכוח הלחץ של אוויר כבוש או של אבק שריפה מתלהט לאט.
עריסת התנופה שבתוכה נח המטוס מחוברת אל הבוכנה באמצעות כבלי פלדה על גבי גלגלים להגדיל בכך כוחה של הבוכנה. הכפיסים והבוכנה מורמים על ומושמים על גבי מסגרת גלגלים מסתובבת על צירה, כדי שיהא אפשר לטלטלה לכל צד. כשהאווירון עומד להתרומם מושיבים אותו בעריסתו והבליסטרה מופנה לצד הרוח.
לאחר שכונן את מכונתו והידק יפה חגורת ההצלה שלו מאותת הטייס באצבעו אל הקצין הממונה המוסר פקודה מיד אל התותחן לטעון את הגליל. מכונת המטוס נפתחת ולאחר אות שני של הטייס יורים בבליסטרה. במהירות גוברת והולכת המטוס נע קדימה לאורך הכפיסים, במשך כמה שניות עוזב הוא את עריסתו ונישא באוויר.
אין למעשה כל סכנה לטייס בשעת יריית הבליסטרה במטוס. יושב המטוס אינו מרגיש כל אי־נעימות בהדיפה הפתאומית של הבוכנה, תחושתו היחידה היא כאילו יד ענק היתה דוחפת את מטוסו אל האוויר.
"הצֹפה", שנה שלישית, מס' 536, 2 באוקטובר 1939, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 
